קוסמים ומכשפות בימי הביניים

שוטר גבוה ורחב נכנס לחדר, בליווי שוטר בגודל רגיל שנראה כמו גמד לידו. ראשו כמעט הגיע לתקרה, בעוד ראש חברו לא עוקף את המיטה העליונה במיטת הקומותיים. שניהם היו לבושים במדי משטרה מצוחצחים וסימני דרגות היו על כתפם.

"החלטנו לחקור אתכם" הרעים קולו של השוטר הענק, "כל אחד בנפרד." הוסיף כשראה שהם מתקדמים אליו יחד, בהכנעה. שניהם ידעו שכדאי להם לשתף פעולה, לפחות עד שתהיה להם תוכנית בריחה.

הוא תפס בידו של בילי, ומשך אותו אל משרדו שבקומה מתחת. השוטר השני נעל שוב את הדלת ומיהר להצטרף לחברו.

כעבור חצי שעה בילי נכנס לחדר. לא נראה שהשוטרים עשו לו משהו. הוא עבר ליד מריאן ולחש לה "פשוט תכחישי כל מה שקשור לכישו-" מבטו של השוטר הגדול לא נתן לו להמשיך.

ועכשיו מריאן נגררה אל משרדו. החדר שבו בילי נשאר שוב ננעל. הם ירדו במדרגות, מריאן חצי-הולכת חצי-נגררת, עד שהגיעו לדלת חומה כהה וממורקת בקצהו של מסדרון קטן וריק. לידה היה גרם מדרגות נוסף שהוביל לקומת הכניסה.

כשהשוטר הסב לרגע את מבטו כדי לפתוח את המשרד, מריאן ניסתה לרדת במהירות במדרגות כדי לראות באיזו דרך הא ובילי יצטרכו לברוח כדי להשיג שוב את חירותם. אך השוטר היה מהיר ממנה ותפס אותה בדיוק כשרגלה דרכה במדרגה השנייה. אחיזתו החזקה גרמה לה לשריטה בזרוע.

הם נכנסו למשרד.

"שבי בבקשה." אמר השוטר הגדול. חברו בדיוק נכנס למשרד ועמד והסתכל מהצד, מוכן לרשום את כל מה שתאמר מריאן.

מריאן התיישבה.

"שמך?" שאל השוטר.

"מאי" ענתה מריאן. נראה כאילו הוא לא מכיר אותה, ושם בדוי יוכל רק לסייע. 

"שקר!" הרעים שוב קולו, "אנחנו מכירים אותך ואת המשפחה שלך, את במעקב מאז שנולדת לאימך המכשפה. שמך מריאן. כעת עזרת לנו למצוא דרך לבחון את אמינות דברייך."

מריאן הסמיקה. השריטה כאבה, אבל היא השתדלה להסתיר את זה.

השוטר חיפש משהו באחת המגירות שהיו שם. הוא דחף לידיה של מריאן פיסת נייר. "קראי את זה."

מריאן קראה. היא לא האמינה: 

תהיה מחר בשעה חמש וחצי בדיוק ליד עץ האלון

 אני אחכה לך שם עם עוד כמה ילדים כמוך,

                                     דילברט.

"מה ידוע לך על זה???"

פעימות ליבה החישו קצב. היא הייתה חייבת להתאים את דבריה לדבריו של בילי, אך הצרה הייתה שהיא לא ידעה מה הם. ואז נזכרה שאמר לה להכחיש כל קשר לכישוף. "דבר לא ידוע לי, אדוני."

"בטוחה?" הוא שאל, " אז למה חיכית יחד עם בילי ליד עץ האלון שבחורשה בדיוק בחמש וחצי??"

"שיחקנו מחבואים עם אחיין שלו, ו.. אה.. מצאנו מחבוא משותף." אילתרה מריאן. 

"שקר! לא ייתכן שבדיוק ליד עץ האלון ובדיוק בחמש וחצי! אני לא אבקש הסבר על כך. ברור שקיבלת מכתב. ועוד רק שאלה אחת. תוכלי לומר לי מדוע דילברט לא הגיע?"

"אני בכלל לא מכירה אותו." אמרה מריאן את האמת.

השוטר שעמד בצד רשם הכל.

"משוחררת." הוא אמר, ושלושתם יצאו מהמשרד.

כשעמדו ליד המדרגות שאל השוטר הגדול, "רגע, יש לי עוד שאלה. לאן ניסית לברוח קודם?"

מריאן לא ענתה.

הם הגיעו לחדר, מריאן נדחפה פנימה והדלת ננעלה.

"אני רואה שלא ממש נהינת..." אמר בילי כששמע את צעדיהים של השורים מתרחקים לאורך המסדרון.

הפרק הקודם