היורשת של פוקס

פרק ארוך במיוחד,
תיהנו!

כשהיילי יצאה מהחנות האגריד חיכה לה ובדיו שני גביעי גלידה ענקיים. אחד ורוד מאוד בהיר והשני לבן כחלב. האגריד הושיט לה את הלבן והיא ניחשה שזו גלידת ווניל.

הניחוש התברר כנכון וזו הייתה הגלידה הטעימה ביותר שטעמה בחייה. "אני פה שכחתי לקנות לך את זה", הוא אמר והוציא מכיס במעילו החום (שנראה כאילו הוא עשוי מכיסים) עכברי גומי מצייצים בשלל צבעי הקשת.

היילי הרימה גבה. "טעות בכיס!", אמר האגריד והוציא מכיס אחר קסת דיו, כמה קלפים ועט נוצה, הנוצה הייתה צחורה כשלג טרי. הוא החזיר את הקלפים, את הדיו ואת עט הנוצה לכיס

ולהיילי הוא נתן את העודף של מטבעות הקוסמים ושל המטבעות הרגילים.

ובאותו ההרגע נחת פוקס על כתפה של היילי. הוא הביט מלמעלה על כיס במעילה שהכיל את האוכל שלו. היילי הוציאה את קופסת האוכל ופתחה אותה, בפני נראו מספר גושים חסרי צורה וריח,

חלקם היו אדומים, חלק כתומים וחלק צהובים. לגושים היה מרקם ספוגי ורך. פוקס חטף גוש אחד מידה והמריא. "בואי נחזור, פוקס הוא יבוא אחרינו", אמר האגריד.

"אתה יכול להסביר לי קצת על הוגוורטס?", שאלה היילי את האגריד ברגע שעברו את קיר הלבנים.

"בסדר, אבל קודם כל, אני אגיד לך למה בעצם אני פה איתך, ולא ההורים שלך. קודם כל, אני באתי לפה כדי לעזור לך עם פוקס ולהסביר לך דברים עליו ועל דמבלדור כבודו.

אז הנה: בצוואה של דמבלדור כבודו, את הופעת. איש לא ידע מי את, אבל בכל זאת ערכנו חיפוש ומצאנו אותך לבסוף. אני עדיין לא יודע למה את קיבלת את פוקס ואיך דמבלדור ידע עליך.

לגבי הוגוורטס... אני לא אהרוס לך פה את ההפתעה אבל בכל זאת אני אסביר לך. בהוגוורטס יש ארבעה בתים, גריפינדור - בית האמיצים, האפלפף - בית טובי הלב, ריבנקלו - בית החכמים והלמדנים,

וסלית'רין - בית הערמומיים והשואפים לכוח. כל קוסם שהוא התקלקל בא מסלית'רין." עד שסיים האגריד את דבריו הם כבר יצאו מ"הקלחת הרותחת".

אחרי הליכה של כחצי שעה הם הגיעו לתחנת הרכבת. היילי שילמה את הכסף שנותר ממה שהוריה נתנו להאגריד לכרטיסן, תוך חמש דקות היא כבר הייתה ברכבת, ואחר כך - בבית.

הוריה המתינו לה בכניסה וחיכו לה. ברגע שהגיעה אליהם אמה חיבקה אותו ולחשה באוזנה "אני כל כך גאה בך". כשנכנסה לבית היא שמה לב לריח מתוק שמילא את האוויר.

"מממ... עוגה? היא שאלה. "כן", ענה אביה. "ואם כבר מדברים, לינדה! נראה לי שהעוגה מכנה", הוא פנה לאמה של היילי. "תודה שהזכרת לי, ג'ון". היא אמרה והוציאה מהתנור עוגת שוקולד יפה, עגולה ותפוחה.

אחרי חצי שעה כל מה שנשאר ממנה היו כמה פירורים. כשהיילי עלתה לחדרה כל מחשבותיה היו נתונות להוגוורטס. "מעניין מה אני אלמד שם", היא חשבה. הימים הבאים עברו במהירות

עד שכמעט בלי לשים לב הגיע ה-1 בספטמבר. היילי קמה בתשע בבוקר והעירה את פוקס בלחישה "הנה הגיע היום הגדול!". היא נתנה לו חטיף אחד והחלה להתלבש.

היא בדיוק קלעה את שיערה הארוך והגלי לצמה סינית כששמעה "בום" ואז קללה. היא ניחשה לפי הקול שאביה ירד מהמיטה והתנגש בה עם הרגל. היילי החניקה ציחקוק וירדה למטה.

היא אכלה פרוסת טוסט עם חמאה ושתתה שוקו. הוריה נכנסו למטבח כשהיא פינתה את הצלחת. "מהר! כבר כמעט 10 ומפה על לקינג קרוס יש שעה נסיעה!" צעקה אמה.

"קיבלנו מכתב, כתוב שם שהנסיעה היא מרציף 9 ושלושה רבעים בקינג קרוס, מגיעים לשם אם עוברים את המחסום בין רציפים תשע לעשר." כשנסעו לתחנת הרכבת השתררה במכונית דממה מתוחה.

היילי נפרדה מול המחסום מאמה ומאביה בנשיקה וחיבוק, ורצה עם העגלה העמוסה על עבר המחסום, שנראה מוצק מאוד. היילי עצמה את עיניה בחשש. ההתנגשות לא הגיעה והיא פקחה את עיניה.

היא הצליחה. היילי עמדם בתוך רציף שבו הורים נפרדו לשלום מילדיהם וחלק מהילדים נופפו זה לזה לשלום. היא חיפשה ברכבת תא פנוי, בסוף היא מצאה אחד מעט אחרי אמצא הרכבת.

הרמת העגלה לרכבת הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית. התא היה קטן ונעים. היילי התיישבה ליד החלון ושמעה ילדים מדברים.

"אין שום תא פנוי לגמרי ברכבת!", אמר קול של בן. "טדי, איפה אתה ישבת קודם, כשהתנשקת עם ויקטואר?".

"תפסו כבר את התא הזה", אמר קול אחר

"נו טוב, נצטררך להתפצל", אמר הקול הראשון.

נשמעו צעדים ולבסוף נכנס ילד לתא של היילי "אני יכול לשבת פה?" הוא שאל.

"כן", ענתה היילי.

"אני ג'יימס, ג'יימס פוטר", אמר הילד.

"ואני היילי ווטסון, נעים מאוד", ענתה היילי.

"זו שנה ראשונה שלך בהוגוורטס?" שאל ג'יימס.

"כן"

"בהצלחה, אני שנה שניה". הם שתקו עד שהגיעה עגלת החטיפים. היו שם שלל אדיר של מגוון סוכריות וממתקים מוזרים, היא אפילו ראתה שקית של עכברי גומי מצייצים כמו אלה שהאגריד הוציא בטעות מהכיס.

היא שילמה תשעה חרמשים ושני גוזים וקיבלה 2 "צפרדעי שוקולד", "סוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים", וקופסא של עוגיות דלעת.

"תזהרי מסוכריות הברטי בוטס, הן באמת בכל הטעמים". אמר ג'יימס תוך כדי זלילה של צפרדע שוקולד. "באלה יש קלפים", אמר והצביע על האריזה של צפרדע השוקולד. "יצא לי מרלין, שוב".

היילי פתחה בסקרנות צפרדע שוקולד ואכלה. "יצא לי הארי פוטר", אמרה היילי.

"זה אבא שלי" אמר ג'יימס בגאווה.

היילי הקריאה:

הארי פוטר

רבים מכנים אותו "הילד שנשאר בחיים" או "הנבחר".

זאת מפני ששרד קללה ממיתה

של הלורד וולדמורט כאשר היה בן שנה בלבד.

בבגרותו הוא נלחם שוב ושוב בלורד

וולדמורט, ובקרב על הוגוורטס גם הרג אותו.

"וואו!", אמר היילי. "רק מי זה הלורד וולדמורט?"

"רק הקוסם האפל והמרושע ביותר בכל הזמנים", השיב ג'יימס.

הוא נגס בקצה של סוכריית ברטי בוטס אדומה ומיד ירק אותה החוצה. "איכס, דם! רציתי טעם תות!".

הפרק הקודם		הפרק הבא