התאומות גורדון

~אני לא כל כך חושבת שיש קוראים... שלוש תגובות וממשיכה~


"למה את רוצה לעזוב?" שאלו צוות המורים בכניסה לחדר ההנהלה. 
"אני מפחדת להישאר.... אתם אמרתם שיהיה מלחמה השנה..." אמרה אנג'ל. 
"תירגעי אנג'ל, אין לך מה לדאוג. אני מבטיחה לך שלא יהיו מלחמות השנה.." אמרה אחת הפרופסורים, במבט מפוחד. 
אנג'ל שאפה המון אוויר, וצעדה חזרה לכיוון בית גריפינדור. 
אני בטוחה שקלייר לא תשמח לקבל אותי בחזרה... חשבה לעצמה.

אנג'ל לקחה אלבום תמונות, ישבה על ספה ופתחה אותו. 
בתצלום הראשון ראו את כל המשפחה, קלייר, אח שלהן הקטן טוני, את הוריהם סנדרה והארון, והיא. 
אח שלהן היה תינוק, והן היו בנות ארבע. הן ישבו על חוף הים, טוני בוכה, שתיהן משחקות ביחד וצוחקות. 
מעניין מה השתנה... עד השנה הראשונה היינו לא סתם אחיות, גם החברות הכי טובות... חשבה עצמה אנג'ל.

קלייר התעוררה מוקדם מאוד, ועדיין היה חופש. 
ירד שלג והיה קר, אז היא התלבשה בבגדים חמים. 
היא ירדה וסיירה לה בחצר. 
"שלום לך" אמר שיין. הוא חייך אליה. 
"הבהלת אותי!" צעקה קלייר, וצחקה מעט. 
"תגידי... מאוד חם לך שאת רק עם כפפה אחת?" שאל שיין. 
"אוי שיין... אתה יודע שאני לא זקוקה לכפפה ביד שמאל, אני לא מרגישה את הקור" השיבה קלייר. 
היא הרימה כדור שלג בידה, זרקה אותו על המשקפיים המרובעות של שיין וצחקה. 
אנג'ל ניגשה אליהם ושאלה: "אפשר את קלייר לרגע?" שיין הנהן והלך. 
"מה?" שאלה קלייר באדישות. 
"למה את שונאת אותי?" שאלה אנג'ל במעט עצבנות. 
"את צריכה לדעת" אמרה קלייר. דחפה את שתי ידיה לפניה של אנג'ל, ואז הורידה את יד ימינה והלכה באיטיות. 
"למה אין לך כפפה?" שאלה אנג'ל. 
קלייר הסתובבה. היא חייכה חיוך שטני ואמרה: "לזה חיכיתי שלוש שנים..." 
 
 

הפרק הקודם		הפרק הבא