מציאות אחרת

"קדימה, רון" קראה הרמיוני בחוסר סבלנות.
"אני לא בטוח שאני רוצה לצאת ככה" קרא רון בתגובה מתוך תא השירותים.
"נו כבר" נזפה בו הרמיוני. "זה לא יכול להיות כזה נורא".
"זה כן" מלמל רון ופתח את דלת התא.
הרמיוני הביטה בו יוצא, ולעיניה נגלתה דמות שמנמנה ונשית למדי. הייתה זו לא אחרת מאשר מיליסנט בלסטרוד, תלמידת סלית'רין. "דווקא מתאים לך" צחקקה הרמיוני למראהו.
"גם לך מאוד יפה ככה" אמר רון בציניות.
"יותר יפה ממך, זה בטוח" המשיכה הרמיוני לעקוץ אותו.
"זה לא פייר. למה את פנסי ואני מיליסנט?" שאל רון בעצבנות. "אני רוצה להיות פנסי!" הוא צעק בילדותיות.
"כי ככה" השיבה לשאלתו. "חוץ מזה, אם הייתי אתה, הייתי דווקא מעדיפה להיות קראב או גויל, אבל לא משנה. כל אחד וההעדפות שלו".
"טוב. שנזוז?" אמר רון, או יותר נכון מיליסנט, שנמאס לו או לה לספוג עלבונות מהרמיוני.
"נזוז" אמרה וחיוך על פניה.

"אתה זוכר מה התוכנית?" שאלה הרמיוני בדמותה של פנסי כשירדו למרתפים.
"כן. אנחנו מחופשים למיליסנט ופנסי כדי להשיג את גלימת ההיעלמות של הארי כדי שנוכל להגיע לפגישה הזאת ביער האסור" אמר רון בקול המיליסנטי שלו.
"ותזכרי, זאת אומר תזכור, שיש לנו רק שעה לעשות את זה עד שהשפעת השיקוי תפוג" הוסיפה הרמיוני לדבריו.
"כן" מלמל רון. "עכשיו, את יודעת מה הסיסמה?" שאל אותה.
"חשבתי שאמרתי לך לברר" 
"חשבתי שאמרתי לך שלא הצלחתי" רטן רון.
"טוב, בו פשוט נקווה שמישהו יעבור פה ויפתח לנו" נאנחה הרמיוני שהבינה את המשמעות של הדבר. אם יצטרכו לחכות הם יאבדו זמן. יאבדו זמן יקר.

"פנסי, מיליסנט!" נשמע קולו של הארי מאחוריהם.
בתחילה רון והרמיוני לא הגיבו לקריאות, שכן שכחו בדמות מי הם נמצאים. אולם לאחר מספר שניות הרמיוני התעוררה והפנתה אליהם מבט.
"מה אתן עושות פה?" שאל דראקו שעמד לצידו של הארי.
"שכחנו את הסיסמה" מלמלה פנסי.
"כבר? ואני הייתי בטוחה שהארי יהיה הראשון שישכח אותה" גיחך דראקו.
"טהור דם" אמר הארי בגאווה ופתח את דלת הכניסה.
איך לא חשבתי על זה עברה המחשבה בראשה של הרמיוני.
"קדימה, הארי. לך תביא את הגלימה" אמר דראקו כשנכנסו.
"הגלימה?" תהתה פנסי.
"גלימת ההיעלמות" אמר הבלונדיני. "אנחנו הולכים להציק לכמה הפלפאפים תמימים".
"טוב חכו פה. אני כבר חוזר" אמר הארי ונעלם למעונות הבנים.
ואכן לא עברה יותר מדקה והנער חזר עם הגלימה בידו.
הרמיוני הביטה בשעונה, נותרו להם עשר דקות להשיג את הגלימה וללכת משם.
"תגיד, הארי" אמרה פנסי ונצמדה לשחור השיער, שלחייו עטו גוון ורדרד. 
"כן, פנסי" מלמל הנער וגרם לנערה להיצמד אליו עוד יותר.
"תוכל להלוות לי את הגלימה?" שאלה.
"בשביל מה?"
"הבוצדמית מגריפינדור פגעה בי היום ואני רוצה להתנקם בה, אם אתה מבין אותי"
"אני מבין. יש לך 24 שעות להחזיר לי אותה" השיב הארי לדבריה והושיט אותה לפנסי.
"תודה" אמר ונשקה על לחיו של הנער. "בואי מילי. אנחנו צריכות ללכת".
"לאן?" התעניין דראקו.

"לספרייה" ענתה פנסי במהירות, אחזה בידה של מילי וגררה אותה מחוץ לחדר המועדון.

השניים רצו במהירות לשירותי הבנות שבקומה השנייה, ובדרך גופם כבר החל להשתנות. הראשונה שסיימה לחזור לצורתה המקורית הייתה הרמיוני, וחצי שעה לאחר מכן גם רון הצליח לחזור למצבו הקודם.
"זה היה סיוט!" התנשף רון בכבדות כשהשינו הסתיים. 
"מיליסנט לא כזאת גרועה" ניסתה הרמיוני לנחם אותו.
"היא כן!" צעק רון. "וחוץ מזה, איך אתן מסוגלות לרוץ עם החזה הענקי הזה שלכן? זה כמעט בלתי אפשרי!" קרא בתדהמה.
"בקלות" קרצה לו הרמיוני. "עכשיו תפסיק לדבר שטויות ובוא. אנחנו צריכים לתכנן מה עושים היום בלילה".
"מה יש לתכנן? לוקחים את הגלימה והולכים" אמר רון בחוסר הבנה.
"ומה אם עובדים עלינו? פשוט תבוא" אמרה הרמיוני בחוסר סבלנות. "פשוט בוא".


 

הפרק הקודם		הפרק הבא