הזמן עבר מהר. רמוס כל כך נהנה. הוא הספיק לפגוש את קרוב המשפחה השני של סיריוס, הלומד בהוגוורטס, לוציוס מאלפוי. הוא למד בסלית'רין והייתה לו רשמת שיער בלונדינית, ארוכה מזו של סיריוס בהרבה. הם עשו תעלולים, רקחו מזימות וכל זה בלי להיתפס על ידי פילץ'. הם גם ניסו לעשות לחשים מורכבים, קללות מסובכות וכישופים משונים. רובם הצליחו אך פיטר פטיגרו נזקק לעזרה, עזרה רבה. אך הגיע הזמן, היה זה אותו היום של- "הירח המלא" לחש סיריוס לרמוס בזמן ארוחת הערב, תוך שהוא מחזיק בלוח הירחים משיעור אסטרונומיה "הוא היום, מה תעשה?" הוא שאל. רמוס תהה, דמבלדור אמר לאביו שהוא יקבל הוראות ועד כה דמבלדור לא דיבר איתו בכלל. כשכולם קמו ללכת, מאדם פומפרי, האחראית על המרפאה, ניגשה אליו ובלי מילים סימנה לו לבוא אחריה. הוא ביקש מסיריוס, ג'יימס ופיטר להישאר ועקב אחריה. היא הובילה אותו אל מחוץ לטירה, אל המדשאות. הם התקדמו והתקדמו עד שהגיעו כמעט לשערים, אך לפתע מאדם פומפרי נעצרה ופנתה. האגם נשקף אליהם מרחוק ולידו- רמוס עצר צעקה, עץ עצום שענפיו העבים היו כידיים ענקיות חבט לכל פינה. מתוך ים הזעזוע נשמעה קריאה ששלפה את לופין בחזרה. "הו, הנה את פופי" קרא קול דק מאחורם "יש להזדרז, הירח יצא בעוד עשר דקות". דמבלדור עמד שם ב-למרבה השיעשוע של רמוס-פיג'מה. תוך שהוא בולם את צחוקו הרים דמבלדור מקל מהאדמה, התקרב מעט לגזע העץ ולחץ על סיקוס. כאילו היה זה כפתור בשלט המקפיא את התמונה, נבלם העץ בבת אחת. "אחריך" אמר דמבלדור והצביע על רמוס, רמוס לא הבין. אך דמבלדור, כאילו קרא מחשבותיו, הורה באצבעו אל פתח בשורשי העץ. רמוס החליק בו, ונחת בתוך מנהרה. אחריו הגיעה מאדם פומפרי ולבסוף- דמבלדור. הם הלכו והלכו, במשך שש דקות. ולבסוף הגיעו למעין בית, שקירותיו נצבעו בחום-שקד והריצפה רוצפה באריחים ורדרדים. ריח מתקתק בקע מתוך אחד החדרים, שם בערה אח. רמוס נכנס אליו, עמד שם פסנתר כנף ומיטה גדולה. "אנחנו כרגע" קרא דמבלדור ללופין "בהוגסמיד, כפר קוסמים. קנינו את הבית הזה וגידרנו אותו". רמוס התחיל לחוש צריבה באף, השינוי החל. רמוס הספיק ללחוש לדמבלדור, בקול צרוד "לך" ואז- הוא נפל ובכאבי תופת הוא הרגיש את הידיים מקבלות ציפורניים. את הרגליים מתארכות ומקבלות טופרים. את האף משתנה . והוא נפל לתוך הים המוכר. צלל, בבדידות מוחלטת, במעמקים. שעות ללא אף יכולת לשלוט בכלום.
|