רגשות

כשאני נזכרת בזיכרון נורא

בבושה ובחרדה והאוויר לנשימה נגמר.

סלע גדול על ליבי נוחת ועוצר את דפיקות הלב.

מחכה שהזיכרון יחלוף, יחלוף ולא יחזור,

כדי שהסלע שעל חזי לא יירד ואוכל לנשום.

הזיכרונות האלה כואבים וקשים איך לעד הם נשארים.

אתה מנסה אותם לשכוח אבל אין לך כוח.

אחר שהסלע יורד מליבי אני חושבת על הזיכרון

ותוהה מה הייתי יכולה לעשות.

ואין לזה פתרון אלה חלקים בחיי שאי אפשר לשנות,

הם חלק מהשגרה אך גם חלק מהחיים.

אין מה לעשות, אלא רק לחכות.

הוא חוזר וחוזר ואני כבר לא נושמת,

מחכה שהם יחלפו ואוכל לנשום, האוויר

נגמר ואני מרגישה שאני לא יכולה לנשום כמו מתחת למים.

הזיכרון חולף ואני רק תוהה עליו.

הפרק הקודם		הפרק הבא