לילי לונה פוטר

לא יכולתי לראות בבירור מי הוא אותו האיש.
ארון קטנטן הופיע מולי.
בוגארט!
איך לא חשבתי על זה?
הקירות היו בוגארט!
אבל למה הדבר שהכי מפחיד אותי זה קירות מלאות סכינים?
ולמה כשמישהו אחר אומר רידיקולוס זה עובד?
הרי רק אני אמורה לראות את הבוגארט!
קראתי עליהם המון.
פתאום כל הילדים נכנסו בריצה לאולם וגם המורים.
לא סיפרתי לאף אחד על מה שראיתי.
הם בטח יחשבו שאני מוזרה, ואני אהיה מנודה חברתית!
רק עם הוגו התחברתי.
בערך.
אחרי הסעודה הגדולה עליתי לחדרי.
בלילה התהפכתי במיטה ולא נרדמתי.
אחרי 5 שעות שאני במיטה הצלחתי להרדם.
מיהם הרוחות?
איך אחרים ראו את הבוגארט?
ולמה המורים כאלה מגעילים?
ועוד שאלות אינספור עלו בראשי.
אחרי רק שעה אחת שישנתי, התעוררתי.
וכבר היה שש בבוקר.
אז לא היה טעם להמשיך לישון.
התיישבתי ליד האגם השחור כשנערה באה לידי.
היה לה קוקו גבוה ושיער יפה וחלק, והיא לבשה את המדים.
"שלום, קוראים לי אייבי. אייבי בייני. איך קוראים לך?" שאלה אייבי.
"אני לילי. לילי לונה פוטר" עניתי לה. 
"את הבת של הארי פוטר?" שאלה בהפתעה אייבי.
הנהנתי.
"לא ידעתי שהוא אמיתי!" אמרה אייבי.
"ברור שהוא אמיתי!" עניתי מיד.
"אולי היה" אמר קול מאחוריי.

הפרק הקודם