?Will You Be My Valentine

שאר השבוע לא היה מעניין במיוחד. פנסי התקשתה לסלוח להארי על מה שראתה במרפאה, אך בסופו של דבר התגברה על זה וביחד הם חשבו כיצד הם מוציאים את דראקו מהשפעת השיקוי. בתחילה חשבו פשוט להשתמש בנוגדן של הרמיוני, שכן הבקבוקון נשאר אצלה. אולם בדרך מסתורית למדי הנוגדן נעלם, מה שאילץ אותם לחפש דרך אחרת. 
תוך כדי שהארי חיפש דרך להשיג נוגדן חדש, הוא היה צריך לנהל רומן סודי עם דראקו שהתשחרר מהמרפאה יומיים לפני הולנטיין, בתקווה שכל זה יפסק ברגע שימצא הנוגדן. למרות שהיו רגעים שהוא די נהנה מהעניין. אין ספק שדראקו היה החבר המושלם שכולם היו רוצים.

היום האחרון של התחרות הגיע וביום למחרת יתקיים הנשף החגיגי.
"אנחנו חייבים להוציא אותו מהשפעת השיקוי הזה!" התעצבנה פנסי אחרי שהיא והארי ישבו במשך שעות בספרייה למצוא פיתרון.
"אני יודע, אבל אין פה שום דבר!" קרא הארי והעיף מידו ספר בשם "אהבה, קסמים ומה שביניהם".
"טוב, לי נמאס. תמשיך לחפש לבד ואני מצפה שעד ההכרזה הערב אתה גם תמצא משהו" אמרה ויצאה מהספרייה בדרמטיות.
"יופי" מלמל הארי וחזר לעיין בספרים.

הערב הגיע והארי לא הצליח למצוא שום דבר. כל התלמידים התכנסו באולם הגדול לארוחת ערב חגיגית במיוחד, אמנם הארי כלל לא היה רעב. הוא רק ישב והביט כיצד דראקו זולל בהנאה את ארוחת הערב, וראה את פנסי נועצת בו מבט מלא בכעס ותקווה.
"תלמידים יקרים, דקה מזמנכם בבקשה" קולו של דמבלדור נשמע לפתע.
כל התלמידים הפסיקו לדבר ולאכול והביטו במנהל בציפייה.
"הגיע הזמן להכריז על הזוכה בתחרות" אמר. "כולכם הראיתם לנו דרכים יצירתיות יותר ויצירתיות פחות, אבל רק אחד או אחת מכם הצליחו להרשים אותנו באמת" המשיך בדבריו.
לחשושים מילאו את האולם בהימורים על מי המנצח.
"המנצחת שלנו היא לא אחרת מאשר מיליסנט בלסטרוד, מבית סלית'רין" קרא דמבלדור וגל של מחיאות כפיים נשמע בשולחן. "בואי לפה מיליסנט".
מיליסנט קמה ממקומה וחיוך רחב על פניה. היא התקרבה לכיוון שולחן המורים והביטה שכל התלמידים מוחאים לה כפיים.
"אין ספק שהדרך שלך הייתה מקורית ויצירתית ביותר. כל הכבוד" אמר דמבלדור ולחץ את ידה. "רק דבר אחד שכחת לעשות".
כולם הביטו בה בתדהמה. מה עוד היא הייתה צריכה לעשות?
"שכחת את החלק הכי חשוב בהצעה. ההצעה עצמה" חייך דמבלדור והקלה נראתה על פניה של מילי. "אם כך, הבמה כולה שלך".
"תודה" מלמלה. "דראקו," פנתה מיליסנט לשולחן סלית'רין. "תרצה להיות בן הזוג שלי בנשף הולנטיין?" שאלה מיליסנט.
פנסי והארי ישבו מתוחים במקומותיהם. מה לעזאזל?! חשבה פנסי תוך שהיא מביטה בזו שאמורה להיות חברתה הטובה. כל מה שהיא קיוותה זה שהוא יגיד לה לא. לעומתה, לא העניין הזה היה מה שעניין את הארי. מה שבאמת עניין אותו האם הוא עדיין תחת השפעת השיקוי, ומה פנסי תעשה לו, להארי, במידה ודראקו יגיד כן?

כל האולם הביט בשניים, כולם משתוקקים לשמוע את תשובתו של מאלפוי. 
"כן" אמר לאחר דקות ארוכות של שקט. "אני אשמח".
מבטה של פנסי הפך למבט מאוכז, לא מאמינה איך אהבה חייה חמקה לה כך מבין הידיים. בניגוד אליה מבטו של הארי הפך למבט מלא בהקלה. זה נגמר! כל השבוע הנוראי הזה נגמר, השיקוי כנראה כבר לא משפיעה והכל יחזור להיות כרגיל. מה שקורה במשולש האהבה הזה של דראקו, מיליסנט ופנסי לא באמת עניין את הנער. כל מה שהוא רצה זה את החיים הנורמליים שלו בחזרה. רק שהוא לא הבין שהוא לא יקבל אותם כל כך מהר, אם בכלל. הוא לא הבין בכלל כמה עמוק הוא נמצא במשולש האהבה הזה. 

הפרק הקודם		הפרק הבא