את זה לא תשכחו.לעולם.

ובכן הם ישבו שם, על שפת האגם, בשקיעה, צוחקים אחרי משהו שמעולם לא חשבה הרמיוני שעתיד יהיה לקרות, ואינו יותר מדימיונה הפרוע ביותר. ג'ורג' היה הראשון להפסיק לצחוק. בפתאומיות מוזרה. הוא פשוט נעץ בה מבט כחול שגרם לה צמרמורת.

לפתע ג'ורג' קרא "הרמיוני!" והביט במקום בו ישבה ומסביבו כאילו נעלמה.

 לא יכולתי שלא לחשוב 'מה לעזאזל?' ואז הבנתי. העפתי מבט בכף ידי, ולא ראיתי אותה. ג'ורג' קם והחל ללכת לכיוון הטירה בעוד הוא קורה לי, קולו נחלש ככל שרחק עד שלבסוף לא נשמע עוד. קמתי על רגלי, הסתכלתי שוב על כף ידי, שלפתע החלה להופיע שוב, כמו בפעם הקודמת. מכיוון האגם ראיתי צל שמתקרב אלי עוד ועוד, ככל שקרב הוא הפך למוכר יותר, פרד.

" פרד וויזלי! מה לעזאזל עשית לי?! מה קורה לי?!" היא צעקה עליו בהיסטריה.

"אויי הרמיוני... אני כל כך מצטער... "

אמר פרד מביט בה במבט עצוב והמשיך ללכת לכיוון הטירה. הרמיוני הרהרה לרגע ואז רוח קרה הגיע מכיוון האגם, והיא החלה להתקדם אף היא לכיוון הטירה. בעודה מנסה להתחמם בדרך, כשהכניסה את היד לכיס חלוקה היא שמה לב לנוכחות שקיק האבקה הזהוב שפרד נתן לה קודם לכם. היא הוציע אותה ומיהרה לבחון אותה, זו ללא ספק הייתה סוג של נסיוב לקללות, שוב תחושת הצמרמורת המוזרה תקפה אותה, היא נכנסה אל המבנה ועלתה לכיוון חדר המועדון. עוד מקצה המסדרון ראתה את פרד וג'ורג' עומדים יחדיו מחוץ לחדר המועדון ומדברים ביניהם.

" אתה עשית מה?!" שאל פרד בקול שנשמעה בו בבירור נימת כעס חדה.

" אני.. אני כל כך מצטער פרד.. פשוט שמעתי אותה.. והיא הייתה עצובה כל כך... הייתי מוכרח.." ענה ג'ורג' בנימה מתנצלת.

"היית מוכרח? ג'ורג' אתה יודע בדיוק מה אני חושב על זה. זה מסוכן. הבנת? "

"אתה חושב שאני לא יודע שזה מסוכן? אתה חושב שלא אכפת לי?!" 

"כן ג'ורג'. כן אני באמת חושב שלא אכפת לך. בכלל! ואני חושב שאתה מתנהג כמו טיפש. הרמיוני גריינג'ר מסוכנת לך כל עוד המצב הזה נמשך. האבקה לא תחזיק אותה לעד." פרד קטע את שטף הדיבור של תאומו בעצבנות.

" אתה בטוח שזו הסיבה לכך פרד? אתה בטוח שזו הסיבה שאכפת לך כל כך? כל כך יותר מידיי? שזו הסיבה שאתה לא מוכן לתת לי להתקרב אליה? גם אם היא במצב שברור שלא טוב לה? או שאתה רק דואג לעצמך?"

"מה אתה מנסה להגיד בכלל הא? אתה באמת חושב שאכפת לי? מסכן אותה זה לא. זה מסכן אותך בלבד. וככל שתמהר להפנים את זה כך טוב יותר. תשבור לה את הלב ותצא מזה נקי ומהר יותר. אם לא.. זה רק ימשך... האם אני ברור?"

" כן פרד אתה מאוד ברור." אמרה הרמיוני בעודה יוצאת מהצללים בהם התחבאה בקצה המסדרון והחלה להתקרב לכיוון התמונה של האישה השמנה.

"הרמיוני.. כמה זמן היית פה לעזאזל?" שאל פרד בעצבנות בעוד הא כורך סביב פרק ידה את ידו בכדי לתעצור אותה מלהמשיך בדרכה לחדר המועדון.

" מספיק זמן." הרמיוני שלחה בו מבט מסוכן.

"הרמיוני..." ניסה ג'ורג'.

" מה ג'ורג'? אתה רוצה שוב לנשק אותי ואז לעזוב אותי באמצע שום מקום? ומה איתך פרד? למה שלא תתן לי עוד שק של אבקה מטופשת שאמורה למנוע ממני לעשות מה בדיוק רק מרלין יודע ותשאיר אותי לבד להעלם כמו ענן?!"

" הרמיוני, את כל כך טועה." אמר פרד בהבעה רצינית כמוהה מעולם לא ראתה על פניו.

" במה אני טועה בדיוק? לא ניחשתי שום דבר. לא אמרתי כלום. במה אני טועה? אתם הרי עשיתם פה את כל הטעויות."

" הרמיוני... בחודשים האחרונים חלו בך שינויים שאיננו מוצאים להם הסבר עדיין... לפני חודש ניסית להרוג את ג'ורג', כשהוא נמצא במסדרון של הקומה השביעית הוא היה תחת השפעה של קללת קרושיאנטוס, מולו ניצב שרביט שנראה כמעופף באוויר, כשניסיתי לגעת במה שחשבתי שמחזיק בשרביט הפכת לנראית, ותוך כמה שניות איבדת את ההכרה. מאז לג'ורג' יש 'יכולת' חדשה ומוזרה לקרוא את המחשבות שלך ושל מספר אנשים נוספים בבית הספר... האבקה שנתתי לך.. כבר הבנת מהי. לא?"

"מה? מה לכל השדים והרוחות!  אני לא זוכרת את כל זה! זה מעולם לא קרה! אתה משקר!" הרמיוני החלה לצעוק ודמעות שחורות החלו להתגלגל על לחייה החיוורות.

" הרמיוני... האבקה... " אמר פרד ברוגע מטריף.

אבל הרמיוני כבר לא שמעה דבר, היא התנתקה מהרצפה והחלה לרחף מעבר לחלון ששכן באמצע המסדרון, ברגע שנגעה בקרקע שבחצר הטירה הפכה לזאבה שחורה ונכנסה בריצה אל היער האפל ביללות ארוכות שנשמעו כאובות למדיי.

הפרק הקודם		הפרק הבא