עתיד זה סוד

הם נחתו זה לצד זה בתוך חדר עגול בציבעי אפסרק ורוד.

באמצע עמדה סברינה, אבל היא לא הייתה אז בת 11.

שם עמדה ילדה בגיל 6.

והדבר שהכי הדהים, היה.

העובדה שהיא נועלת נעלי עקב, דראקו עמד והסתכל הוא לא העז לישאול את סברינה שאלות.

-"עימדי ישר!, שימי לב להליכה." אמרה אישה עם תחת גדול.

היתה זו האומנת של סברינה.

שלימדה אותה (או יותר נכון צעקה עליה) איך לינהוג במנומס.

-"כן, גברתי" אמרה בקול ילדותי וחמוד.

סברינה הקטנה הסתכלה על האומנת הצועדת סביבה, והלכה שלושה צעדים קדימה.

רגליה כאבו. היא בסך- הכל בת 6 וכבר נותנים לה נעלי עקב.

מאחורי סברינה עמדו הוריה, בפנים חתומות ורציניות.

סברינה הלכה ברגליים עקומות ואז מעדה ונפלה ארצה.

-"את כישלון מוחלט!, אני מיסתלקת מיכאן!!!" צעקה האומנת כך שכל שכונת הקוסמים תישמע.

אביה נאנח עמוקות, ואמה הזעיפה פנים קשות.

סברינה נעמדה ולפני שהספיקה להרים את מבטה,

הוריה כבר עמדו ליד גרם המדרגותו.

"תבוןאי מהר לארוחה!. אל תיעכבי." אמרה אימה של סברינה.

סברינה הנהנה בראשה הקטן וניגשה אל פינת החדר.

ליד פינת החדר בה עמדה כרגע, נחו נעלי ספורט יקרות למראה.

אביה שם לב שרצתה להחליף נעליים ומיד פקד;" תעזבי את הזבל המוגלגי הזה ורדי למטה! ילדה טיפשה!"

סברינה כימעט פרצה בבכי...

לפני שדראקו ראה משהו נוסף הכל התמלא ערפל לבן.

עכשיו עמד במקום ענקי, כנראה היה הוא הסלון של סברינה הקטנה.

סברינה עמדה לידו בעיניים דומעות.

-"למה?!, מה כבר ביקשתי?!!!" צרחה סברינה הקטנה על הוריה.

"עלי לחדרך!" צעק עליה בחזרה אביה.

סברינה הזעיפה פנים ואמרה "מה, רק אמרתי שאני לא רוצה!. אני לא אוהבת שמלות-

אני רק רוצה גלימה פשוטה למה קשה להבין את זה?!?!?!

אימה ואביה השיבו לה מבט כועס, סברינה הבינה את הרמז ועלתה מייד לחדרה בריצה.

ברגע שהגיעה לשם, היא כעסה נורא!.

היא פתחה את הארון, וזרקה את כל השמלות באח שהיה בחדרה.

היא הוציאה עוד כמה טכשיתים מהגירות וזרקה גם אותם.

לאחר מכן עצמה את עיניה, ספרה עד שלוש...

וכשפקחה אותן. כל הרהיטים נעלמו ובימקומם אפר ניצב מולה.

היא הסתובבה ולקחה תיק גדול וכבד, מלא בגדי מוגלגים,-

היא ניגשה אל החלון, הסתובבה ליבחון את החדר.

כלום לא נישאר שם חוץ- מהקיר הלבן.

על החלון היו סורגים שחורים, הודות לכך שסברינה לא שמנה במיוחד היא הצליחה להישתחל מהסורג.

בפינת הסורגים סורג אחד היה חסר, כך היא הצליחה לצאת ולהתיישב על עדן החלון.

היא פנתה ימינה, וראתה את המרזב.

היא פשוט גלשה למטה מימנו... כשהתיק על גבה.

היא יצאה דרך השיחים אל שכונת קוסמים ומכשפות.

סברינה הלכה כמה סימטאות ורחובות, עד שהגיע לצריף קטן ועלוב למראה.

עליו שלט זהב גדול באותיו כסופות היה כתוב;'פנימית קסם'.

סברינה דפקא על הדלת...

ואז שוב הופיע ערפל לבן, דראקו וסברינה (הגדולה).

נישאבו שוב לתוך מערבולת, ונחתו בקומה העליונה שבהוגוורטס.

סברינה הסתכלה על דראקו.

ודראקו הסתכל על סברינה.

היא הורידה את מבטה לריצפה, דראקו הרים את מבטה ואמר לה-

"את ברחת מהבית?..."

סברינה לא ענתה כי לא רצתה וגם לר יכלה.

-"את הלכת לפנימית קוסמים... סברינה את חייבת לחזור! כמה זמן לא היית בבית?"

סברינה הוציאה את שרביטה, ונופפה בו.

-'שש שנים עברו מאז הבריחה מהעבר שלי'.

דראקו אחז בידה ובמבט אוהב אמר ;" את חייבת לחזור!,-

אבל עכשיו אנחנו חייבים לחזור למגורים."

סברינה הנהנה קלות, וכל אחד הלך לכיוון החדר שלו.

סברינה ישנה שינה טובה בידיה שפאנסי לא תהרוס כלום!.

חדר מועדון של סלית'רין

-------------------------------------

דראקו ניכנס בדאגה ניכרת, והתיישב על הכורסא החמה והנעימה לידהאח הבוערת.

לפתע פאנסי ניגשה אליו ואמרה-

"ראיתי היום את סברינה בחצר, לובשת בגדי מוגלגים!.-

היא שיקרה לך דראקו היא לא טהורת דם היא בוצדמית!!!"

אמרה והדגישה את המילה האחרונה.

דראקו לא הקשיב עכשיו הוא הבין למה סברינה הייתה לבושה ככה.

הוא לא הקשיב לפאנסי ר צרח עליה-"נו באמת תעזבי אותי קרציה!"

דראקו ניכנס אל חדרי הבנים,

נישכב במיטה, ונירדם תוך כדי חלומות על סברינה.

הפרק הקודם		הפרק הבא