![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() |
אמצע המאה העשירית, הפאודליזם בשיאו. ליה, בת חמש עשרה, מוסיקאית בחצר המלכות של המלך בסקוטלנד, מתמודדת לבדה עם מקרים מסובכים, אהבות, סודות ושקרים.
פרק מספר 6 - צפיות: 8623
![]() |
פרק: |
דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: משהו - שיפ: קצת ליה\ג'ף ליה\תומס - פורסם ב: 23.06.2014 - עודכן: 13.11.2014 |
המלץ! ![]() ![]() |
השבועות חלפו. הזמן עבר. לאט לאט מצאתי את מקומי בצוות הקוסמים. התחלתי להתרגל להיותי קוסמת, לשיעורים בזמנים לא קבועים ולאנשים שלקבוצתם הייתי שייכת. כולם לימדו אותי את הלחשים שידעו ואת הדברים שהיו מיומנים בהם. זה לא דמה לבית הספר בו למדתי בילדותי, שם הייתה מערכת שעות מאורגנת ומורים מתמחים לכל המקצועות. פה כל אחד לימד אותי מה שנראה לו חשוב כשפגש אותי. הייתי צריכה לתמרן בין עבודתי בארמון לבין לימוד הקסמים. ג'ף לא חדר להציק לי אפילו לרגע והיה מגיע לביתי לפחות פעמים ביום, להתחנן ולצעוק ללא תשובה. התגעגעתי לבלונדיני שטיפס על עצים והציק לי בכל הזדמנות. הילד הלא מנומס והמלוכלך תמיד. הייתי בודדה בלי המכתבים עם הסיפורים מאראן אבל ערמת מכתבי האהבה בריח פרחים בפח האשפה שבחדרי כבר הגיע לגבהים ואני מתחילה לחשוב שהוא לא יפסיק לחזר אחרי בזמן הקרוב אבל מיהרתי לסלק את המחשבה במהירות. אחרי הכול, הוא בן שבע עשרה וצריך לבחור לו אישה בקרוב. עם זאת, סקרנותי הלכה וגדלה. חשבתי רבות על אמי ועל תפקידה בצוות. עלו בי תהיות כמו למה חברי הצוות לא עזרו לה להיחלץ מהאנשים לרצחו אותה? או למה היא לא סיפרה לי כלום? למה לא מחקו את הזיכרון למי שחשד בה? התגעגעתי אליה. למרות שהשתייכתי לצוות, הייתה לי כל הזמן הרגשה משונה, שיש משהו שאני לא יודעת, משהו שלא סיפרו לי. ניסיתי להדחיק את המחשבה. אני בסך הכול מדמיינת, אבל היא עלתה בי שוב ושוב. הקשבתי לשיחותיהם של אחרים, אבל מעולם לא שמעתי סימן שחיזק את התחושה, לכן התעלמתי ממנה וכעבור זמן מה גם שכחתי ממנה. יום אחד, כארבעה שבועות אחרי שהצטרפתי לצוות המכשפים, הוא לימד אותי איך להצמיח את הצמח האהוב עלי. יסמין. אהבתי את עליו הלבנים, היפהפיים, ואת ריחו העז והנעים. תומס הדגים לי את הלחש, ואני למדתי במהירות. הנפתי את שרביטי, שהפך מוכר לי בינתיים, וחזרתי על מילותיו. כעבור רגע שיח יסמין נוסף צמח ליד של תומס. באותם ימים השתדלתי לשכוח מתהיותיי ומאמי, אבל האבל קונן בי וערב לי גם באותם שיעורים שמחים בחברת תומס. "נהדר" הוא חייך "עשית את זה ממש מהר. הכל בסדר?" תומס שאל, כשהבחין שהתקדרו פני. החלטתי לשאול אותו. הרי הוא שימש לי כחבר כבר חודש. "תומס?" שאלתי בחשש, "אני...א.אני כל הזמן חושבת..אה...על אמי." סיימתי במאמץ מסוים את המשפט ובלעתי רוק כדי להרטיב את גרוני היבש. "יש פה דברים שלא מסתדרים. כלומר, בנוגע אליה." "ליה" קולו היה רך ומעודד. "אני יודע איך זה, איך זה לאבד אימא. אני מבטיח לך, תמיד יהיו דברים שלא מסתדרים, ותמיד יהיו דברים שלא תביני. אני לא אומר לא לנסות, אני אומר לנסות הכי חזק שאת יכולה, אבל את צריכה להשלים עם העובדה שלא תמיד יהיו תשובות. לפעמים, צריך פשוט להמשיך הלאה". הוא לא שאל מה התהיות שלי, לגבי מה אני מתלבטת. זה לא שינה לו כלום. הוא הבין. הוא היה חבר. "תומס?" שאלתי, "המממ?" "אתה יכול לעזור לי? למצוא תשובות?" "חשבתי שלעולם לא תבקשי" הוא אמר וחיוכו התרחב. "הנה, זה בשבילך." תומס התיישב מול גזע עץ כרות והתחיל לדקלם בקול עמוק לחש מסובך. לפתע החלה להיווצר גומה בעץ וממנה יצאה פיסת עץ בגודל ביצה שריחפה מול עיינו של תומס. הוא היה מרוכז וגבותיו הצטמצמו לקו דק. פיסות התחילו לנשור מהביצה ולנגד עייני נוצר פרח מעץ מגולף. תומס, מרוצה מעבודתו, לקח את הפרח, כרע על ברכיו והציע לי אותו. "הנה, עלמתי". הפרח היה בגוון חום כהה, ומגולף לפרטי פרטים. לעליו היו עורקים עדינים ועלי הכותרת התחברו לאבקנים זעירים בצבע חום- זהב. "רוב תודות, רב אומן. אני מצפה לשיעור בו תלמד אותי את זה בקוצר רוח" צחקתי. "גבירתי, את אולי מוכשרת ביצירת פרחי יסמין, אבל זה קשה הרבה יותר. כשיגיע אותו שיעור יעברו כמה שנים טובות, ובינתיים, אשמור בקנאות על הלחש למענך. שלא יברח, את יודעת". נימת קולו הייתה כל כך רצינית שבבת אחת שנינו התפקענו מצחוק והשתרענו על הדשא הלח. "אז, ממתי את חושדת במשהו הזה?" "ביום השלישי להצטרפותי, אני חושבת" עניתי לו, מנסה להיזכר. "באותו היום ביאטריס הכירה לי את כל חברי הצוות. באותו היום גם ביקשתי ממנה את הטבעת של אמי בחזרה." אמרתי, נזכרת בפרצופה של ביאטריס שלרגע קל השתנה משמח לזועף. "היא הסכימה, אבל מאז... טוב, מאז אני חושדת במשהו". "טוב, סר תומס, רב בלש מהולל עטור פרסים, נותן לך את הבטחתו שהוא ישן על זה לילה אחד" בנימה משועשעת, נשכב על הדשא, גרף מלוא החופן עלים שנשרו, התכסה בהם והעמיד פני ישן. תומס העיף מבט בשמים, העיף מבט בפני הצוחקות, ואמר במלוא הרצינות "כבר נעשה מאוחר, כדאי שתחזרי הביתה. הנה התיק שלך". "בסדר, בסדר" עניתי, לקחתי את התיק, וחזרתי הביתה עם פרח העץ בידי. בדרכי לארמון, כשהצצתי בתוך התיק, גיליתי לצד חפצי מונח בכיס הקדמי פרח בודד של יסמין. ***** מאוחר יותר באותו ערב, ישבתי על הכיסא בחדרי שבארמון. על ברכי נח פתוח ספר כרוך בכריכה כחולה כהה. הוא היה מלא תווים. היה זה היה ספר שבו כתבנו אני ואמי את המנגינות שהלחנו יחד. שנים לא נגעתי בו, כי המנגינות שבו היו פשוטות מאוד לרמתי, אבל היום הוצאתי אותו, מנסה להיזכר ולחוש קשר אל האישה הזו. דפדפתי בדפיו של הספר, נזכרת בידי המגושמות הכותבות את התווים לצד ידיה העדינות והמדויקות של אימא. ליה שלי, כאשר תגלי מה את באמת, סובבי שלוש פעמים את האבן השחורה שבטבעתי.
תגובות בונות בבקשה
|
|
||||
ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
![]() |
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2007-2025 |