מלחמת האהבה

הארי וג'יני ירדו יד ביד אל האולם הגדול.

הוא היה מפואר , יפה , ומקושט אפילו יותר מתמיד.

או, אולי, זה רק בגלל האהבה שהארי הרגיש.

ככה הכל נראה יפה יותר.

החיים נראו להארי פתאום וורודים.

הוא זכה באהבתה של ג'יני, ו.....

זה העיקר.

לא משנה לו כל כך עכשיו לחסל את וולדמורט.

זה נראה פחות חשוב.

הם התיישבו בשולחן המפואר של גריפינדור,

הודות לפרופסור מקונוגל.

הארי היה מסוחרר מאושר.

אבל....

אבל .......

אבל.............

משהו הציק להארי על המצפון,

והוא לא היה מוכן להודות בזה אפילו לא בשביל מיליון אוניות.

הרמיוני.

והיא לפתע הגיעה, יפיפיה ומלאת הוד,

עם שמלת מלמלה וורודה כאפרסק.

היא שלחה אליו חיוך קלוש, והארי הנהן בחזרה.

לפתע קם דמבלדור,

ונשא נאום כמו בכל הארוחות החשובות.

" לא להאמין איך עברה לה שוב מחצית מן השנה" , הוא אמר, פשט את ידיו לצדדים, נאנח , והמשיך.

" כמה כולכם גדלתם,  ובגרתם, ויפיתם מתחילת השנה.

התלמידים החדשים השתלבו היטב במסגרות,

והגדולים עזרו ותמכו מאד.

ועכשיו, לאכול.

ואני יכול לאחל לכם חג מולד שמח!!", סיים דמבלדור את נאומו.

" חג מולד שמח!!!!!" נשמעה הצעקה מכל שולחנות הווגוורטס, מלבד סליתרין.

דמבלדור חייך לאות נימוס, והתיישב במקומו.

" בתיאבון", הארי אמר לג'יני וחייך.

היא חייכה אליו חיוך מקסים.

השולחן התמלא מכל טוב,

ונראה שהגמדונים שקדו יותר מתמיד.

או, שוב, שזה רק בגלל האהבה, שבערה בלב של הארי כמו וויסקי אש.

ולמרות האהבה הזאת, הארי היה מבולבל.

מאד.

הם בילו ערב רומנטי ביחד, התנשקו והתמזמזו בחוץ.

והוא הרגיש נפלא.

אבל הרמיוני , שהתחבאה וצפתה, לא.

הפרק הקודם		הפרק הבא