טעות קטנה

למזלו של הארי (ולקנאתה הרבה של הרמיוני ושלי) המחזור שלו ערך סך הכול שלושה ימים, שלושה ימים שנגמרו באנחת רווחה עמוקה ומענגת.
הארי היה בדרכו לאולם הגדול כשיד גסה תפסה אותו ומשכה אותו אחריה.
"איי!" קרא הארי, מנער את ידו מאחיזתו של האדם שמשך אותו.
"זאביני" הוא נהם כשראה מי התוקף, מתרחק צעד לאחור בהפתעה.
"הארי" אמר בלייז, מצמיד את הבחורה לקיר.
"מה אתה רוצה?" הארי שאל בחוסר עניין, מבט עצבני על פניו, הוא החליט בנתיים לא לנקוט בפעולה.
"בנתיים רק לשאול איך את מרגישה" אמר בלייז, מתקרב טיפה יותר.
"בחילה, אחרי שראיתי אותך" התריס הארי, הפעם הוא דחף את ידיו של בלייז שהונחו משני צידיי ראשו.
בתנועה מהירה בלייז תפס את ידיו של הארי והצמיד אותם לקיר.
"אני אתעלם ממה שאמרת ואניח שאת מתכוונת לזה שאת שמחה לראות אותי ומרגישה נהדר" אמר בלייז, רוכן קרוב יותר.
-לעזאזל עם הגוף החדש והלא יציב הזה- חשב הארי, מנסה להדוף את בלייז לאחור. הוא התבייש להודות בזה אפילו בפני עצמו, אבל בלייז זאביני היה חזק ממנו בגופו החדש.
הבחור שחום העור והגבוה היה בנוי לתלפיות, הוא חייך חיוך ממזרי.
"רד מימני זאביני או שאני אפוצץ אותך לשבוע הבא" הארי אמר, שיניו חשוקות. הוא התחיל להרגיש לחץ מתגנב אל ליבו  כשגופו של בלייז היה כמעט לגמרי צמוד לשלו.
"את יודעת, הארי, עדיין לא החלטתי איך אני מעדיף אותך, כבן או כבת. בתור שניהם את מושכת אותי בצורה מפחידה" אמר בלייז.
"ואני מעדיף אותך כמה שיותר רחוק מהארי כי עוד שנייה אני הורג אותך" נישמע קול מאחוריהם בדיוק כשהארי החליט שזה הרגע הנכון לתקוף.
"פרד" הארי פלט את השם בטון מלא רגש, הוא התפלל שאף אחד לא שמע את התשוקה בקולו.
בלייז שיחרר את הארי ולקח צעד אחד לאחור.
"אני מזהיר אותך זאבני, עם תתקרב להארי עוד פעם אחת יהיה לך עסק איתי" אמר פרד.
"מה תעשה? תהפוך אותי לבחורה?" שאל בלייז בעוקצנות, מחייך.
"יותר גרוע" אמר פרד.
בלייז גיחך בזלזול, שחצנות על פניו.
"נתראה" הוא הפטיר לעבר הארי ואז הסתובב והלך.
"אני כול כך אוהב אותך עכשיו" אמר הארי, מחייך בטמטום.
"מה??!" פרד הביט בו בהלם.
"מה?" הארי הזדקף "מה אמרתי? התכוונתי- תודה שעזרת לי!" הארי הרגיש מגוחך, הוא גירד בשיערו במבוכה.
"לא משו גדול" מלמל פרד, מתעלם ממבוכתו של הארי במופגן.
"הייתי מסתדר איתו בעצמי אבל אני בכול זאת שמח שהגעת" אמר הארי, משתדל לשמור על נימה של מה בכך "למעשה הייתי בדרך לאולם הגדול אבל אני חושב שאני אוותר ואלך אל החדר שלי" הוא הוסיף, כמעט לעצמו.
"הכול בסדר?" שאל פרד.
"בטח... בטח" הארי שקע בעצמו ופשוט הלך משם.
***
הארי נשכב על מיטתו החדשה בחדר הבנות.
זאביני האדיוט הזה, איך הוא נתן לו להתקרב כול כך? תחושת חוסר היציבות בגוף שאליו לא היה רגיל הלחיצה אותו, הוא התהפך לצד השני.
המגורים היו ריקים כי כולם אכלו את ארוחת הערב שלהם, אבל תחושת הרעב שהייתה להארי נעלמה אחרי שפגש את פרד.
הוא הרגיש שהוא לא יכול להתמודד עם זה יותר. ההשתנות שלו לבת הגבירה את כול הרגשות שחש בעבר, עכשיו הן היו סוערות וחזקות יותר.
הארי מאוהב.
איך הוא הצליח להתעלם ולהסתיר את זה כל הזמן הזה?? הוא לא מפסיק לחשוב על פרד אפילו לא לרגע.
הארי באמת רוצה את פרד, אבל רגשותיו המעורבים כלפי גופו החדש תסכלו אותו. הוא רוצה את פרד כשהוא בגופו הטבעי, ולכן בהחלטה של רגע הארי ייצא שוב ממגורי הבנות, הפעם פניו מיועדות למשרדו של דמבלדור.
***
"הארי, כמה טוב לראות אותך שוב. מה רצונך הפעם יקירתי? כלומר, יקירי?"
"איך אני חוזר להיות בן?" שאל הארי, לא משאיר מקום לשיחות סרק.
"לצערי הארי כבר אמרתי לך שאי-" אבל דמבלדור לא סיים את דבריו.
"אני יודע שיש דרך. חייבת להיות. היה רגע כזה פרופסור, רגע שבו הרגשתי שאני שוב.. אני. אני בטוח בזה עכשיו יותר ממקודם אדוני, זה משהו שלא רצית להגיד לי ליד פרופסור מקגונגל, אני יודע" אמר הארי.
דמבלדור שתק לכמה רגעים ואז אמר "אכן, יש משהו שאתה יכול לעשות.." מביט בפניו האורות של הארי.
"אם שמת לב, אותו רגע שבו חשת שאתה שוב אתה היה כשהרגשת רגש חזק מאוד, רגש מיוחד"
הארי הביט בו בבלבול.
עוד שתיקה קצרה.
"תשוקה, מר פוטר. עלייך לחוש תשוקה מספיק זמן כדי לשוב להיות גבר" אמר דמבלדור הוא הסתכל בהארי דרך משקפי החרמשים שלו במבט חודרני.
"א-אני מבין אדוני" מלמל הארי. הוא לא היה צריך יותר מזה. זה גם לא היה נשמע לו כמו בדיחה.
"אני מקווה שעזרתי נערי" אמר דמבלדור.
הארי הסתובב לעבר דלתות משרדו של המנהל.
"הו כן פרופסור" הוא אמר "תודה, עזרת מאוד"
***
"אתה יודע שהדרך היחידה לחוש תשוקה מספיק זמן זה להיות עם פרד" אמר הארי.
"אני יודע. אבל איך?? איך אני מתחיל אפילו? הוא לא יסתכל עליי בחיים" הוא השיב לעצמו.
"אתה רוצה את פרד או לא?? אתה רוצה לחזור להיות גבר או לא?? אתה בעצם מרוויח כאן מכל הכיוונים" הארי המשיך לדבר לעצמו.
"אבל מה אם פרד לא ירצה?? מה אם הוא ישנא אותי?? מה יקרה אז?" הארי הקשה על עצמו שאלות.
"היי!" הרמיוני נכנסה,  "על מה כול הרעש?"
"הוא התחיל!" אמר הארי, מצביע על השתקפותו במראה.
"אתה דפוק" אמרה הרמיוני.
"אני יודע" אמר הארי, מתיישב על מיטתה של הרמיוני באנחת יאוש.
אבל הוא לא חשב שהוא דפוק בגלל שהוא מדבר אל עצמו בראי, הוא חשב שהוא דפוק כי הוא החליט עם עצמו שהוא הולך לקחת צעד אחד קדימה לקראת פרד והוא קיווה שאין בור ביניהם, כי אז הצעד הזה ייקח אותו לנפילה מאווווודדד עמוקה למטה.
"לא הקשבת למילה ממה שאמרתי, נכון?" הרמיוני קטעה את חוט המחשבה שלו.
"בטח שהקשבתי!" אמר הארי.
"כן כן, תספר את זה למבט המזוגג שלך עם העיניים הפוזלות והפרצוף שאומר, -אני מפליג איפשהו בהקיץ-" היא אמרה בלגלוג.
"המפף" המהם הארי "אני הולך לישון"
"לילה טוב היפיפייה הנרדמת" אמרה הרמיוני "יום ארוך יהיה מחר!!"
-לגמרי- חשב הארי –הוא הולך להיות לגמרי ארוך-

הפרק הקודם		הפרק הבא