קייטלין נלסון

חלף שבוע, ובסוף מר נלסון הגיע להוגוורטס. בסעודה הגדולה הוא נכנס ואדם הסתכל עליו.
בסיום הארוחה הוא שאל: "מה אתה עושה כאן, אבא?" ומר נלסון אמר לו: "קח אותי לחדר שלך. אני חייב לספר לך משהו".
שניהם ישבו על המיטה של אדם.
תשמע אדם. עוד לפני שנולדת, נולדה לנו תינוקת, קראו לה קייטלין. היא הייתה ממש חמודה, אבל בקושי עשתה משהו, היא הייתה קטנה מאוד, ומאוד מאוד אהבנו אותה. למרות שהייתה ממש קטנה, בת כמה ימים, היא החזיקה בובה. והיא אהבה להעיף אותה. לבובה קראו קייט הקטנה. כשהיא הייתה בת שבוע הלכנו לישון, אני ואמא שלך. באמצע הלילה שמענו בכי של תינוק. ישר כשאמא שלך קמה מהמיטה הוא פסק. היא הלכה לחדר של קייטלין, והיא לא הייתה שם. כנראה חטפו אותה. מאז לא ראינו אותה עוד. כשאתה היית בן 5 אמא נהיתה חולה ולא היה לה טוב כאן, אז היא הלכה למקום רחוק יותר-"
אדם קטע את אביו בסיפור, התפרץ ואמר: "אבא, אני כבר ילד גדול. אני יודע שאמא מתה".
אך מר נלסון התעלם מהערת אדם והמשיך לספר: "אז ככה במשפחה שלנו נותרו רק גברים. אז שלחתי לך ינשוף כי מישהו בן גילך מהוגוורטס נעדר-"
אך אדם שוב קטע אותו ואמר: "אני יודע, ג'ון אוורסין".
מר נלסון המשיך ואמר: "פחדתי שזה יקרה גם לך, ורציתי לשאול מה שלומך. אבל באותו רגע סיפרת לי על גרייסי. שנראתה כמו אחותך, שבגיל של אחותך, ומצנפת המיון אמרה שהיא אחותך. זה לא צירוף מקרים. מי שחטף אותה שיקר לה. היא הבת שלי, והיא האחות שלך. אני כל כך משתוקק ללכת ולדבר איתה, אבל היא תחשוב שאני סתם זקן משוגע. אני חייב לפחות לראות אותה. אני אשאר כאן קצת, וניתן לקייטלין זמן להאמין לאמת."
בהתחלה שניהם שתקו, עד שאדם אמר: "אז אתה אומר, שגרייסי היא אחותי. שצדקתי. שיש לי אחות גדולה?"
מר נלסון הנהן וחיבק את בנו חזק חזק.

"סטלה קינג, בת 11 מבית הספר הוגוורטס, נחטפה ונעלמה. ממש כמו ג'ון אוורסין. מחפשים אחר השניים, ובנתיים לא מצאו אותם".
זה מה שדיווחו בעיתון.
אדם חיכה לאביו ליד מיטתו, והוביל אותו לאחד המסדרונות.
אדם ידע שקייטלין לומדת למבחן בשיקויים שביום למחרת, ובגלל זה לקח אותו לספרייה, וכצפוי, ראה אותה שם, לומדת.
מר נלסון הסתכל עליה ואמר: "זאת היא. זאת הבת שלי".
הוא לא ידע איך לגרום לה להאמין. הוא חשב על זה בלילה, עד שצץ לו רעיון.

הפרק הקודם		הפרק הבא