מתגרשים

קרן מסנוורת של אור שמש שהסתננה דרך החלון הפתוח למחצה, וקולות צחוקיהם של ג'יימס ולילי, העירו אותי.

פקחתי את עייני ושיפשפתי אותם בחוזקה. לקח לי רגע או שניים להיזכר מה אני עושה פה.

אתמול דוד הארי ודודה ג'יני הופיעו באח שלנו, באמצעות אבקת פלו.

הם אפילו לא שלחו מכתב חזרה. הם פשוט הגיעו ולקחו אותי ואת הוגו, בלי להחליף כמעט מילה עם אבא או עם אמא.

הוגו ישן בחדר עם אל וג'יימס, ואני עם לילי, אבל כעת היא לא נמצאית במיטתה.

השעון המכושף הראה לי שהשעה כמעט אחת עשרה בבוקר.

סביר להניח שכולם כבר התעוררו.

קמתי מהמיטה, החלפתי בגדים, וירדתי למטה, משתדלת לשמור על חיוך מאולץ.

כמו שחשבתי, כולם אכלו ארוחת בוקר במטבח.

"רוזי! בוקר טוב חמודה! בדיוק רציתי ללכת להעיר אותך!" אמרה לי דודה ג'יני.

היא מיהרה למלא את הצלחת שלי בפנקייקס, טוסטים וחביתות. 

"תודה, דודה ג'יני" אמרתי לה והרגשתי שהחיוך שלי הופך לקצת פחות למאולץ.

החיוך על פניי כבר לא היה מאולץ בכלל כשהארוחה נגמרה.

הוגו היה שקוע בשיחה עם אלבוס על קווידיץ', וג'יימס הצחיק אותי ואת לילי בחיקויים של פרופסורים מהוגוורטס, לאורך כל הארוחה.

שאר היום היה נהדר.

אני, ג'יימס, אלבוס ולילי העברנו את הזמן עד ארוחת הצהריים במשחק קווידיץ' סוער בחצר. 

בתחילה התרחשה מריבה קולנית על מי ישחק עם מי, ומי צריך להישאר בחוץ (כי מספר השחקנים לא היה זוגי) ואז דוד הארי הגיע והציע שהוא פשוט ישחק איתי ועם לילי, והוגו ג'יימס ואלבוס יהיו בקבוצה השנייה.

זאת הייתה הצעה מאוד הוגנת, וכולנו הסכמנו לה, כי כולם טובים בקווידיץ' חוץ ממני (ירשתי את ה"כישרון" בקווידיץ' שלי מאמא, הוגו ירש למזלו את הכישרון האמיתי בקוודיץ', מאבא) וג'יימס, אלבוס ולילי היו כולם מעולים (בכל זאת, עם שני הורים שהיו שחקני קווידיץ' מצטיינים קצת קשה לא להיות מצוין בזה) אבל בגלל שלילי הכי קטנה היא הגרועה ביותר מארבעתם, ולכן היה הכי הוגן שהארי, שהוא שחקן קווידיץ' יותר טוב מכולנו ביחד, יהיו בקבוצה של החלשות.

ותנחשו מי ניצח?!- אני לילי והארי!

אלבוס, ג'יימס והוגו לקחו את זה מאוד קשה (ג'יימס פלט כמה קללות עסיסיות שגרמו לדודה ג'יני להטיל עליו את כישוף "קרצף" וכל הפה שלו התמלא בבועות סבון, יאק) אבל זה לא הפריע לשלושתינו לרקוד ריקוד ניצחון ולשיר בקולי קולות.

אחר הצהריים הלכנו לבקר את סבא וסבתא מולי. קצת חששתי מזה, כי פחדתי שסבתא (שלא ניחנה בהרבה טקט) תעלה את הנושא, אבל אף אחד לא הזכיר את ההורים שלי אפילו פעם אחת, מה שאיפשר לי להינות מאוד מהאוכל הטעים של סבתא מולי, מהסיפורים המעניינים של סבא מעבודתו במשרד הקסמים, ומההצגה הקטנה שלילי, הוגו וג'יימס העלו (ג'יימס היה פרופסור מקונגל שנזפה על שני תלמידיה- הוגו ולילי, ולמרות שאני מאוד אוהבת ומכבדת את פרופסור מקונגל, אני חייבת להודות שג'יימס חיקה אותה באופן מדויק להפליא וקורע מצחוק במיוחד).

היום היה נפלא, ושמחתי מהמחשבה שמחר מצפה לי עוד יום כזה, כי לא ג'יני ולא הארי אמרו שום דבר בנוגע לחזרה שלי ושל הוגו הביתה.

סירקתי את שיערי האדמוני והארוך בעודי יושבת על מיטתי. לילי הייתה במקלחת, והחדר היה ריק מלבדי, עד שלפתע שמעתי מקש כנפיים חזק.

"טיפאני!" התפלאתי בעוד התנשמת המשפחתית הגיחה מבעד לחלוני, אוחזת מכתב במקורה.

שיחררתי את המכתב ממקורה של התנשמת, וזיהיתי את הכתב המסודר להפליא של אמא. בלית ברירה, החלתי לקרוא את המכתב.

רוז יקרה,

אבא עזב את הבית. היה לנו ריב גדול מאוד היום, והוא עזב. אני לא יודעת לאן הוא הלך, שלחתי ינשופים לכל החברים והאחים שלו והוא לא אצל אף אחד מהם.

אין לי זכות לבקש את זה ממך או מהוגו, אבל אני חייבת שתחזרו. אני לא מסוגלת להתמודד עם זה לבדי.

ההתנהגות שלי מזעזעת, אני יודעת. אבל אני צריכה את הילדים שלי לידי.

אוהבת, אמא.

הבטתי במכתב זמן רב, ואז, שלפתי את מזוודתי והחלתי לארוז את דבריי בחזרה. בקרוב אקרא להוגו ואגיד לו שעליו לארוז את דבריו.

אנחנו חייבים לחזור לאמא עוד היום. 

הפרק הקודם		הפרק הבא