כמה מפגשים בחדר הנחיצות

עבר די הרבה זמן \: אבל הנה, פרק חדש! תהנו(:

"הנה לונה." אמר נוויל והניח על השולחן המצוחצח כוס של מי גילי. "תודה נוויל." חייכה אליו לונה. נוויל, לונה וג'יני ישבו בפונדק קטן וישן מאוד בשולי הוגסמיד בשם "ארבעת הרוחות". הפונדק הזה לא היה ידוע בפני תלמידי הוגוורטס, לכן זה היה מקום מושלם לפגישת איחוד של צ"ד. "אז כמה אנשים בערך צריכים להגיע?" שאלה ג'יני ולגמה מתוך ספל הבירצפת שלה. נוויל ערך חישוב ואמר "בערך 15 אנשים אמורים להגיע..." הוא אמר במעט חשש. ג'יני נראתה מודאגת. "תקשיבו, זו רק הפגישה הראשונה! גם עם שני אנשים יגיעו זה סוג של הישג!" אמרה לונה. ג'יני הביטה בה במבט משונה. "מה יש לך ג'יני?!" פנתה אליה לונה. נוויל הסתכל עליהן. מודאג. "זה...פשוט, את לא אותה לונה.." היא חייכה אליה חיוך עצוב. נוויל שתק. "מה זאת אומרת?" אמרה לונה בבילבול. "תסתכלי על לונה של שנה שעברה. הרבה יותר... תמימה, קצת ילדותית וגם קצת תמהונית..." אמרה לה ג'יני הנבוכה. "ותסתכלי על לונה של השנה. הרבה יותר בוגרת, חשדנית, רצינית." אמרה ג'יני והביטה בלונה. "ב..ב..באמת?" היא שאלה בחשש והביטה בנוויל וג'יני. כמו בסימן מוסכם, שניהם הינהנו. בעינייה של לונה עמדו דמעות. היא? השתנתה? זה קשור לדראקו? 

דיבורו של נוויל החזיר אותה לשיחה. "אתם בטוחים שלא יגלו על מה שאנחנו עושים?" הוא שאל. "אין מצב." פסקה ג'יני. "אף אחד לא מגיע לכאן. למעשה, גם אני לא הכרתי את המקום. במקרה שמעתי עליו." אמרה להם ג'יני. "אבל אל תדברו על זה יותר מדי..." 

בדיוק באותו רגע דלת הפונדק נפתחה בחריקה. לתוך הטרקלין הקטן והמעט חשוך נכנסו, סמוקים מהשלג, כ-12 תלמידים. לונה זיהתה 10 מתוכם. ראשונים נכנסו דניס וקולין קירווי, אשר נראו מאד נרגשים, לבנדר בראון והתאומות פאטיל, שיימוס פניגן וטרי בוט נכנסו כשהם מדברים אחד עם השני בשלווה, ושלושת ההפאלפים, חנה אבוט, ארני מקמילין וסוזן בונז. חוץ מכל חברי צ"ד הישנים, נכנסו איתם עוד שני תלמידים שלונה לא הכירה. 

כולם התיישבו להם מסביב לשולחן. ג'יני כיחכחה בגרונה ואמרה "טוב, אז ברוכים הבאים. לכל מי שהיה בצ"ד לפני שנתיים, אתם יודעים כמה חשובה הפעילות שלנו, ולכל מי שלא היה," היא הביטה בשני התלמידים הלא מוכרים, "אני בטוחה שאתם תבינו במהלך הפעילות." היא חייכה בעידוד. 

"נוויל? אתה יודע מי אלה שני התלמידים החדשים?" שאלה לונה את נוויל. "את רואה את הבחורה?" נוויל הביט לכיוון הנערה, שהייתה בעלת שיער חום ארוך ובהיר ועיניים כחולות כהות. לונה הנהנה. "זאת אלינה מקסלין, שנה חמישית. היא בגריפנדור... הבחור," אמר נוויל והצביע לכיוון נער בעל שיער חום בהיר כמו של הנערה, אבל עיניים חומות אגוזיות. "זה אח שלה, אדמונד מקסלין. הוא איתי בשכבה... גם, בגריפנדור... הוא די מתבודד..." לחש לה נוויל וחזר להביט בג'יני. 

"המטרות שלנו הם בעצם, לפעול כנגד משטר אוכלי המוות בהוגוורטס. אולי ככה, נוכל לעזור לתלמידים אחרים..." אמרה ג'יני בשקט. 

"אני מציע," אמר נוויל "שעד הפגישה הבאה שלנו, יהיה עוד לפחות 3 תלמידים. תלמיד מכל בית..." אמר נוויל. "מדלג" על סלית'רין. 

"ואתם בטח שואלים את עצמכם, איפה נערוך את כל הפגישות," אמרה לונה, "אנחנו ממשיכים את הפעילות באותו מקום..." היא אמרה. 

"כמו בפעם הקודמת?" שאל טרי בוט. ג'יני ולונה הינהנו. 

"ומה יקרה עם יתפסו אותנו?" שאל אדמונד. זאת הייתה השאלה שכולם חיכו לה. 

"אם נהיה זהירים, אף אחד לא יתפוס אותנו." אמר שיימוס, וכל שאר חברי הקבוצה הינהנו. 

"מחר, במקום הקבוע, בשעה 8." אמרה ג'יני.

"וואו! דה-ז'ה-וואו." צחקה פאדמה פאטיל. 

שאר חברי הקבוצה צחקו, ולאט לאט כולם התפזרו להם. 

"אני חושבת שזה הלך די טוב... לא." שאלה ג'יני. "נראה לי... מחר כבר הכל יראה לנו אחר..." אמר להם נוויל. לונה שתקה. "קדימה אל הוגוורטס!" הכריזה ג'יני. הם עזבו את "ארבעת הרוחות" מעודדים מעט. אולי בכל זאת, יש תקווה. 

לונה הלכה מעט מאחורי ג'יני ונוויל. מהרהרת. לאחר כמה זמן של הליכה, היא הרגישה שמשהו חונק אותה. לונה ניסתה לצרוח, אבל מישהו החזיק את פיה.

לפתע, מישהו נישק אותה. המגע היה מוכר. לונה פתחה את עינייה וראתה את... "מאלפוי?!" היא צרחה. 

מאלפוי הסתכל עליה, מבויש. "לונה... התגעגעתי." הוא חייך. מחזיר את לונה לאחור. 

תגובות והערות יתקבלו בברכה(:

הפרק הקודם		הפרק הבא