סנייפ ונכדתו של המנהל

'איפה היא?!, חשב סנייפ, שישב בטרקלין קרוב לשעה, וכבר הספיק לשתות שלוש כוסות קפה.
'אם עוד חמש דקות היא לא תופיע, היא תטוס עם כל המזוודות על מטאטא להוגוורטס, לבדה'.
ואז קרה מה שחיכה לו. הוא שמע תיפוף של עקבים במדרגות, 'העקבים של איירין?' חשב סנייפ והתחלחל. 'לא ייתכן, עקבים לא נשמעים כמו עדר פילים'. סוורוס הסתובב, על מנת לבקר את הצב הצעיר על מהירות התארגנותה, אבל המשפט המוכן שרצה לומר, אינו נאמר. נשימתו נעתקה. שיערה הארוך לשעבר היה קצר והזדקר לכל עבר בנדיבות אדירה של ג'ל, על פרצופה היה איפור לא מתקבל על הדעת, והיא הייתה לבושה במכנסי עור וז'קט שהיו תפורים עליו הרבה מאוד ברזלים. על רגליה היו מגפיים עם סוליה עבה ותוספות ברזליות, שקשקשו עם כל צעד. סנייפ איבד את כושר הדיבור, לכן רק מצמץ. "סוו, אני נראית מפחיד? שאתה בוהה בי ככה" שאלה איירין עם הפתעה מזויפת בקולה, היא הייתה מאוד מרוצה מהאפקט שיצרה. "אה, לא. את נראית.." היסס סנייפ. "מה עשית לעצמך?!", שאג לבסוף. "לדעתי, זה מאוד מחמיא לי!", נעלבה איירין, הרימה את אפה וצעדה לעבר דלת הכניסה.
בקושי רב סנייפ לקח את עצמו בידיים והכריח להגיד לפחות משהו, למרות שאחר כך הצטער על כך. "אולי תמהרי, מיס גרין. הוגוורטס אקספרס לא יחכה לך".
"לפי דעתי, מר. סנייפ, עשינו עסק. אתה לא תזכיר מי הוא סבא שלי. כמו כן אף אחד, ואני חוזרת במיוחד בשבילך, אף אחד לא צריך לדעת על כך, שיש לי בכלל קרובי משפחה! אני מקווה, שלפחות את זה אתה זוכר?", התרגזה איירין. לכן סנייפ התחיל לסגת אל המכונית. "אני אף פעם לא התלוננתי על זכרוני." רטן סנייפ לעצמו. איירין חייכה והלכה בעקבות הפרופסור. חצי מהנסיעה עברה בשתיקה מלאה. לבסוף לאיירין נמאס ממשחק השקט, והיא שאלה את סנייפ את השאלה הראשונה שעלתה בראשה. "אגב, סוו מזמן רציתי לשאול אותך איך אתה מתייחס לקווידיץ'?", סנייפ נבהל, הוא לא ציפה שהיא תדבר איתו, ועוד בטון דיבור כה ידידותי. "כמו שאר הקוסמים".
"כלומר אתה אוהב אותו. שיחקת בקווידיץ' בבית הספר?".
"כן, הייתי מחפש בקבוצת הקווידיץ' של סלית'רין, בעצם הייתי די טוב. למה שאלת?".
"אני חשבתי כאן, אם כדאי לספר למישהו שהציעו לי להיות המחפשת בקבוצת הקווידיץ' של אנגליה", אמרה איירין וצמצמה את עינייה כאשר ראתה את הלסת של סנייפ נופלת באיטיות. "למה לא סיפרת לי? לא ראיתי מעולם שהתאמנת".
"אף אחד לא יודע את זה, חוץ מסבא, לא רציתי להשוויץ. ולא ראית מכיוון שאני מתאמנת מוקדם מאוד".
"לא חשבתי, שאת כזו ביישנית." אמר סנייפ. 'מעניין אם הוא חושב לפני שהוא פותח את הפה'חשבה איירין.
"בעצם, אני לא אוהבת שצופים בי. אבל אני מאוד אוהבת לטוס על מטאטא. במיוחד במהירות עצומה, לעשות טריקים מסוכנים, ככה שהרוח שורקת באוזניים. התחלתי להתאמן בצורה מקצועית יותר, אחרי שוויקטור קרום ראה איך אני טסה. הוא הציק לי במשך חודש, כדי שאצטרף לקבוצה. בסוף נכנעתי מתוך פאת רחמים, והוא התחיל לאמן אותי בערך שתיים עשרה שעות ביום. עכשיו אני בקושי מבינה איך הצלחתי להחזיק בכזה קצב. בהתחלה הוא שם אותי בתור רודפת, ולאחר שסיים את לימודיו, הוא רצה שאקח את מקומו בקבוצה בתור מחפשת, אבל כשהורי מתו הזנחתי את כל זה... הוא ניסה לשכנע אותי פעמים רבות שלא אפרוש מקווידיץ', אפילו קיבלתי מכתבים מקפטן נבחרת אנגליה עם הזמנות להצטרפות לקבוצה. אבל את האמת, קווידיץ' הפסיק לעניין אותי!".במשך דיבורה של איירין סוורוס השתכנע שוב ושוב עד כמה רופפת ההיכרות ביניהם. ואחרי היציאה שלה היום הוא סירב לזכור משהו בכלל.

~~~

סנייפ חנה ליד תחנת הרכבת 'קינגס קרוס'. הוא העביר את המזוודות לעגלה. "לפי הבנתי, את לא יודעת לאן עליך ללכת." אמר סנייפ. "לא כמו כמה, אני קראתי את 'הוגוורטס תולדות'",  'רק את עשרים עמודים הראשונים', הוסיפה לעצמה איירין בראשה. "היה כתוב שם, שעל מנת לעבור לפלטפורמה תשע ושלושה רבעים צריך לעבור דרך הקיר שחוצה את פלטפורמות תשע ועשר." דיקלמה איירין. "אני שמח שלפחות את זה את יודעת. אז ככה, מכאן אני לא ממשיך איתך. וכשתעצרו בהוגוורטס את הולכת עם התלמידים החדשים, מובן?" אמר סנייפ. איירין רטנה בהסכמה והרכינה את ראשה, "אפשר לחשוב, שאני קטנה!".
"אבל את בעצמך אמרת שאת לא רוצה הנחות!" אמר סנייפ. איירין פלטה נחרה והרימה את עייניה, "אני לא רוצה לשם..." אמרה.
"הכל כבר הוחלט", אמר סנייפ.
"אני יודעת".
"את צריכה ללכת להוגוורטס." אמר סנייפ. איירין הנהנה וכוונה את עגלתה לעבר הקיר.
"כן. ומיס גרין," שמעה איירין את סנייפ מאחורייה, "תשתדלי לא להסתבך בצרות, במיוחד אם תשובצי בגריפינדור, במקרה הרע תצטרכי לשאת בעונש כמו שאר תלמידי הוגוורטס".
"כן, פרופסור. בסדר, פרופסור. מה שתגיד, פרופסור." איירין משכה את עגלתה קדימה דרך קיר המעבר בין פלטפורמות עשר ותשע.

הפרק הקודם