אלבוס סוורוס-פוטר והיורש האפל

פרק חמישי
אדוארד טרימבל


אלבוס ירד מהמדרגות, נחוש בדעתו ללכת אל פרופסור מינה.
הוא רצה להגיד לה שכנראה חלה טעות במיון.
אין סיכוי שהוא שובץ בסלית'רין, משהו לא נכון בעניין הזה.
מספר תלמידים נופפו לו לשלום ואמרו לו "בוקר טוב", והוא ירד לעבר האולם הגדול לאכול ארוחת בוקר.
אפילו הארוחה, שהייתה טעימה כל כך, לא הסיטה את מחשבותיו מעניין השיבוץ לבית סלית'רין.
מה הוא יעשה? בעודו חושב מחשבות, הוא שם לב למערכת השעות שלו שנחה לה על השולחן כאילו רק חיכתה לו. הוא קרא בה בעיון.
המקצועות שהוא יתחיל ללמוד היום הם: התגוננות מפני כוחות האופל, תורת הצמחים, תורת הקסם, שינוי צורה ולחשים.
כמה חבל, חשב לעצמו, הייתי שמח לפגוש את פרופסור מינה.
אלבוס קם במהירות מהשולחן, משאיר שאריות של אוכל בצלחתו, והתקדם במהירות לעבר שיעור התגוננות מפני כוחות האופל. הוא שם לב שהשיעור שהם לומדים הוא עם בית גריפינדור. משמע גם רוז תלמד איתו.
הוא הגיע לשיעור, רק כמה תלמידים גריפינדורים היו שם, רוז לא הייתה שם.
לאט-לאט הגיעו התלמידים השונים, אך רק רוז לא הגיעה.
בסופו של דבר החל השיעור.
ברגע האחרון, כמעט באיחור, הגיעה רוז.
היא רק הביטה על אלבוס בעצב וישבה לה בשורה האחורית, בדממה.
"התגוננות מפני כוחות האופל הוא מקצוע מורכב ומסובך. מידי שנה, היו לכם מורים חדשים בבית הספר. את הסיבה לכך אתם תגלו בשיעורים הבאים. אז קודם כל, למי שלא מכיר אותי, אני פרופסור אדוארד טרימבל. כולכם לחזור אחרי: בוקר טוב, פרופסור טרימבל."
וכל הכיתה חזרה אחריו.
"יפה מאוד. ככה אני אוהב תלמידים- שקטים וטובים. אז, יהיו לנו שני שיעורים בשבוע: שיעור תיאורתי ושיעור מעשי. השיעורים התיאורתים, כמו זה של היום, ייערכו בימי שני. השיעורים המעשיים ייערכו בימי שישי בשעות הבוקר. אז, תלמידים, פתחו את "כוחות האופל: המדריך להגנה עצמית", מהדורה מחודשת בעמוד שבע. היום אנחנו נתחיל לדון בקוסם האופל הגדול, גלרט גרינדוולד."
התלמידים פתחו את הספר בעמוד השביעי, ודיוקן של קוסם שנראה חזק למדי, עם מצנפת כתומה על ראשו וזקן לבן נתגלה לעיניהם.
"ובכן, זהו גרינדוולד. אפשר להגיד, שגרינדוולד נולד אי שם..."
בסופו של דבר, השיעור המעניין על גלרט גרינדוולד הסתיים.
פרופסור טרימבל לא נתן להם הרבה שיעורי בית, אלא רק לסכם בקצרה על גרינדוולד.
"הוא מורה מעניין מאוד. מעניין מה הוא יעשה בשיעור המעשי." תלמידים רבים התפעלו מפרופסור טרימבל, אבל לאלבוס גם זה לא הזיז.
הוא עדיין היה במרה שחורה מאז השיבוץ לסלית'רין.
מהר מאוד הוא שם לב שיש לו שיעור תורת הצמחים והוא בכלל פנה לכיוון הנגדי.
הוא חזר על עקבותיו במהרה, בדרך לשיעור.
"כמעט איחרת, אלבוס." אמר פרופסור נוויל שהיה בחממה מספר אחת.
זוהי הייתה החממה שתלמידי שנה ראשונה אמורים לשהות בה בשיעורי תורת הצמחים.
"מה קרה לך?" שאל פר' נוויל.
"שום דבר." השיב אלבוס.
"תלמידים, נא התרכזו סביב השולחן הגדול, והביטו לכאן." אמר פרופסור נוויל.
הוא קרא שמות תלמידים ופתח בהסבר, "היום נלמד על מבנה הצמח הקסום, פיתחו את הספר  זואולוגיה לקוסמים בעמוד ארבע. אז, איך אמור צמח להראות?"
אף תלמיד לא ענה. פרופסור נוויל הביט בכיתה, תוהה מדוע אף אחד לא משיב על שאלתו, ואמר, "אם אתם לא יודעים, מוטב שתקראו כעת את שני העמודים הראשונים בספרכם –עמודים ארבע עד חמש."
קבוצת התלמידים פתחה בקריאה.
נוויל סקר את הכיתה במבטו, מוודא שכולם קוראים.
מלבד ציוץ של הציפורים, הייתה דממה מוחלטת.
לבסוף, פרופסור נוויל סיכם לתלמידים את השיעור על מבנה הצמח, ואמר, "אז, מה למדנו היום? צמח קסום מורכב מ: שורש, גבעול ועלים. צמחים קסומים מעוטרים בסם החיים, אשר מחייה אותם. שיעורי הבית שלכם הם לסכם על מבנה הצמח הקסום באורך חצי גיליון קלף."
כשהסתיים השיעור יצאו התלמידים לעבר השיעור הבא שלהם.
הם הגיעו לשיעור תורת הקסם, ולא ראו אף לא נפש חיה בכיתה.
לפתע טסה לה רוח רפאים היישר מתוך שולחן כתיבה, והתיישבה על השולחן הראשי. תלמידים נבהלו, אחדים הפילו את ספרי הלימוד מידם וכמה מהם תכף והתעלפו.
"אני הוא הפרופסור בינס, המורה לתורת הקסם. שבו במקום." אמר רוח הרפאים.
התלמידים הסתכלו עליו, בלעג.
קולו היה משעמם למדי.
פרופסור בינס פתח את השיעור, "תורת הקסם היא תורה קסומה, תורה של קסמים, שכל העניין סביבה החל לפני שנים, במוגל הקדמון..."
ככה, במשך שעה שלמה, הרצה הפרופסור בינס על תחילתו של הקסם. "לבסוף, הומצא הקסם השימושי הראשון, אותו אתם אמורים ללמוד בקרוב מאוד. זהו הלחש לומוס, לחש האור. תלמידים, בתור שיעורי בית, עליכם לקרוא את שני הפרקים הראשונים בספר שלכם ולסכם בקצרה על התפתחות הקסם בתקופת ימי הביניים."
התלמידים יצאו מהשיעור, שהיה משעמם למדי בשבילם.
כעת, הם פנו בדרכם לארוחת הצהריים, רעבים מתמיד אחרי שעות רבות של לימודים ותסכול רב.
אלבוס אכל בשקט, וכשסיים קם לעבר שיעור שינוי צורה.
שאר השיעורים היו משעממים במיוחד.
בשינוי צורה הם למדו כיצד להפוך חיפושית לכפתור. אומנם המורה שלהם לא הטילה עליהם שיעורי בית, אך עדיין הם התקשו בביצוע הלחש המתאים.
בשיעור לחשים לימד אותם מורה נמוך במיוחד, פרופסור בשם פילטיק, את הלחש "לומוס". הוא היה נמוך מאוד, והוא סיפר שגם אביו, פילטיק פיליוס היה נמוך ככה.
בערב, אלבוס ישב בשולחן העבודה והכין את שיעוריו.
הוא חשב שחייבת להיות דרך לתקן את השיבוץ לסלית'רין.
הוא נטל גיליון קלף והחל לכתוב:

אבי היקר, שלום,
הגענו אתמול להוגוורטס, וטקס המיון התקיים. מצנפת המיון החליטה החלטה משונה בהחלט, אני חושב. היא מיינה אותי לבית השאפתנים, אני מתכוון- סלית'רין. המצב לא טוב. אני לא רוצה להיות בבית הזה, ואני מנסה לתפוס את המנהלת- בתקווה לעבור לגריפינדור. חלה כאן טעות, אני אומר לך!
מקווה לשמוע ממך,
בנך,
אלבוס.

אלבוס סיים לכתוב את המכתב, הכניס אותו למעטפה, ויצא מחדר המועדון.
הוא מיהר לכיוון הינשופייה. לא היה לו ינשוף, והוא נאלץ להשתמש בינשוף של בית הספר. הוא בחר אחד שנראה לו חזק למדי, שיתאים למשימה, וחיבר את המכתב לרגלו.
הינשוף פלט קריאות גאווה, פרש כנפיים ויצא בתעופה. אלבוס הביט בו, מבעד לינשופיה, נעלם באופק הרחוק.
אלבוס עמד מספר דקות ללא ניע וחשב.
כל העניין של שיבוצו לסלית'רין לא נראה לו. משהו פה לא הגיוני, הוא היה בטוח בזה. זאת תעלומה של ממש. מדוע הלכתי דווקא לסלית'רין? לא יכול להיות שאני אהיה בסלית'רין – החלק הזה לא מתאים בפזל.
הוא הרהר מספר דקות, ולפתע שמע קול. הדלת נפתחה בחריקה וילדה נמוכה, בעלת צמות בשיערה הופיעה.
"היי, אלבוס," אמרה הילדה.
מי זאת? חשב אלבוס. הוא הביט על הילדה, מהורהר.
"היי." הוא השיב.
הילדה הייתה יפהפה.
אלבוס הרגיש דחף לספר לה הכל, על התסכול העמוק, על השיבוץ לסלית'רין...
"אתה בסדר?" שאלה הילדה. אלבוס התנער מעצמו.
"אה, כן... טוב, אני... יש לי שיעורי בית לעשות... היה נעים לפגוש אותך... אז..."
הוא החל לרדת במדרגות הינשופייה, פונה לעבר הדלת.
"אז להתראות." הוא אמר לה בחיוך וסגר אחריו את הדלת.
הוא נשען על הדלת, נושם לרווחה.
הילדה הזאת, הוא חשב לעצמו. מה שהיא עשתה לי...
הוא ירד בחזרה לטירה, מביט מבט אחרון לעבר הינשופייה.
וכך, בצעדים כבדים למדי, הוא החל לחזור לטירה.

כשחזר לטירה, אלבוס התקשה למצוא את משרדה של המנהלת.
הוא שיער שהוא נמצא בקומות התחתונות, מכיוון שראה אותה מספר פעמים יורדת בכיוון הזה. הוא הגיע לפסל.
"אה, פה זה משרד המנהלת?" הוא שאל בהיסוס. הפסל הביט עליו, והנהן בחיוב.
"אז... אפשר להיכנס.?" הוא שאל, אך הפסל לא נתן לו.
"סיסמא?" שאל הפסל.
כל דבר בהוגוורטס פועל על פי סיסמא. חשב אלבוס בזעף.
"הממ... תולעים טעימות?" אלבוס המציא. הפסל לא זז. "גלידה חמוצה?"
הפסל המשיך להביט עליו, לא זז. "חילזון מגולגל? לא.. זה בטח לא זה... מה זה יכול להיות?"
לפתע הפסל נע על צירו.
"זו הסיסמא?" שאל אלבוס, מופתע.
הפסל הנהן בחיוב.
אלבוס דילג עליו, ותוך כמה שניות היה במשרד המנהלת.
"אה, פרופסור מינה?" אלבוס הלך באיטיות לעבר המנהלת.
"כן, אלבוס," אמרה פרופסור מינה.
"אני... אני חושב ש..." הוא גמגם.
"לעניין, אלבוס, אין לי את כל היום בשבילך-" אמרה פרופסור מינה והביטה עליו, מתחילה להתרגז.
"השיבוץ לסלית'רין. " הוא אמר בנשימה אחת. "שובצתי לסלית'רין."

-

ביטוא: פלר דלאקור7

אשמח לתגובות והצעות שאלות וכל מה שתרצו בקשר לפאנפיק, הפרק הבא - בסוף שבוע הבא.

קריאה מהנה

הפרק הקודם		הפרק הבא