דראקו מאוהב

בשעה 10 בלילה, הלך דראקו לחדר המועדון. הוא התיישב על הכורסא שלו, וחיכה שאנבל תגיעה. תוך שלוש דקות נשמעו צעדיה של אנבל. "בוא, דראקו, יוצאים" היא אמרה. דראקו הפנה את מבטו אל הנערה, שלבשה חצאית משובצת בצבע אדום, גופייה בעלת מחשוף גדול שחשפה את שדייה [הגדולים, לדעתו של דראקו], והשיער שלה היה אסוף במעין חצי קוקו, ו...חלקו היה מגולח! מעל האוזניים, ועוד קצת אחורה. דראקו לא היה יכול להכחיש שהתסרוקת הזו התאימה מאוד לאנבל, אבל...הוא מעולם לא ראה דבר כזה. כל ההופעה של אנבל התחילה להראות לו מאוד משונה. עם העגיל בלשון...והתספורת שלה...אלו היו דברים ממש משונים לדראקו. דברים שהוא מעולם לא ראה בעולם הקוסמים.

"בשם מרלין, מה קרה לשיער שלך?" אמר דראקו והרים גבה. "הוא תמיד היה ככה. לא רואים את החלק המגולח כשהוא פזור, זה הכול" אמרה אנבל בקול משועמם. היא בחנה עם מבטה את הנער הבלונדיני. הוא היה לבוש בשחור [כרגיל]. במכנסיים צמודים יחסית, וחולצה צמודה עם שרוולים קצרים, חלקה. היא אהבה את סגנון הלבוש של דראקו. הוא היה לדעתה חד האנשים היחידים שידע להתלבש בצורה שמחמיאה לו. "טוב, אתה בא?" היא אמרה. דראקו הנהן וקם, ולפת בידו את ידה. "מה אתה עושה?" היא אמרה במהירות. "אנחנו יוצאים. אז אני מתנהג בהתאם" אמר הסלית'ריני וחייך את חיוכו.

אנבל לקחה את דראקו לתחנת הרכבת בהוגסמיד, ומשם הם עלו על רכבת לעיר מוגלגית. הם הלכו כמה רחובות ואז הגיעו לבניין שמתוכו נשמעו קולות. כשהם נכנסו לתוכו דראקו התוודע שהקולות היו מוסיקה רועשת, וקולות של אנשים, שרקדו. בנים ובנות מתלטפים אחד עם השני, אנשים שיכורים צורחים בהנאה, עשן שבקע מתוך מכונה מוזרה, ואורות בכל מיני צבעים שהגיעו מתוך המון מנורות. דראקו ראה שיש המון אנשים עם שיער בכל מיני צבעים מטורפים לדעתו...ירוק, וכחול, וסגול, וורוד. והיו לחלקם עגילים בכל מיני מקומות מוזרים. כמו באף ובגבה ובשפתיים. לפתע הוא הרגיש משיכה ביד. אנבל גררה אותו אל הבר. היא הזמינה משקה שעליו דראקו לא שמע. 'בריזר'. היא שילמה לברמן והגישה לדראקו את אחד הבקבוקים. דראקו פתח את הבקבוק שלו, ולגם מן המשקה. טעם מתוק ומשכר עבר בפיו. "וואו" הוא אמר, ואנבל חייכה אליו. אחרי שהם סיימו את המשקה, אנבל הזמינה לעצמה עוד משהו. ואחר-כך עוד משהו. פתאום ניגש אליה אדם זר כלשהו ומשך אותה לרחבת הריקודים. הוא התחיל לרקוד לצידה. דראקו לא יכל שלא להרגיש צביטה בבטן כשראה את השנים נמרחים אחד על השני...מתלטפים, ו...מה?! הם מתנשקים?! מה לכל הרוחות האנבל הזאת עושה?! דראקו הלך אליה ומשך אותה אליו. לאנבל לא היה איכפת. היא התחילה לרקוד סביבו. יורדת לברכיו ועולה חזרה בקצב המוסיקה. נמחרת עליו. לפתע היא החלה לנשק אותו. הוא יכל להרגיש את טעם האלכוהול בפיה, שהטריף את חושיו. היא דחפה את ידה לשיערו של דראקו, מעסה את לשונו בעזרת לשונה. דראקו התנתק. 'אנחנו צריכים לצאת מפה' הוא אמר לעצמו, והרים את אנבל על ידיו. הוא סחב אותה אל מחוץ למועדון, והלך חזרה אל תחנת הרכבת. אנבל נישקה את צווארו. "אני לא צריכה שתסחוב אותי דראקו...אני יכולה לל...ללכ...ל...ללכת! כן, ללכת!" דראקו הוריד אותה אל הריצפה. "אתה כל כך יפה, דראקו!" היא קראה ונישקה את דראקו. היא התנתקה במהירות והחלה לצחקק. דראקו העלה אותה אל הרכבת. כל הדרך לחדר המועדון של סלית'רין שבהוגוורטס הייתה מלאה בנשיקות חטופות, ובצחקוקים של אנבל. דראקו הניח אותה על מיטתו ונשכב לצידה. לא עבר זמן רב עד שהיא נרדמה, וכך גם הוא.

הפרק הקודם		הפרק הבא