אליסון ליונס והכובע המכושף

מצטערת שלא העלתי הרבה זמן , הייתי עמוסה מאוד .

הינה פרק 6 שהוא מאוד חשוב להמשך העלילה 

ותודה לפז ( פסק זמן ) שביטאה לי את הפאנפיק ושהיא עזרה לי בכל הכתיבה

  אני ראיתי בתוך האש דמות , בתוך האש ! אני צרחתי כי חשבתי שהאיש נשרף .

" היי סיירוס ! " אמר הארי לדמות שבאש , לא מבוהל כלל וכלל .

" מנשמע הארי ? " אמרה הדמות העולה מתוך האש שהבנתי ששמה הוא סיירוס .

" למה הוא בתוך האש ? " שאלתי את הארי , מבוהלת מאוד .

" הוא משתמש ברשת הפלו , היא יכולה להעביר אנשים ממקום למקום באמצעות האח שלהם וגם לתקשר דרך האש " אמרה לי הרמיוני , למרות ששאלתי את הארי .

 " אז .. אתם מדברים איתו , ממש כמו פאלפון ? " שאלתי את הסובבים לחדר .

 " כן " אמרו הרמיוני והארי ולרון לקח טיפה זמן להיזכר מהו פאלפון

" סיירוס , מה רצית ממני ? " אמר הארי לסיירוס ופזל לעברי לראות שאני עדיין במקומי .

" בתור הסנדק שלך , זכותי לבדוק מה שלומך ואם הכל בסדר עם אתה יודע מי .. " אמר סיירוס והרגשתי כיאלו הוא " התקשר " ברשת הפלו רק כדי לדבר איתו - נראה שהוא היה ממש בודד . גם סיירוס פזל אליי בצורה לא נעימה , נראה שהוא לא רצה שאני אהיה שם.

" הכל בסדר סיירוס , אתה צריך ללכת מכאן , אסור שייתפסו אותך ! " אמר הארי מעט כועס ומעט דואג ועדיין בודק אם אני נמצאת במקום . אני זזתי מעט ימינה ואז לא ראו אותי.

" הארי , הכל בסדר כאן ואני מוגם בכיכר גרימלוד מספר 12 " אמר סיירוס וחייך .

" אתה פשוט לא מבין , יש סכנה שתישאר פה אז ביי " אמרה הרמיוני , גם היא פזלה לעברי והפרצוף של סיירוס נעלם בתוך האש.

 " הלכתי לישון " אמר רון והסתכל רק על הארי והרמיוני ואחריו גם הרמיוני גם עלתה למגורי הבנות לישון .
" זה הסנדק שלי , הוא לבד בביתו וקשה לו , את רוצה שאני אספר לך ?" הארי אמר לי ופיהק פיהוק קטן . הנהנתי בראשי והוא התחיל לספר לי על אזקאבן ,על השנה השלישית שהייתה לו ועל הקייץ שעבר עליו ולמה כל הזמן פזלו אליי , כי סיירוס הוא פושע נמלט .                                                                                                                                                                                      " תודה , זה עוזר להבין כמה דברים " אמרתי וחייכתי .

" אז לילה טוב ובהצלחה עם העונש של אמברדיג' מחר " הוא אמר .

" אני לא מאמינה ! אני קבעתי עם הרמיוני בזמן העונש של אמברדיג' ! " אמרתי וכל כך התבאסתי . אמברדיג' המעצבנת הזאת .

הארי לא הגיב , הוא הלך לחדרו לישון . אני חושבת שהוא ידע שהרמיוני הולכת לצרוח עליי .

שמתי לב שנותרו לי רק 5 שעות לישון אז הלכתי לחדר ועצמתי את עייני לילה נטול חלומות

 ***

}אליסון , איך יכולת ? אני תכננתי לעשות כל כך הרבה היום וביטלתי את זה רק בגלל המחקר שלנו ! וזה עוד שאת תכננת דברים אחרים היום כמו קווידץ' ! יופי ! " הרמיוני צרחה עליי בחדר המועדון שכל המבטים עלינו. לאחר שסיפרתי לה שאני לא יכולה היא פשוט השתגעה ! התכנון היומי שלי היה עונש של אמברדיג' ואימון קווידץ' - ממש יופי!  כיאלו יש לי כוח לצרחות מ2 הכיוונים ומהרמיוני . " "אליסון , למה את לא עונה לי ? " הרמיוני צעקה לי והעירה אותי מהדימיונות ש.

. אני ממש מצטערת , בפעם הבאה את תקבעי תאריך לעשות את המחקר " אמרתי בקול שקט.

 .  את לא מבינה שבשביל זה וויתרתי על כל כך הרבה דברים היום" הרמיוני אמרה בעצב והלכה. תחושה נוראיית עברה בי .. גם הרמיוני .. גם עונש וגם קווידץ' שעבר לי החשק לשחק בגלל רון וויזלי

" אליסון ! אנחנו צריכות ללכת " מלאני קראה אליי מצידו השני של החדר .

" אני כבר באה ! " אמרתי , לקחתי את התיק ויצאתי.

" תקישיבי , אני כל כך מצטערת על מה שקרה אתמול עם הקווידץ'  , אני כל כך קינאתי בך " מלאני אמרה לי בזמן שהלכנו .

" זה בסדר מלאני , את לא צריכה להצטער על כל דבר " אמרתי לה וחייכתי.

" טוב , אבל יש בעיה קטנה , העונש מתחיל עוד דקה ואנחנו בצידה השני של הטירה " מלאני אמרה והסתכלה על השעון הגדול המוצב על הקיר .

" תחזיקי חזק" אמרתי והחזקתי לה את היד.

טסנו במהירות אל המשרד של אמברדיג' , אף אחד לא ראה אותנו מרוב המהירות ואז בידיוק ב11:00 נכנסו לחדר הורוד שלה עם תמונות החתולים הזזות בכל פינה .מלאני עמדה מתנשפת מנסה להבין מה קרה . היא הפנתה אליי את ראשה אבל קולה המתוק והמעצבן של אמברדיג' הפריע :

" ברוכות הבאות , שבו בבקשה . " התיישבנו בכסאות הוורדים והיא התחילה לדבר :

" היום אתן תכתבו משפטים " היא אמרה והוקל עליי , לצכוב משפטים זו לא כזאת בעיה . הוצאתי את עט הנוצה שלי אבל היא אמרה :

" אין צורך בעטים שלכן , קחו את העט שלי " היא הושיטה לי ולמלאני את העטים . הם היו אדומים כהים וסדקים היו עליהם.

" אתן צריכות לכתוב : לעולם לא אעליב מורה " היא אמרה וחייכה חיוך מרושע .

 אני ומלאני התחלנו לכתוב ועוד פעם ועוד פעם.

" אוו " מלאני צווחה ודמעות בצבצו בעיינה . על ידה , במקום על קלף הנייר היה רשום " לעולם לא אעליב מורה " וידה היתה מוכתמת בדם ולפתע כאב צרב לי ביד וגם על ידי היה רשום בדם " לעולם לא אעליב מורה "  "

 מה , מה זה ? " שאלה מלאני לא מםסיקה לבכות .

 " העונש שלכן " אמרה אמברדיג' וחייכה . " תמשיכו לכתוב עוד 120 פעמים בערך , קדימה ! " היא המשיכה .

 עוד 120 פעם ? אני לא מסוגלת לקבל את הצריבה הזו על כף ידי . מלאני נראתה עוד יותר מפוחדת , היא נראתה כיאלו מאיימים על חייה , היא לחשה לי :

  " אני מפחדת מדם, אני לא מסוגלת, אליסון אני לא יכולה יותר !! " היא בכתה ומתחתיה כבר נוצרה שלולית קטנה של מים.

" פרופסור . אני יכולה לעשות את העונש גם בשביל מלאני ? " אזרתי אומץ כדי שמלאני תרגיש טוב.

 " ממ.. אוקי תעשי 300 משפטים כאלו , בהצלחה ! " אמרה אמברדיג' .

 " אליסון ! תודה רבה אני כל כך אוהבת אותך ! היא חיבקה אותי חזק .

המשכתי לכתוב , עוד פעם ועוד פעם ואני לא יכולתי יותר , זה כל כך כאב ! . 

לאחר כמה זמן נשארו להערכתי רק עוד כמה מילים בודדות וסיימתי . 

רק עוד אחד ! לא ! איה ! אוו ! .

בנתיים אמברדיג' רק ישבה ודיפדפה בנביא היומי שלה ,לא מתייחסת לכאבי התופת שאני עוברת .

" נגמר חמודה , צאי החוצה ותחזרי אליי שבוע הבא .. בלי החברה שלך " אמרה אמברדיג' ויצאתי במהירות ממשרדה.

 ברגע זה , הרגשתי מבואסת מתמיד , גזרתי על עצמי עונש כפול ואני מאחרת לאימון הקווידץ' ! .

עשיתי את הקסם המוזר שעשיתי עם מלאני בדרך לעונש והגעתי בפחות מדקה אל השער הגדול ואל מגרש הקוודיץ'.

" הנסיעה " הזו עשתה לי מצב רוח טוב אבל הוא נהרס כאשר אנג'לינה החלה לצרוח עליי :

 "איך את מרשה לעצמך לאחר ? " 

" פשוט העונש , הוא הוכפל , אז אני ניסתי להגיע במהירות האפשרית " אמרתי וניסיתי להסביר את עצמי.

 " שזה לא יקרה שוב ועכשיו בואי למגרש " היא אמרה לי ובאתי להגיד לה שהעונש הוכפל לכל הפעמים אבל וויתרתי על זה. ראיתי את שאר חברי הקבוצה שלי מלמטה מתאמנים והארי ירד מהמטאטא שלו ובירך אותי לשלום.

" אני רוצה להתחיל באימון , קדימה ! " אמרה אנג'לינה והתחלנו.

 הארי על האימון חיפש אחר הסניץ' ואני הדפתי את כל הכדורים שקייטי בל זרקה אליי ונראה שהיא התבאסה מזה .

לאחר שעה וחצי סיימנו את האימון שאנג'לינה סיכמה אותו במילה אחת " מצוין ". הלכנו לחדרי ההלבשה והורדנו את בגדנו שהיו מעט רטובים .

 לפתע , באתי לקחת את התיק שלי והוא זז ממקומו , בעצם כל מה שראיתי החל פתאום לזוז .

" רעידת אדמה !!! כולם לצאת ! " צרחה אנג'לינה . כל הקבוצה יצאה והיינו מפוחדים מאוד . עמודי הקווידץ' החלו ליפול וכך גם כל המגרש ויצאנו לכיוון הטירה.

 לרוב הפתעתי , הטירה הייתה נראת רגועה ושלווה ושום סדק לא נראה , אני חושבת שזה כישוף מסוים שמגן עלייה , אבל למה לא על מגרש הקוודיץ ?.

מחשובתי נקטעו כאשר מקגונגל ,דמבלדור , אמברדיג' ופליטיק יצאו מדלת הטירה לכיווננו.

" הכל בסדר ?  כולם פה ? " מקגונגל אמרה מפוחדת ומתנשפת בחוזקה .

" איפה הארי ? " אמר לי ג'ורדן בפחד עצום.

" הוא בתוך חדרי ההלבשה , הוא נשאר שם ! " אמרתי על סף בכייה .

כל חברי הקבוצה והמורים ראו את מגרש הקווידץ' מתמוטט ואיתו הארי .

תגיבו בבקשה . זה נותן לי מוטיבציה להמשיך , מקווה שנהנתם מהפרק .

שקד (-:

הפרק הקודם		הפרק הבא