חייו של סוורוס סנייפ

סוורוס הביט בלילי בהתרגשות והיא החזירה לו מבט מאושר.
סוף סוף, טירת חלומותיו, בו ילמד כישוף וקוסמות, דבר שלא לומדים בכל בית ספר רגיל.
שניהם ניגשו לחדר האוכל הגדול, רועדים מהתרגשות.
"לי לא אכפת איזה בית אני אהיה, העיקר שאני אהיה איתך. את יודעת, אני מכיר אותך והכל..." אמר סוורוס.
"גם אני מקווה להיות איתך באותו בית!" אמרה לילי.
סוורוס הסמיק מעט, אך לילי לא הבחינה בכך.
הם עמדו בשורה, בה קראו בשמות תלמידי השנה הראשונה, בכדי לשבץ אותם בבתים.
אך לפני זה, מצנפת המיון פתחה בשיר, כמו בכל שנה:

אותי משקרת לא תמצאו
יודעת אני היכן תהיו
כי אני לא טועה אף פעם!

גריפינדור - שם אמיצים
סלית'רין - מפורסמים
רייבנקלו - ממש גאונים
ואין מהפלפאף יותר טובים.

ואם אתם חושבים שאתם לא מתאימים
אז אתם ממש טועים!
אני קוראת את הראש
ואת הנשמה
ויודעת לאן כל אחד מתאים או מתאימה!



"הנרי טלווט!" אמרה פרופסור מקגונגל. הילד ניגש אל הכיסא הקטן וישב עליו בלחץ גליו.
"אממ... הפלפאף!" צעקה מצנפת המיון.
הילד חייך ורץ לשולחן בית הפלפאף.
"ג'יימס פוטר!"
הנער צעד קדימה, קרץ ללילי והתיישב על הכיסא.
לילי הוציאה לשון בגועל.
"גריפינדור!" צעקה מצנפת המיון, וג'יימס צעד בשלווה לשולחן בית גריפינדור.
"לילי אוונס!"
לילי צעדה בעדינות ואיטיות, כשסוורוס לחש: "אני מאמין בך, בהצלחה".
היא הביטה לאחור, לפרצופו הבטוח וחייכה.
היא ישבה על הכיסא והייתה לחוצה מאוד.
"אממ... בואו נראה... לא הפלפאף ולא רייבנקלו... גריפינדור!" צעקה מצנפת המיון לבסוף.
לילי צעדה בשקט לשולחן בית גריפינדור ובדרך לחשה לסוורוס: "תתקבל לגריפינדור, בשבילי!"
הוא הביט לאחור, חייך והנהן, ואז התיישב על הכיסא.
"סלית'רין!" צעקה מצנפת המיון.
החיוך מפניו של סוורוס נמחק במהירות.
לעומתו, על פניו של ג'יימס היה שרוע חיוך שבע רצון מאוזן לאוזן.
לילי הביטה בו, מאוכזבת מאוד.
בליבו שמע את קולה של לילי אומר: "אבל הבטחת... למה את לא בגריפינדור?!"
והוא רצה להשיב: "זה לא בשליטתי". אבל היא לא באמת אמרה זאת.
זה היה בליבו.
הוא היה מבואס ועצוב.
איך?
איך יעביר את שבע שנותיו הבאות בלי לילי?!

הפרק הקודם		הפרק הבא