החיים קשים שאתה בן 15 וחצי

קווה שתהנו, סליחה על העדכון הארוך, מבטיחה להשתדל לצמצם את המרחק בין הפרקים(:

"היי, הנה ג'יימס!!" ניערתי את בנות דודתיי ממני ורצתי אל בן דודי המאותגר שכלית.

"ג'יימס!!!!!!!" צרחתי וקפצתי עליו.

"ג'ינג'ה תירגעי!" הוא צרח. הוא תמיד קרא לי ג'ינג'ה. למרות שיחסית לבניי דודי האחרים, אני לא כל כך ג'ינג'ית.

הוא הביט בי ועיניו נפערו בהפתעה. אוה כן, עכשיו אני נראית כמו כריסטינה אוונס. (ילדה מהשכבה שלי שנכנסה להריון שנה שעברה אחרי שהיא שכבה עם חצי מקבוצת הקווידיץ' שלנו. מלבב.)  

"ג'ינג'ה? א.. מ.. א.. מה?!?" הוא מלמל.

"הודות לבנות הדודות שלך, אני יהיה זונת הבית לשנה הקרובה," הסברתי.

"איזה בנות דודות? יש יותר מדי!!" הוא יילל.

"כן כן ג'יימי, יש יותר מדי.." הנדתי בראשי בעצב.

"חכי שנייה ג'ינג'ה," הוא מלמל ואני הסבתי את ראשי.

לילי ורוג'ר סטיבן התנשקו בלהיטות.

"היי!!! רוג'ר!! תרד מאחותי!!!!" צעק ג'יימס באיום.

בזמן שאני נאנחת בעצב, רוקסן וניקי מוצאות אותי ומספרות לי את החדשות המלהיבות.

"לאלבוס יש חברה!!!" צורחת ניקי.

יופידידו לאלבוס סוורוס פוטר. (למה לי אין שם אמצעי מגניב?) 

"בואו נריע לאל! למה אתן חושבות שזה מעניין אותי?"

"כי זה יכול להוכיח לך, שלמרות שאל לא מקובל, הוא מצא חברה!" מסבירה רוקסן.

"כן, זאת מרי-אן ג'קסון, מרייבנקלו!" מחייכת ניקי.

אני מכירה את מרי-אן. ילדה ותלמידה טובה, שיער חום חלק, נמוכה מאוד, עיניים כהות וקטנות. נחמדה מדי.

"אני שמחה בשביל אל והכל.. אבל, אתן יודעות, חשבתי שהמטרה של כל המהפך הזה היה בשביל לשפר לי את הביטחון העצמי!" אני מייללת.

"לא, המטרה היא להפוך אותך לשוברת ללבות ולמצוא לך חבר!" אומרת לי רוקסן בכעס.

"מרגש." אני מגלגלת עיניים.

"את חייבת להפסיק עם הציניות שלך." אומרות לי רוקסן וניקי.

"בשבילכן הכל," אני מחייכת בעוקצנות.

"את עושה את זה שוב" צוחקת ניקי. אני שונאת אנשים מאושרים מדי. אבל היא בת דודה שלי, אז אני חייבת לחבב אותה.

בדיוק אז מגיע גבר השעה, פרד וויזלי ומאחוריו שיירת בנות נמרחות.

"ליסה!! ליסה ! אני אדבר איתך אחר כך, " הוא אומר לאחת מהבחורות היותר בלונדיניות ופונה אלינו.

או יותר נכון, אל רוקסן.

"את יכולה להגיד למאהב שלך לעזוב אותי?!" הוא צועק על רוקסן.

היא מרימה גבה.

"אחי היקר, מה יש לך!?" היא צורחת.

"מה יש לי?! אולי יש לי את הבחור המוזר הזה שרודף אחרייך ולא יורד לי מהגב!" הוא צועק.

אז ככה, הוא מתכוון לכריסטופר ליוויס. בחור קצת חננה. אבל חמוד אמיתי שרודף אחרי רוקסן כבר מהשנה הרביעית. והיא לא מבינה שהוא יותר טוב מכל הבחורים שהיו לה ביחד.

כי הוא אוהב אותה. באמת.

אז נכון, הוא לא "חתיך" טיפוסי. ונכון הוא לא הכי "מקובל".

אז מה?

אלו הסיבות הכי גרועות שקיימות.

"תתעלם ממנו או משהו," מפטירה רוקסן.

"קדימה אנחנו חיבות לעלות," היא אומרת.

אני מאתרת את אמא שלי, ונפרדת ממנה. שלל דודים ודודות נפרדים ממני.

הכי קשה לי להיפרד מדודה ג'יני. בכל זאת, היא ודוד הארי הם הסנדקים שלי.

אחרי שכולם עולים לרכבת בשלום ואני רואה שהוגו מדבר עם החברים שלו וחוזר לשגרה הרגילה של 'להתעלם מהאחות המוזרה וגדולה שלי', אנחנו הולכות לתא במרכז הרכבת, ומתיישבות. 

כמה בחורים ובחורות מהשכבה שלי ומהשכבה שמעליי, ביניהם ג'יימס ופרד וחבורה שונה של בחורות חסרות חולצה שמצטרפות אליהם, מתיישבים בתא שלנו.

הם קצת מופתעים מהצטרפותי לחבורה. בדרך כלל אני יושבת עם מולי ובנות מוזרות אחרות, וגם אל. אבל אל לא נחשב כל כך מוזר, אבל זה רק בגלל שהוא הבן של הארי פוטר.

לוקח להם זמן לזהות שזאת אני, בעיקר אחרי שאני קולטת כמה החולצה שלי שקופה, אבל כשעיניי טורכיז מביטות בי ולא במחשוף שלי, אני פוערת את פי בהפתעה.

"מי זה?" אני לוחשת לניקי.

"זה? זה דרק נורת'ון." אומרת לי ניקי ומחייכת לכיוונו.

דרק נורת'ון. זה לא שם שמיימי?

הפרק הקודם