מלחמת הכלות

סוף חודש מרס הגיע, ואיתו הדיאטה של הרמיוני והמחזור החודשי של ג'יני, שרק הגביר את עצבנותה הכללית (דבר שהיה ממש לא נחוץ כרגע, חשב הארי). וכמובן, נותרו עוד פחות משלושה חודשים עד החתונה המיועדת, והכלות לא הפסיקו לעבוד במרץ על החתונה.

"אני לא מצליחה להחליט... מפיות בצבע ורוד-סלמון או סגול-לילך?" אמרה הרמיוני ונאנחה בעודה מחזיקה שתי מפיות בצבעים שונים בידה. "אני פשוט לא אצליח להחליט בחיים".

"אני חושבת שסגול יותר מעורר תיאבון מורוד" אילתרה גברת תומפסון. היא הייתה חייבת שהרמיוני תחליט אילו מפיות היא רוצה לחתונתה כדי לשלוח ינשוף לחברה המייצרת את המפיות, כדי שתוכל לארגן את ההזמנה של כל המפיות של כלות חודש יוני.

"אז... אני אקח את הסגול" בחרה הרמיוני לאחר יותר מרבע שעה של התלבטות.

"מצוין, בחירה מעולה, הרמיוני. אני אלך לשלוח ינשוף לחברה שמייצרת את המפיות ואני כבר חוזרת כדי שנוכל לבחור איך להתאים למפיות את המפות לשולחן והסכו"ם" אמרה גברת תומפסון ומיהרה למשרדה.

הרמיוני נשארה לבדה. היא השפילה את מבטה שוב אל בטנה. היא הצליחה להוריד את הקילוגרמים המיותרים שהתווספו לה, אך עדיין ספרה קלוריות לפני כל ארוחה.

"ג'יני הזאת..." מלמלה הרמיוני לעצמה.

"שלום" הגיח קול מאחורי הרמיוני והיא זינקה בבהלה. היא הסתובבה כדי לראות מולה בחורה צעירה שלא נראתה יותר מבת עשרים, עם שיער בלונדיני צבוע והרבה מאוד סומק שהשווה לה מראה של מישהי שבמקום לחיים היו לה שתי עגבניות. היא חייכה אל הרמיוני חיוך רחב שחשף שתי שיניים קדמיות בולטות במיוחד.

"שלום..." אמרה הרמיוני במבוכה.

"אני אמנדה, המתמחה החדשה! גברת תומפסון אומרת שהיא עושה לי טובה רק כי לאמא שלי יש חנות של גלימות יקרות בלונדון והיא תעשה לה הנחה!" אמרה אמנדה במהירות ובקול צפצפני במיוחד. לא נשמעה שום מבוכה בקולה.

"אההה... נחמד" אמרה הרמיוני כשלא מצאה משהו מתאים לומר.

"אני יודעת הכול עלייך! את הרמיוני גריינג'ר, ואת מתחתנת עם רון וויזלי, ושמעתי כל הקטע עם החברה שלך, ג'יני. אני וגברת תומפסון עזרנו לה בבוקר לבחור מפיות, והיא הייתה ממש עצבנית ורגזנית כל הזמן, את הרבה יותר נחמדה ממנה!" אמרה אמנדה.

הרמיוני כבר כמעט אמרה באופן אוטומטי שג'יני לא עצבנית ורגזנית רוב הזמן, ושכרגע זאת התקופה של המחזור שלה והיא מאוד רגישה בימים הראשונים שלו, אבל סגרה את פיה כשנזכרה בפעם האחרונה שפגשה את ג'יני. ואז לא היה לג'יני מחזור כדי לתרץ את ההתנהגות שלה.

"גברת תומפסון גם סיפרה לי על כל העניין עם הממתקים והשמלה" אמרה אמנדה וחשפה חיוך רחב. הרמיוני חשה את לחייה מסמיקות.

"במקומך הייתי רוצה להתנקם בה, את יודעת, להחזיר לה על מה שהיא עשתה לך. ובמקרה, אני גם יודעת איך" אמרה אמנדה.

"וזה לא שחשבתי על זה במשך יותר משעה בזמן שהיית עם גברת תומפסון והצצתי עליכם מאחור" מיהרה להוסיף אמנדה והרמיוני נרתעה לאחור.

הרמיוני בהחלט חשבה שהאמנדה הזאת קצת מחורפנת, אבל אולי הרעיון שלה באמת טוב. וכן, אחרי מה שג'יני עשתה לה, היא חשבה יותר מפעם אחת על איזושהי דרך להחזיר לה על המעשה ה"חביב" שלה שגרם להרמיוני לרוץ על הליכונים שלוש פעמים בשבוע.

"על מה חשבת?" שאלה הרמיוני בסקרנות.

"אוקיי, אז ככה. כשאני וגברת תומפסון דיברנו עם ג'יני, היא אמרה שהיא רוצה לקחת שיעורי ריקוד לקראת הריקוד שלה ושל הארי-"

"הייתי צריכה לחשוב על זה!" קטעה אותה הרמיוני בכעס. "ברור, עכשיו הריקוד שלה יהיה יותר טוב משלנו, הכלבה הזאת..." אמרה הרמיוני בזעם.

"אז גברת תומפסון הציעה לה את ליאונרדו ארצ'י. מורה לריקוד מאוד מפורסם, שבמקרה גם חבר טוב של גברת תומפסון. היא שולחת אליו לפעמים זוגות שרוצים לעשות כמה שיעורי הכנה, לריקוד בחתונה שלהם, והוא תמיד עושה להם הנחה משמעותית אם גברת תומפסון שולחת אותם אליו. בכל מקרה, גברת תומפסון שלחה ינשוף לליאונרדו, וביקשה שייתן לג'יני והארי שיעור מחר בשתיים בצהריים" אמרה אמנדה.

"אבל כל מה שאני צריכה להגיד לג'יני, הוא שגברת תומפסון אמרה לי למסור לה שליאונרדו ביקש להעביר את השיעור לעשר בבוקר במקום שתיים..."

"ואז הם יחכו שם ארבע שעות עד שליאונרדו יגיע!" צחקקה הרמיוני.

"לא, לא, הרבה יותר טוב" אמרה אמנדה. "יש לי בן דוד בשם ארני. שחקן מצוין. אבל בשביל ג'יני והארי- הוא יכול להיות ליאונרדו ארצ'י". לרגע הביטה בה הרמיוני בבלבול, ואז ההבנה התפשטה על פניה, ולאחר מכן, חיוך גדול.

"אני לא מאמין שהסכמתי ללכת לדבר הזה..." מלמל הארי בכעס.

"אוי, תשתוק כבר, יהיה כיף!" אמרה ג'יני ואחזה בידו של הארי, והשניים התעתקו מביתם.

הם הגיעו לסטודיו הריקוד, שהיה ריק מכל אדם. "עכשיו הוא גם מאחר, אחרי שהוא הקדים את השעה? ממש מורה לתפארת..." אמר הארי בעוד ג'יני מבצעת מתיחות פשוטות.

בדיוק באותה שנייה זינק לחדר אדם נמוך ושמנמן, לבוש בטייץ וגופייה שחורים. היו לו זקנקן קטן וקרחת מבהיקה על מצחו. הוא נכנס לחדר בקפיצת ריקוד שכנראה הייתה אמורה להיות מרשימה, אבל נראתה די כושלת מהצד, אפילו בעיני הארי וג'יני.

"אני, ליאונרדו ארצ'י! המורה הדגול ביותר בעולם כולו, לריקוד! אני מביא איתי תשוקה, אנרגטיות, קסם ומיניות לריקוד שלי! ועכשיו, די לדיבורים! בואו ניתן לריקוד לדבר במקומנו!"

בהתחלה הארי וג'יני עוד האמינו שיוכלו לשרוד את זה. אבל הם היו, מה שנקרא, תמימים. לאחר כמעט ארבע שעות של ריקודים סוערים, משונים, מוזרים, וכמה שהארי היה בטוח ששברו לו את הגב באופן סופי- ליאונרדו סוף, סוף קרא: "אח, תלמידים שלי, אני חושב שסיימנו להיום! נתראה בשבוע הבא!".

ג'יני והארי שכבו גמורים לחלוטין על רצפת הסטודיו, מתנשמים ומתנשפים.

"לא למדנו שום דבר שאפילו קרוב ללהיות ריקוד סלואו בחתונה של מישהו!" אמר הארי.

"אוי, אתה מגזים..." אמרה ג'יני אם כי הסכימה איתו בכל ליבה.

"לא, אני לא! הוא רצה שנעשה סלטות שכמעט הרגו את שנינו, נפרפר על הרצפה, נרקוד דיסקו, נעשה גלגלונים, נעשה קפיצות של רקדניות בלט, נחזיק סל פירות על הראש שלנו בלי להפיל אותו, ננענע את התחת שלנו בתנועות מעגליות ושנלמד לשיר בעל פה את everybody dance now! הדבר היחיד שהיה טיפה דומה לולס שהוא לימד אותנו היה כשהוא ניסה ללמד אותנו צ'ה-צ'ה אבל הוא כמעט שבר את הראש כשניסה לעשות את התנועה שבה הוא עושה גלגלון רק בעזרת הישבן שלו וביזבזנו כמעט חצי שעה על לנסות להפסיק את הדימום שלו! " אמר הארי בכעס.

"לפחות למדנו-"

"אם את מתכוונת לשלב שבו הוא אמר לנו להיצמד אחד לשני כדי שהוא יוכל לפזז בחדר בצעדי בלט מומצאים, ולרגע הנחתי את הידיים שלי על המותניים שלך כי הייתה לי תקווה שהוא עומד ללמד אותו ולס- אז לא, זה לא נקרא שהוא ניסה ללמד אותנו ולס" אמר הארי. ג'יני נאנחה. כעת באמת היא לא מצאה שום תירוץ כדי לתרץ את ההחלטה של גברת תומפסון לשלוח אותם למורה הריקוד המזעזע הזה.

"אה, אני רואה שעשיתם חימום. טוב מאוד, תגידו לי שתהיו מוכנים להתחיל" שמעו הארי וג'יני, השרועים על הרצפה, קול מאחוריהם.

שניהם הזקפו כדי לגלות מולם גבר נאה שנראה בשנות השלושים לחייו. הוא היה גבוה ורזה ונראה גמיש להפליא, עם רעמת שיער שחורה ועיניים כחולות.

"ואתה...?" שאל הארי.

"ליאונרדו ארצ'י. אתם הארי וג'יני, נכון? אני מעריץ גדול שלך, הארי, מאז שהייתי ילד קטן. גברת תומפסון שלחה לי ינשוף אתמול, היא שאלה אם אוכל לתת לכם שיעור ריקוד היום בשתיים. זה כבוד מאוד גדול בשבילי, הארי" אמר ליאונרדו וחייך לעברם.

לרגע הביט הארי בבלבלול בליאונרדו, ואז בג'יני, שהסמיקה כמו עגבנייה. "ג'יני, אמרת לי שהשיעור בעשר! ואם זה ליאונרדו האמיתי, מי היה המשוגע ממקודם?!" צעק הארי.

"א-אני לא יודעת! המתמחה של גברת תומפסון אמרה לי שלאונרדו ביקש להקדים את השיעור לעשר, אין לי מושג למה היא אמרה את זה! אולי-" הבעת פניה המבולבלת של ג'יני השתנתה באחת להבעה שהזכירה יותר שור זועם במיוחד.

"אני אהרוג את ההרמיוני הזאת!!!" 

הפרק הקודם		הפרק הבא