תאומות מתחלפות

קריאה נעימה! השקעתי על הפרק אז אני מצפה לראות פה לפחות חמש-שש תגובות(: 

חג המולד הגיע להוגוורטס.

מדשאות הטירה הירוקות התכסו בשכבת שלג, מזמורי חג נשמעו ברחבי המסדרונות, קישוטים חגיגיים החלו להיתלות על הקירות, וגמדוני הבית (אותן המשיכו אנה, ג'נה, אריק, סיימון ואיאן לבקר תכופות) עמלו על הכנת מאכלי חג מסורתיים.

אנה ישבה בחדרה במגורי הבנות במגדל גריפינדור, וניסתה לכתוב חיבור על היתרונות והחסרונות של השיקוי האחרון שאותו הכינה במהלך שיעור שיקויים. זה היה שיקוי ירקרק ששיפר היטב את יכולת הריכוז והקשב, אבל מצד שני היו לו גם תופעות לוואי רבות ולא נעימות.

בדיוק כשהחלה לכתוב על סוגי תופעות הלוואי האלו, פרצה לחדרה כרוח סערה אחותה ג'נה. אילו היו אלו לינדזי או איימי, בוודאי היו דופקות על הדלת לפני.

אבל כמו אחיות, או יש לומר- תאומות, הבנות סיגלו לעצמן חוקי נימוס אחרים ביניהן.

"היי ג'ן" אמרה אנה שלא הסירה את מבטה מהחיבור.

"יש לי רעיון ע-נ-ק! תעזבי את החיבור המטומטם ותקשיבי" אמרה ג'נה וזינקה על מיטתה של אנה, תוך כדי זה מעיפה את גיליון הקלף ועט הנוצה.

"ג'נה!" אמרה אנה והרימה את דבריה, "החיבור הזה למחר!"

"מה שאני עומדת להגיד לך הרבה יותר חשוב מהחיבור! עכשיו תהיי בשקט ותקשיבי-" אמרה ג'נה, ובלית ברירה אנה התיישבה לצידה.

"עוד שבועיים תגיע חופשת חג המולד ושתינו נחזור להורים שלנו, ונהיה אצלם כמעט שלושה שבועות, נכון?" אמרה ג'נה.

"נו, ו...?" אמרה אנה. ג'נה הביטה בה בציפייה, כאילו מחכה שתבין בעצמה.

"גם אני אתגעגע אליך, ג'נה. אבל זה רק לשלושה שבועות ואחרי זה יהיה לנו זמן עד חופשת הקיץ להיות אחת עם השנייה" אמרה אנה.

"לא, זה לא זה! אני מתכוונת, גם אני אתגעגע אלייך, אבל חשבתי על משהו אחר בכלל" אמרה ג'נה.

"על מה חשבת?" שאלה אנה המסוקרנת.

"אני מתכוונת.. שלושה שבועות הם מספיק זמן כדי להכיר בנאדם חדש, נכון? אני מתכוונת, תראי אותנו, אחרי כמה ימים מאז שגילינו שאנחנו תאומות הפכנו כבר לאחיות תאומות שקרובות אחת לשנייה כמו כל תאומות אחרות" אמרה ג'נה.

"נכון..אבל אני עדיין לא מבינה מה הרעיון שלך." אמרה אנה.

"אני.. טוב, אוף, את תחשבי שהוא ממש מטורף ובחיים לא תסכימי-"

"נו, קדימה, תספרי!" האיצה בה אנה.

"חשבתי שאולי.. בגלל שאנחנו נראות אותו הדבר.. נתחזה אחת לשנייה. אני מתכוונת, אני אעמיד פנים שאני את ואחזור לבית של אמא שלך, כלומר אמא שלנו, ואת תתחזי אליי ותחזרי לבית של אבא שלנו. ואז לכל אחת מאיתנו יהיה קצת זמן להכיר את ההורה שלה... את בטח חושבת שזה מטומטם לגמרי, נכון? אוף, את צודקת, זה באמת-"

"לא זה לא" קטעה אנה את דבריה.

"מה?" שאלה ג'נה בהפתעה.

"אני לא חושבת שזה רעיון מטומטמם. למען האמת... אני חושבת שהוא רעיון די גאוני" אמרה אנה.

"את.. רצינית? אני לא מאמינה! אני.. הייתי בטוחה ש-"

"אני חושבת שזה רעיון מצוין! לפגוש את אבא! סוף סוף! אחרי כל השנים האלו שהייתי בטוחה שאין לי אבא.." אמרה ג'נה.

"ואני אפגוש את אמא! היא נחמדה נכון?" שאלה ג'נה.

"ברור! היא נהדרת! ואיך אבא?" שאלה אנה.

"הוא נהדר! הוא מצחיק וחכם והוא החבר הכי טוב שלי!" אמרה ג'נה.

"אבל נצטרך לעשות לא מעט הכנות" נאנחה אנה.

"איזה הכנות?" שאלה ג'נה.

"אני אצטרך ללמד אותך על הבית שלי. אני מתכוונת, להראות לך איך הבית שלי בנוי, כדי שאמא לא תמצא אותך מחפשת את חדר האמבטיה" אמרה אנה.

"ואני אלמד אותך את שמות קרובי המשפחה שלי. שני האחים של אבא והמשפחות שלהם באים אלינו כל שנה בחג המולד" אמרה ג'נה.

"יש לנו עוד שבועיים, נכון?" אמרה אנה.

"כן" אמרה ג'נה.

"אז בואי נתחיל בעבודה!" אמרה אנה, מזנקת מהמיטה ונוטשת את החיבור שלה בשיקויים.

במהלך השבועיים הבאים הבנות עשו הכול כדי להפוך למה שהשנייה הייתה. אנה לג'נה, וג'נה לאנה.

זה לא היה קל.

אנה למדה על אנדרו ומתיו, שני האחים המבוגרים של אבא שלה. אנדרו היה מבוגר מאבא בחמש שנים, ומתיו בשלוש. לכל אחד מהאחים היו שלושה בנים משלו. אנה שאלה את ג'נה איך היא הצליחה לשרוד עם כל כך הרבה בנים במשך כל השנים האלו.

ג'נה למדה על אחותה של אימה, שהייתה צעירה ממנה בעשר שנים, אוליביה, ובעלה-פול שהיה איש עסקים מצליח. לזוג הצעיר אמנם עדיין לא היו ילדים, אבל היה להם כלב קטן בשם תומס שהלך איתם לכל מקום שאליו הלכו.

 גם הוריה של אימה, הסבא והסבתא של הבנות, התכוננו לבוא לחג המולד. אנה סיפרה לה שסבא אוהב לספר סיפורי הרפתקאות על ימי צעירותו, ושכדאי להקשיב לו עד הסוף כי הוא תמיד מחלק לה שוקולד אם היא שמעה את הסיפור עד הסוף, ושסבתא תמיד מצקצקת בלשונה על כך שהיא רזה מדי אז כדאי לאכל הרבה כשהיא נמצאת בסביבתה סבתה.

אנה למדה על מבנה הבית של ג'נה, שנמצא במחוז נאפה במדינת קליפורניה. זה היה בית ענק, עם ארבע קומות ומרתף. מחוץ לבית השתרעו שדות שלמים, ולבית עצמו הייתה בריכה וחצר ענקית (עליה היו מכינים היא ואביה ברביקיו בימי הקיץ החמים, ממש כמו אמריקאים אמיתיים). לג'נה הייתה כלבה מעורבת וגדולה בשם זואי.

גם ג'נה למדה על מבנה הבית של אנה. זה היה בעל שלוש קומות, כשהקומה השנייה שייכת לאנה, הקומה השלישית לאימה של אנה ובקומה הראשונה נמצאים המטבח, הסלון וחדר האורחים. ביתה של אנה היה ממוקם בדיוק במקום המושלם; שכונה קטנה ורגועה, ללא תחבורה סואנת, ועם זאת- ברגע שיצאת מהשכונה מצאת את עצמך בלב לונדון המפורסמת והומת האנשים, במרחק הליכה קצר מכמה מאתרי התיירות המפורסמים ביותר בעולם.

הן לימדו אחת את השנייה הכול. אנה ידעה שג'נה אוכלת פנקייקס או טוסט ובייקון לארוחת בוקר, נקניקיות או המבורגר עם צ'יפס לארוחת צהריים (ולעיתים גם לזניה או פסטה, אם אבא שלה במצב רוח של בישולים) וג'נה ידעה שאנה שותה כמעט כל יום בארבע כוס תה ועוגיות ביחד עם אימה, ושהיא חייבת לקרוא ספר במשך עשרים דקות לפחות אם היא רוצה להסתכל בטלוויזיה המוגלגית שבחדרה לפני שהיא הולכת לישון. זה החוק של אימה.

לא נותר דבר שהשנייה לא ידעה על החיים של האחרת. מלבד זאת סיפקו הבנות אחת לשנייה פרטים על הוריהן- רק כדי שלא יהיו מופתעות.

"אמא מעצבת בגדים. יש לה חנות בגדים ממש מצליחה בלונדון, המון נערות באות לשם, אבל לפעמים גם גברות ממש מסוגננות נכנסות לשם וקונות את הבגדים הכי יקרים ומרשימים שבחנות" אמרה אנה בגאווה.

"וואו" אמרה ג'נה בעיניים מזוגגות.

"אבל היא עצבנית מאוד בתקופת המחזור שלה. ממש מתחרפנת לגמרי. והיא אובססיבית לניקיון, ולעולם לא תרשה לך לצאת מהבית בלי פחות משלוש שכבות. והיא רואה לפעמים אופרות סבון בריטיות מטופשות לגמרי ויכולה לבכות מזה במשך שעות, אפילו שאני תמיד אומרת לה  'אמא, כל התוכניות האלו הן זיבולי שכל' אבל היא רק אומרת לי שאם אני מתכוונת להפריע לה לראות את ג'ים זורק את סוזן, אז אני מוזמנת לצאת מהחדר שלה" אמרה אנה.

"אה" אמרה ג'נה, שמעולם לא התמודדה עם בעיות מסוג כזה עם אביה.

"אבא שלי איש עסקים. הוא די מצליח בזה, אפילו שאף פעם לא ממש הבנתי מה הוא עושה. אבל לפעמים באים אלינו כל מיני אנשים חשובים לארוחות ערב" אמרה ג'נה.

"וואו" אמרה אנה שדמיינה את אביה בחליפת עסקים משוחח עם אנשי עסקים אחרים ברשמיות.

"אבל הוא ילדותי נורא. הוא מטורף על קווידיץ' ויכול לדבר רק על זה במשך שעות, ואוהב לעשות שטויות עם חברים שלו ועם האחים שלו כאילו הם בני חמש. הוא בהחלט אבא נהדר ומקסים, אבל לפעמים הוא לא מבין כלום בכל הדברים האלו של "בנות", וחוש האופנה שלו עומד על אפס. אם תנסי לקבל ממנו עצות בכל דבר שקשור לבנים, לחברות, לבגדים, לאיפור, תקבלי ממנו מבט מופתע ומבולבל, לכן אני אומרת לך מראש- אל תנסי" אמרה ג'נה.

"או, אוקיי" אמרה אנה, שמעולם לא התמודדה עם בעיות מסוג כזה עם אימה.

אחרי שבועיים, הגיע הרגע הגורלי. כן, שתי הבנות ידעו כל מה שאפשר על חיי האחרת.  אבל הייתה עוד בעיה אחת.

השיער של אנה הגיעה עד לאמצע הגב, ושיערה של ג'נה הגיע עד כתפיה. לכן, כמה שעות לפני הסעודה האחרונה של הבנות בהוגוורטס לפני היציאה לחופשה, מצאו עצמן התאומות לבדן במגורי הבנות, עם זוג מספריים בידה של ג'נה.

"אני אתגעגע אלייך שיער" ייללה אנה בעוד שיערה נופל למרגלותיה.

"בואי נסתכל במראה" אומרת ג'נה.

מהמראה נשקפות שתי התאומות, שכעת גם אם תתאמץ מאוד, לא תמצא שום דרך להבדיל ביניהן(אפילו בגדיהן זהים, כל אחת לובשת את התלבושת האחידה של בית הספר).

"וואו" פלטה אנה.

"זה מפחיד" הסכימה ג'נה.

"אני מתכוונת, עכשיו שיש לנו אותו שיער.. אני מבינה כמה אנחנו דומות" אמרה אנה.

"את חושבת שהן ישימו לב למשהו?" שאלה אנה.

"את צוחקת עליי? אני לא מצליחה להבדיל ביננו!" אמרה ג'נה.

"בנות, הסעודה מתחילה עוד מעט, מי נכנסת להתקלח" קראו איימי ולינדזי ונכנסו למגורי הבנות, אך מיד נעצרו באמצע החדר ובהו בבנות באימה.

"אנה? ג'נה? אני מתכוונת.... מי זאת מי?" אמרה איימי בתדהמה.

"מה חשבת שעשית את זה, אנה?" אמרה לינדזי והביטה בשאריות שיערה של אנה על הרצפה.

"עכשיו את וג'נה נראות בדיוק אותו הדבר! אין לי מושג למי בכלל מכוונת את הדברים!" אמרה לינדזי.

"תירגעי, אנחנו עדיין זוכרות מי מאיתנו מי. פשוט נגיד לכן כל פעם שתתבלבלו" אמרה אנה.

"כן, ואני אנה. והסתפרתי כי... טוב, התספורת של ג'נה כל כך יפה שפשוט רציתי שגם לי תהיה כזאת. את לא חושבת שהשיער שלי נראה יותר טוב?" אמרה ג'נה.

אנה שלחה בה מבט מופתע, מה פתאום היא גנבה את זהותה מול שתי הבנות? נו, אם ג'נה מתנהגת כך כנראה יש לה סיבה.

"כן, האמת שהוא באמת נראה טוב יותר... מקודם הכול היה קצוות מתים" אמרה איימי ונגעה בשיערה של ג'נה קלות. אנה שלחה מבט חמוץ באיימי.

"טוב, אני נכנסת להתקלח" אמרה לינדזי,

"אני הולכת שנייה לקפוץ לאחותי, אני צריכה לשאול אותה משהו בקשר לחג המולד" אמרה איימי והלכה למגורי הבנות של אחותה, שהייתה גם היא בגריפינדור, אך בשנתה הרביעית.

"למה עשית את זה? אני מתכוונת, למה אמרת להן שאת אני?" שאלה אנה את ג'נה.

"חשבתי על זה.. ואולי מחר החברים שלנו יהיו איתנו כשנחזור להורים שלנו, והם לא יבינו מה פתאום אני רצה לאמא שלי אחרי שסיפרתי לכולם שיש לי רק אבא, ושאת הולכת לאבא שלך אחרי שסיפרת לכולם שיש לך רק אמא. הם אפילו עלולים להגיד משהו ליד ההורים שלנו. חשבתי שאולי כדאי שנתחיל בהעמדת הפנים כבר עכשיו.. ככה גם ניכנס יותר ל"דמות" ויהיה לנו קל יותר כשנבוא להורים שלנו בפעם הראשונה" אמרה ג'נה.

וככה אנה מצאה את עצמה נקראת ג'נה וג'נה מצאה את עצמה נקראת אנה. כל אחת סיימו לארוז את הדברים של השנייה במזוודה של התאומה האחרת, וגם ישנה במיטה שלה. רק רגע לפני שנרדמו התאומות, הזכירה לעצמה אנה שעליה להתעורר מחר בבוקר בתור ג'נה, וג'נה הזכירה לעצמה שעליה להתעורר בבוקר מחר בתור אנה. אחר כך כל אחת נרדמה, ושקעה לשינה מלאה בחלומות שהיו שלה, ולא של התאומה שלה.

הפרק הקודם		הפרק הבא