פוטר 2 והספרים המסתוריים

היי לכל הקוראים שלי:

אני ממש מאוכזבת שלא היו תגובות בפרק הקודם. הפרק הזה הוא ארוך במיוחד, ואני מקווה שיהיו תגובות, כי אם לא אני פשוט אפסיק לכתוב.

דבר שני: אם אתם לא אוהבים את הפיק פשוט תכתבו לי, כי אני משקיעה בפרקים, ואתם לא מגיבים וזה מבאס. אז תהנו ותגיבו:)

הארי פוטר פגש את יריבו דראקו מאלפוי ביום הולדתו האחת עשרה בסמטת דיאגון, בזמן שערך שם את הקניות הראשונות לשנת הלימודים. בהתחלה, הילד שנשאר בחיים והנער הבלונדיני העשיר הסתדרו לא רע, בעוד פוטר שומע את שמו של מאלפוי, ואילו הנער הצעיר לא ידע כלל שהוא מדבר עם הילד המפורסם שעל שמו גדל, למרות שהיה ידוע מעט לשמצה במשפחתו....
״מי יכול לענות על השאלה?״
.... לאחר מכן נפגשו שוב ברכבת האקספרס להוגוורטס, והפעם בעוד שניהם מודעים מיהו האחר, מאלפוי הצעיר ניסה להתיידד עם פוטר המפורסם, אבל איבד את ההזדמנות היחידה, כאשר העליב את חברו הטוב והחדש אז של פוטר, הלא הוא רונלד וויזלי, שהיום הוא לא רק חברו הטוב ביותר של פוטר, אלא גם גיסו....
״מר פוטר אולי יודע את התשובה...״
.... לאחר מכן, בכל שש השנים בהן למד בהוגוורטס, פוטר ומאלפוי תיעבו אחד את השני, אולי רק מעט פחות ממה שמאלפוי תיעב את משפחת וויזלי.
השנאה בין שתי המשפחות החלה עוד כש....
״מר אלבוס סוורוס פוטר, האם הינך מקשיב בכלל לשיעור?!״ הקול נשמע פתאום הרבה יותר ברור.
אלבוס הרים את ראשו, וראה שפניו של פרופסור סנייק היו שני סנטימטרים בלבד מפניו שלו.
הוא הרחיק כמה שיכל את פניו מהמורה הזועם, וסגר את הספר שנח על ברכיו.
״עשר נקודות מגריפינדור על חוסר ההקשבה, פוטר,״ אמר פרופסור סנייק.
אלבוס החמיץ את פניו. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה פתח את הביוגרפיה של אביו בשיעור בכדי לקרוא, על הדברים הרבים שלא ידע על אביו. את הספר הוא השאיל משרלוט, שלא הסכימה לקרוא בזמן השיעור את הספר, אבל לא הורידה ממנו את העיניים בזמן שלא הכינה שיעורי בית, או הקשיבה לשיעור.
לכן אלבוס היה קורא רק בשיעורים השנואים עליו, אבל רק באותו יום שני בתחילת חודש אוקטובר, הוא החליט לנסות לקרוא בשיעור התגוננות מפני כוחות האופל, למרות שפרופסור סנייק כבר שם עליו עין.
הפרופסור סנייק היה המורה השנוא על אלבוס. הוא היה נטפל לכל תלמיד שלא הקשיב במאה אחוז, או שלא הצליח במאה אחוז בשיעור.
הוא היה גם המורה הכי מכוער בכל בית הספר, ובזה הסכימו עם אלבוס גם מרטין, ג׳ק, סקורפיו, שרלוט, אמה ואמבר. לפעמים אפילו ג׳יימס וחבורתו היו מודים בפניו שלא רק שפרופסור סנייק הוא המורה המכוער ביותר, אלא שהוא גם המורה הגרוע ביותר בבית הספר, והכי מעצבן מאז תקופת דולורס אמברידג׳, שנחשבה למורה המרשעת ביותר בכל תולדות הוגוורטס.
בכל מקרה, הוא היה מכוער ביותר- אפו היה מעוקל וסולד באותו הזמן, כאילו במקור היה מעוקל בלבד, ואז מישהו בא ונסה להפוך אותו לסולד. שיערו היה שחור, ארוך ושמנוני, והוא נאסף תמיד בקוקו נמוך. עורו היה חיוור ומעט מקומט וחיוור, כאילו מעולם לא ראה עור יום. ולא עזר שהוא הביט בכולם עם עיניים רושפות, כאילו לפני רגע עברו על כל חוק בית ספר אפשרי.
אלבוס חיבב את מקצוע ההתגוננות, במיוחד בגלל שאביו לימד אותו מעט לפני שאחל ללמוד בהוגוורטס, אבל עם מורה כמו סנייק, הדבר הכי טוב שאפשר לעשות זה לשקוע בכיסא, להקשיב בשקט, ולהתפלל שהוא לא יהרוג אותך במבטו.
״שאלתי אותך שלוש פעמים, פוטר, אם אתה יודע איזה קוסם גדול הביס את גרינדלוולד בסופו של דבר.״ אמר הפרופסור סנייק בקול משועמם למדי.
אלבוס ראה את ידה של רוז קופצת במקומה ומרימה את ידה בכל כוחה, ואת שרלוט מרימה את ידה בשיעמום- הכל כרגיל.
״אה....״ אמר אלבוס. הוא ניסה להיזכר אם קרא על זה איפושהו, אבל הוא קרא מעט מאוד ספרים על קוסמים גדולים, או קוסמי אופל, ולא עלה על דעתו ספר הקשור בקוסמים אפלים במאה ה....
״נדמה לי שדמבלדור.״ אמר אלבוס בקול מעט יותר בטוח מבדרך כלל בשיעוריו של סנייק.
״איזה דמבלדור?״ שאל סנייק.
״אלבוס דמבלדור,״ אמר אלבוס, ״נקראתי על שמו.״ סנייק גילגל בעיניו.
״כן, כן... שמענו...מישהו יודע מה שמו המלא של אלבוס דמבלדור? מר פוטר, אולי אתה, שיודע הכל על הבן אדם שעל שמו אתה נקרא?!״
אלבוס לא ידע, ונימת הקול של סנייק החלה להפחיד אותו.
״קראו לא אלבוס פרסיבל וולפריק בריאן דמבלדור,״ אמרה שרלוט, מצילה את אלבוס מלענות, וגורמת ל...
״חמש נקודות מגריפינדור על ההתפרצות, העלמה פיטרה,״ אמר סנייק, ״ואם תעשי זאת שוב במהלך שיעורי, אטיל עליך עונש.״
שרלוט הסתכלה ישר לעיניו של סנייק, מראה מעט בחוצפה שהוא לא מפחיד אותה.
לאחר כמה שניות, המורה חזר אל קדמת הכיתה והחל לנאום משהו על הקרב הגדול בין גרינדלוולד ודמבלדור, ואלבוס הסתכל לכיוון של שרלוט. היא סיכמה, או יותר נכון הרחיבה את דבריו של סנייק על גיליון הקלף.
אלבוס העביר את מבטו אל רוז, והופתע לראות שהיא לא כותבת. היא למעשה הסתכלה על שרלוט במבט של קנאה ותיעוב. אלבוס הרים גבה בפליאה, אבל כשראה מזווית עיניו שפרופסור סנייק חזר להביט בו, הוא לקח מיד גיליון קלף והחל לסכם את מה ששמע במעורפל.

״הוא לעולם לא ישכח לך את זה...״ אמר סקורפיו, בארוחת הצהריים שלאחר השיעור.
״אתה יודע סקורפיו, לפעמים אתה ממש מעודד!״ אמרה צ׳רלי בציניות. סקורפיו גילגל בעיניו.
״כן, סקורפיו, אתה לא יכול להוציא את התסכול שלך על כל הסובבים אותך..״ אמרה רוז, שישבה מולם. בחריה ממש גרועה במילים רוז, חשב אלבוס.
סקורפיו הטיח את המזלג על הצלחת ויצא מהאולם הגדול מושך המון תשומת לב, ורקע ברגליו.
״רוז, לא היית צריכה להגיד את זה,״ אמרה צ׳רלי, אחרי שסקורפיו יצא מהאולם, ״את לא יכולה להיות טיפה פחות מרושעת אליו לפעמים?״ רוז גילגלה בעיניה.
אלבוס שתק. הוא רצה להגיד שהוא מסכים עם צ׳רלי, אבל רוז סוף סוף חזרה לדבר איתו לגמרי. הוא גם לא הבין מה יש לרוז נגד סקורפיו. מאז שהוא החליט להתעלם מהמכתבים שאביו חזר וכתב לו בנושא של הידידות שלו עם אלבוס, סקורפיו ניהיה ממש מתוסכל, והוא נהג להוציא את זה על אנשים אחרים, אבל כשרוז גילתה על השנאה והתיעוב הרבים בין אביה לבין אביו של סקורפיו- היה אפשר לחשוב שמישהו לקח את רוז השקטה והביישנית והחליף אותה בילדה יהירה ומעצבנת. הבעיה הייתה שהיא הייתה ככה רק אל סקורפיו, ואלבוס התקשה להיות חבר של שני הצדדים.
״תשמעי, רוז. אני לא מבינה מה הבעיה שלך עם סקורפיו, אבל הוא לא אבא שלו! זה כאילו שמישהו יבוא אליך וישנא אותך רק בגלל שאמא שלך שחררה את גמדוני הבית בני היותר משישים לפנסיה!״ אמר צ׳רלי.
״כן?!״ צעקה רוז וקמה ממקומה, ״אני לא מבינה מה הבעיה שלך, שרלוט ש-״
״אל תקראי לי שרלוט!״ צעקה צ׳רלי, וגם היא קמה ממקומה. עכשיו כל האולם הגדול הקשיב לוויכוח שהתפתח לריב בין שתי בנות השנה הראשונה הזועמות.
נראה שרוז שמה לב לכל תשומת הלב, כי היא התיישבה חזרה במקומה והמשיכה לאכול כאילו כלום לא קרה. לעומתה, צ׳רלי דחפה את הספסל אחורנית, ויצא גם היא מהאולם הגדול, אבל במקום לרקוע ברגליים, היא הוציאה את הסקייטבורד, ורכבה עליו עד שיצאה מהדלתות הכפולות.
רוז נראתה דיי מרוצה מעצמה. אלבוס לא יכל להתאפק יותר.
״תגידי, מה קורה איתך? אה? למה את חייבת להעליב אותם?!״ שאל אלבוס בלחישה דיי רועמת. רוז הסתכלה עליו כאילו הוא פעוט שלא מבין כמה זה אחד ועוד אחד.
״תשמע, אל. סקורפיו הוא הבן של דראקו מאלפוי. של דראקו מאלפוי! אבא שלי אמר בפירוש שלא נתחבר אליו, ואני מקשיבה לאבא שלי.״ אמרה רוז.
״כן, אבל לפני שבועיים לא היה לך אכפת לדבר איתו, ופתאום את שונאת אותו?״ שאל אלבוס.
״זה רק בגלל מה שאבא שלי אמר.״
״רוז, זה כאילו אני אבוא אלייך ואגיד לך 'את בדיוק כמו אמא שלך, חרשנית ומעצבנת.'״ אמר אלבוס בנימה מלגלגת. נראה שרוז נפגעה מעט.
״כן, וכמו שאני אגיד שאתה הבן של הארי פוטר המפורסם, מהסיבה הפשוטה שאתה באמת הבן של הארי פוטר המפורסם!״ אמרה רוז.
״זה לא אומר שצריך לשפוט אותי בגלל זה,״
״נכון, אבל אנשים כן שופטים אותך בגלל זה.״
אלבוס שתק רגע.
״זה גם לא אומר שאת צריכה לעשות את אותו הדבר!״ אמר אלבוס. כבר נמאס לו שהוא מנסה שלא לפגוע בה, והיא כמו כלום פוגעת בחברים הכי טובים שלו.
הוא גמר לאכול ממש מהר, מתעלם לגמרי מרוז, וכשסיים קם, ויצא במהירות מהאולם הגדול.
השיעור הבא היה אמור להיות שיקויים במרתפים, אבל משום מה הייתה לו הרגשה שעם המצב רוח של סקורפיו וצ׳רלי באמת רע- הם לא יבזבזו את שאר הזמן בלחכות להתחלת השיעור במתרפים, כשחדר המועדון של סלית׳רין חצי קומה מתחתם.
הוא לא היה בטוח איפה הם יכולים להיות, ונשארו לו רק חמש דקות עד סוף ארוחת הצהריים.
לפתע נשמע קול של משהו נשבר מאחורי אלבוס, והוא הסתובב בבת-אחת.
״מחפש משהו פוטר?״ שאל איש קטן שריחף באוויר, וזרק קסות דיו על עוברים ושבים.
״פיבס!״ אמר אלבוס, והחליט שעדיף היה אם היה נשאר ליד המרתף.
״פוטר בטח מחפש את החברים שלו הילד השוויצר והילדה המוזרה!״ צעק פיבס וזרק על אלבוס שתי קסות דיו שלמות.
למזלו של אלבוס, הוא הצליח לחמוק שנייה לפני שהקסות נשברו והשאירו כתם דיו ענקי על הרצפה.
״למזלך, הבן של הארי פוטר, ראיתי את הילד הסלת׳ריני מגריפינדור ואת הילדה המוזרה עם הקרש המתגלגל יושבים איפושהו.״ אמר פיבס וזרק כמה קסות דיו שפגעו בילדה גבוהה מרייבנקלו, שהחלה לרוץ מיד.
״איפה, פיבס?״ שאל אלבוס, והביט בשעונו. דקה לשיעור. הוא חייב ללכת למרתפים.
״שפתי חתומות!״ אמר פיבס כאילו ממתיק סוד, וזרק עוד קסת דיו על אלבוס. הפעם הוא לא הצליח להתחמק, אבל לא היה לו זמן לעלות לחדר המועדון להחליף בגדים, כיוון שבדיוק אז נשמע הצלצול.
הוא רץ במסדרון, כשכולו מלא בדיו כחולה, והגיע לדלת הכיתה בדיוק שנייה אחרי פרופסור סלגהורן.
״מר פוטר! אתה מאח... מה לכל הרוחות קרה לך?״ אמר סלגהורן ופניו הביטו בו בהפתעה, והוא לא היה היחיד שבהה באלבוס בפה פעור.
״נתקלתי בפיבס, פרופסור,״ אמר אלבוס, וניסה שניצת קולו תגרום לכך שסלד הורן יבין אותו.
״נו נו... המפחידן האיום הזה... לך תחליף בגדים פוטר, אבל תזדרז, אחרת אצטרך להטיל עליך עונש!״ אמר סלגהורן, אבל נימת קולו הייתה קלילה.
אלבוס נשם לרווחה ויצא מיד מהכיתה, רץ במסדרון כדי להגיע מהר ככל האפשר לחדר המועדון ולהחליף בגדים.
״אתה לא אמור להיות בשיעור?״ שאלה האישה השמנה, כשהגיע לתמונה מתנשף.
״דלעות ענק״ אמר אלבוס.
״לא ענית על השאלה שלי!״ אמרה האישה השמנה.
״אבל נתתי לך את הסיסמא!״ אמר אלבוס.
האישה השמנה גילגלה בעיניה, וחשפה את החור שמאחורי התמונה.
אלבוס רץ במהרה אל המעונות, נתקל בתלמידי השנה השישית והשביעית שהיו בשיעורים חופשיים.
כשהגיע לחדרו, פתח את הדלת בדחיפה, ומהר סגר אותה מאחוריו. הוא חיפש בשידה שלו תלבושת נקייה, ולבש אותה, אבל לא מצא גלימה נקייה. הוא פתח את הארגז בחיפוש אחר גלימה, כשלפתע נתקל במשהו שהרגיש כמו גלימה, ושיחרר אותו מהארגז.
אבל זו לא הייתה גלימת תלבושת אחידה. זו הייתה המתנה שקיבל מאביו ליום הולדתו.
״אני לא מאמין שבאמת שכחתי לפתוח אותה!״ אמר אלבוס ופתח את העטיפה, שכבר הייתה מקומטת ומעט קרועה. אבל לפני שסיים, נפל ממנה פתק. הוא לקח את הפתק והחל לקרוא:

אלבוס,
יום הולדת 11 שמח!
אני כל כך שמח שסוף סוף הגעת לגיל המיועד, בו תוכל להתחיל את לימודיך בהוגוורטס.
המתנה שאני מביא לך, הייתה שייכת לי, ולפניכן לאבי, ולפניכן לאביו של אבי, ככה במשך דורות שלמים של קוסמים.
החלטתי לתת את המתנה הזו לך, ולא לג׳יימס, כי יש לי תחושה שהוא עושה מספיק צרות גם בלעדיה.
נדמה לי שג׳יימס לא ישמח לדעת שאתה קיבלת את המתנה הנחשקת במשפחתנו, ולכן ארצה שתשמור את הסוד לעצמך, אלא אם תחליט לשתף אותו עם חבריך הקרובים.
המתנה הזו, היא גלימה מדהימה, ואני מציע לך להשתמש בה בחכמה.
באהבה,
אבא.

אלבוס היה המום. הוא סוף סוף מקבל משהו שג׳יימס לא! הוא קרע את העטיפה לגמרי, ומצא גלימה כסופה שנראתה מוכרת מאיפושהו. והוא ידע בדיוק מה היא: ״גלימת ההעלמות!״ קרא אלבוס באושר. הוא עמד ללבוש אותה, ואז נזכר למה בכלל בא לחדר.
הוא מצא לבסוף בתחתית הארגז גלימה נקייה, מעט מקומטת אבל נקייה. הוא לבש אותה במהירות ואז לקח את התיק שלו ורץ חזרה למרתפים.
הוא הגיע לכיתה פתח את הדלת ונכנס פנימה, מנסה למשוך כמה שפחות תשומת לב.
״מר פוטר!״ נשמע קולו של סלגהורן, ואלבוס וויתר על הכניסה בלי למשוך תשומת לב. הוא הסתובב וראה את הפרופסור השמנמן עומד כשידיו על מותניו.
״לקח לך המון זמן מר פוטר..״ אמר סלגהורן.
״כן, פשוט לא מצאתי שום גלימה!״ אמר אלבוס בנימה מעוררת רחמים, והוא ידע שזה עבד על סלגהורן, כי הוא נאנח, והמשיך בנאומו על שיקוי נגד שיעול.
אלבוס התיישב במקומו ליד סקורפיו, הוציא גיליון קלף, עט נוצה וקסת דיו, אבל לא כתב כלום.
נדמה היה שלצ׳רלי יש הרבה מה לכתוב, כי היא שיר אה במהירות על גיליון הקלף שלה. אבל אז היא קרעה את הקלף, גילגלה אותו, והעבירה אותו דרך סקורפיו אל אלבוס. אלבוס הרים גבה, אבל פתח את גיליון הקלף וקרא, בעוד סקורפיו מסתכל מזווית עינו:
מה לקח לך כל כך הרבה זמן?
אלבוס הרים את ראשו, גילגל את עיניו אל עבר צ׳רלי, ושירבט תגובה:
לקח לי שנים למצוא גלימה, אבל זה לא משנה, כי מצאתי משהו פי מיליון יותר מגניב בארגז שלי: את מתנת יום ההולדת מאבא שלי ששכחתי לפתוח. את זוכרת מה היה החפץ היקר ביותר להארי פוטר?
הוא העביר לסקורפיו, שהעביר אותו לצ׳רלי. היא קראה במהירות עצומה את הפתק, הרימה גבות, וחזרה לשרבט במהירות. אחרי כמה שניות הקלף חזר אל אלבוס.
שרביט הצינית? או שאולי התכוונת לגלימת ההעלמות?
אלבוס חייך ורשם תשובה:
השני.
סקורפיו קרא את הכתוב ופער את פיו בתדהמה.
״רציני?!״ לחש אל אלבוס. אלבוס הנהן. סקורפיו פער את פיו עוד יותר והעביר את הקלף לצ׳רלי.
גם היא פערה את פיה. אחרי יותר מדקה היא החזירה את הקלף.
בשם זקנו של מרלין, איזה מגניב! אתה יודע כמה דברים מגניבים אבא שלך עשה עם זה? עזוב, מה קרה אחרי שאני וסקורפיו הלכנו מהאולם הגדול? מה קרה לחרשנים מספר 1?
אלבוס צחק מהמהירות שבה צ׳רלי מחליפה נושאים.
תסתכלי בעצמך על רוז ותביני מה קרה.
הוא העביר את הקלף לצ׳רלי, ואחרי שהיא קראה אותו, היא הסתכלה על אלבוס, ובדיוק באותה שנייה אלבוס, סקורפיו וצ׳רלי הרימו את הראש כדי להסתכל על רוז.
רוז עצמה, הביטה על שלושתם במבט שאיחל רק עונש אצל פילץ׳, ונראה על פניה שהיא הבינה שהשלישייה מדברים עליה. צ׳רלי הורידה את ראשה וצחקה בצחוק אילם.
״מר מאלפוי, תוכל להגיד לי בבקשה את התשובה לשאלתי?״ שאל לפתע פרופסור סלגהורן. סקורפיו לא היה ממש מודע לעובדה שעוד מתקיים שיעור.
״אה... אמממ... זה...״ הוא גימגם, והסתכל על צ׳רלי כדי לבקש עזרה, אבל גם היא לא הבינה על מה מדברים. בינתיים בצד השני של הכיתה הסלית׳רינים התפקעו מצחוק אילם. אפילו רוז נראתה מרוצה מהמצב, וזה כלל לא שיפר את הרגשתו של אלבוס.
״אבקש שתהייה יותר קשוב בשיעור שלי,״ אמר סלגהורן והניד בראשו. ״מישהו כן יודע את התשובה לשאלתי?״ כמובן שרוז הרימה מיד את ידה.
״כן, העלמה וויזלי?״
״בזואר היא אבן שנלקחה מקיבה של עז, והיא התרופה למרבית הרעלים,״ אמרה רוז.
״אני בעצמי לא הייתי מנסח את זה יותר טוב,״ אמר הפרופסור, ורוז חייכה בסיפוק.
״איזה שוויצרית,״ אמר סקורפיו לאלבוס, אבל אז הוא שם לב שזה בדיוק מה שזאביני אמר, אז הוא שתק.
את המשך השיעור הם העבירו בכתיבה, ואז היה צילצול וסוף סוף נגמר השיעור.
״נמאס לי כבר מהלימודים,״ אמר סקורפיו כשהגיעו לחדר המועדון.
״לגמרי,״ אמר אלבוס והתמוטט על כורסא שהייתה דיי רחוקה מהאח.
״אז מזל שאין לנו הרבה שיעורים היום, נכון?״ אמרה צ׳רלי. סקורפיו גילגל בעיניו. צ׳רלי נאנחה, והיא התיישבה להכין את שיעורי הבית.

חודש אוקטובר רק הלך ונעשה קר יותר, כך שההפסקות בחוץ כבר החלו להיות דיי מרגיזות.
צ׳רלי, המשיכה לקרוא את הביוגרפיה של הארי פוטר, ובמקביל את חייו ושקריו של אלבוס דמבלדור, למרות שטענה שזה שגוי לחלוטין. סקורפיו ואלבוס היו מתעדכנים הפרטים חשובים מדיי פעם, אבל בעיקר מחכים שצ׳רלי תגלה עוד משהו.
סקורפיו המשיך להתעלם ממכתביו של אביו, למרות שאלבוס עודד אותו לכתוב לו גם אם משפט קצר.
גם אביו של אלבוס כתב לו מכתבים בנושא סקורפיו, אבל כשאלבוס סיפר לו שהוא מיודד עם סקורפיו וצ׳רלי, הוא רק כתב שהעיקר שיהיה מאושר.
סקורפיו המשיך להיות מתוסכל, ורוז המשיכה להיות מרושעת כלפיו, אז כמו בתחילת שנה, תלמידי השנה הראשונה בגריפינדור התרחקו ממנה, והיא הסתובבה כרגיל עם חברותיה מהבתים האחרים, שעכשיו כללו את קורל, אוגוסטה ואיזבלה.
אלבוס עוד כעס על רוז שלא נתנה הזדמנות לצ׳רלי ולסקורפיו, אבל היה דיי ברור שרוז פשוט מתעבת אותם בלי שום סיבה הגיונית נראת לעין.
יום ליל כל הקדושים הגיע. אלבוס, סקורפיו וצ׳רלי ביקרו את האגריד כדי לראות את דלעות הענק שלו, והאמת שהן באמת היו ענקיות. האגריד נראה קצת כאילו מנסה להסתיר סוד, אבל אלבוס, סקורפיו וצ׳רלי שתקו בקשר להבעת פניו, ורק התפעלו מהגודל המדהים של הדלעות.
״אם לא היה בתוכן כלום, היינו יכולים שלושתנו לשבת שם!״ אמרה צ׳רלי.
״כן בקלות! משהו שאי אפשר להגיד על גויל...״ אמר סקורפיו ושלושתם צחקו.
״כן... גויל בקושי היה נכנס לבד לדלעת כזאת..״ אמרה צ׳רלי, והפעם גם האגריד צחק, למרות שזה לא היה צפוי.
השיעורים באותו יום היו רגילים לגמרי, אם אפשר לקרוא ליום ללא התגוננות מפני כוחות האופל רגיל לגמרי.
אלבוס הרגיש כאילו היה זה אחד הימים הטובים ביותר בשנה, חוץ מזה שג׳יימס וחבורתו ניסו למתוח אותו שוב ושוב.
סקורפיו מצא בתיק שלו לאחר שיעור שיקויים עכבישים ענקיים, והיה קל מאוד להבין מי שם אותם שם, לאור העובדה שהתאומים זאביני צחקו כמו משוגעים כשאמבר, אמה, רוז ועוד כמה בנות משכבות גבוהות יותר החלו לצרוח כשהכבישים החלו להתרוצץ מתחת לשולחנות באולם הגדול.
מלבד שבכלל לא קיבלו שיעורים - משהו ששיפר מאוד את מצב הרוח, כולם התרגשו לקראת ארוחת הערב, או לפחות תלמידי השנה הראשונה התרגשו לקראת ארוחת הערב, ששמעו עליה כל כך הרבה מהתלמידים הוותיקים יותר.
כשהגיעה השעה, הם ירדו לאולם הגדול, ומכל מקום נשמעו קריאות התפעלות: עטלפים אמיתיים ריחפו מתחת לתקרה, ודלעות הענקים של האגריד רוקנו ונהפכו לפנסים, כך שהאור באולם היה מעומם ונראה מפחיד. האוכל היה מדהים כרגיל, עם כמה תוספות כדי להדגיש את לילכל הקדושים- כמו פשטידות דלעת, ממתקים בצורת שלדים ועוד ועוד.
רוחות הרפאים בידרו את כולם במופע מרהיב ומפחיד בו זמנית, כשהם מרחפים באוויר ומדברים בדיו לוגיים מבדחים, כמובן בניצוחו של ניק-כמעט-בלי-ראש, או כמו שאהב שיקראו לו- סר ניקולס, שדאג לבשר לכולם שזהו יום המוות החמש-מאות עשרים וחמש שלו, שזה מספר מיוחד ביותר, וגם מספר המזל שלו.
הערב היה מדהים, ואלבוס סקורפיו וצ׳רלי נהנו מאוד, למרות שכמה שעות קודם לכן ג׳יימס ניסה למתוח אותם ע״י שלד מכושף.
אלבוס הסתכל מסביבו, צוחק מבדיחה שזה הרגע שמע מפיו של מרטין, שכלל לא היה רגיל לעובדה שלא מתחפשים בליל כל הקדושים, כשפתאום שם לב למשהו ממש מוזר: צ׳רלי הסתכלה במבט חושד לעבר שולחן המורים. אלבוס לא הבין ממה היא דואגת בארוחה מדהימה כל כך, והוא הסתכל לאותו כיוון אליו הסתכלה. הוא הבין מיד מה הייתה הבעיה.
פרופסור מקגונגל, בכיסא שנראה כמה כס מלכות זהוב, דיברה בשתף עם פרופסור לונגבוטום ופרופסור פליטיק, כשעל פניהם של שלושתם מבט מעט מודאג.
״מה קורה?״ שאל אלבוס, מוריד את מבטו מהמורים.
״הם נראים דיי לחוצים, לא?״ שאל סקורפיו, שהביט לכיוון פרופסור סלגהורן, שנראה כאילו עומד להתעלף. צ׳רלי הנהנה.
״אני בטוחה שזה יכול להיות קשור רק לשני דברים, ואני מקווה שאני טועה בשני.״ אמרה צ׳רלי, שלראשונה מאז השיעור של סנייק לפני כמה ימים, דיברה ברצינות ולא בנימה קלילה.
״איזה דברים?״ שאל סקורפיו.
״או שזה משהו שנכתב בנביא,״ אמרה צ׳רלי, והעבירה את מבטה חזרה למורים, ״או שמשהו נורא קרה בהוגוורטס.״
״גם אני מקווה שאת טועה בשני,״ אמר אלבוס.

למחרת בבוקר אלבוס קם כרגיל, לבש מהר את התלבושת האחידה, והעיר את חבריו לחדר.
״מה היינו עושים בלעדיך, אלבוס...״ אמר מרטין ושיפשף את עיניו.
״הייתם ממשיכים לישון עד סוף השנה,״ אמר אלבוס, והאחרים צחקו.
הם התארגנו מהר, וירדו לארוחת הבוקר.
״היום יום רביעי,״ אמר סקורפיו, ״יחסית יום לא גרוע. יש לנו שיעור כפול בתורת הצמחים, לחשים, שינוי צורה, ארוחת צהריים, ושיעור כפול בתולדות הקסם. לא רע. זה ייתן לנו זמן מנוחה לפני שיעור אסטרונומיה בלילה״. אלבוס צחק.
הם הגיעו לאולם הגדול, וכשהתיישבו ליד צ׳רלי, הבינו שמשהו לא בסדר.
״הכל טוב?״ שאל אלבוס, ומרח ריבה על טוסט.
״פחות או יותר,״ אמרה צ׳רלי. מבטה היה מקובע על החלון הגדול ממנו הגיעו בדרך כלל הינשופים עם דואר הבוקר.
״תחליטי עם פחות או יותר,״ אמר סקורפיו, וזכה למבט רצחני מצ׳רלי.
״ממי את מצפה למכתב?״ שאל אלבוס.
״אני לא מצפה למכתב, אני מצפה לעותק של הנביא היומי. ביקשתי מאבא שלי שישלח לי.״ אמרה צ׳רלי.
״אבל הנביא הוא של אנגליה, לא?״ שאל סקורפיו.
״כן, אבל אבא שלי מנוי אליו, אז ביקשתי שישלח לי את של אתמול ושל היום.״
הם המשיכו לאכול בשתיקה כמה דקות, ואז נשמע משק כנפיים וינשופי הדואר נכנסו לאולם.
כצפוי, הינשוף השחור של סקורפיו הביא לו מכתב מאביו, וסקורפיו בכלל לא טרח לפתוח אותו, אלא רק לקח אותו כדי שהינשוף ילך.
הדוויג הביאה מכתב קצר מאימו של אלבוס שבו שאלה איך הייתה הארוחה של הערב הקודם, ואוח חום הביא את הנביא היומי של צ׳רלי.
היא לקחה קודם את הגיליון של היום הקודם, קראה במהירות את הכותרת הראשית, ונשמה לרווחה.
״תני לי לנחש, טעית בתאוריה השנייה?״ שאל סקורפיו. צ׳רלי התעלמה ממנו, ופתחה את הנביא כדי לקרוא. אלבוס וסקורפיו ניסו לקרוא את הכותרת, וסקורפיו קרא בקול רם:
״בכיר... משרד ה... קסמים.... נעלם מביתו... בשעות הבוקר....״ ואז הוא החוויר.
״תבדקי מי נעלם בשעות הבוקר אתמו-״
״אל תדאג, זה לא אבא שלך,״ אמרה צ׳רלי, בעודה קוראת. סקורפיו נשם לרווחה.
״חוץ מזה, איך זה יכול להיות שהוא נעלם והוא שלח לך מכתב היום בבוקר?!״ שאל אלבוס, וסקורפיו הסמיק ממבוכה.
״כן... זה לא כל כך הגיוני,״ אמר במבוכה.
צ׳רלי קראה במשך עוד כמה דקות ואז העבירה את העיתון לבנים, כדי לקרוא את העיתון השני.
אלבוס לקח את העיתון מידיה של צ׳רלי, פתח בעמוד הרצוי והחל לקרוא:
בכיר משרד הקסמים נעלם מביתו בשעות הבוקר
בשעות הבוקר, בכיר במשרד הקסמים, פרנדד פרקס, נעלם מביתו שבלונדון. אין כל סימני פריצה, והדלת הייתה נעולה מבפנים, ככה שבלשכת ההילאים סבורים שמדובר בקוסם, או שמה קוסמים אפלים, שחיפשו אצל הקוסם דבר מה.
״אנו לא בטוחים מה קורה,״ אמר אחד ההילאים שביקש ששמו לא יפורסם, ״אבל פרקס נעלם לגמרי, זה לא שלא הבינו את מקור מותו בממשלה המוגלגית, אלא הוא פשוט נעלם כאילו מעולם לא היה שם״.
ואכן, הדבר היחיד שמראה באמת שהיה שם, זה ספר עבה פתוח, בקבוק יין דבש חצי ריק, ודפים מפוזרים על השולחן.
לשכת ההילאים תמשיך בחקירה, ותמסור הודעה רישמית כשידעו מה עלה בגורלו של פרננד.
פרננד פרקס, עובד במחלקת המיסתורין במשרד הקסמים, בעל לקרולאין פרקס, אב לשני ילדים, וסב לחמישה נכדים. ״המשפחה בטוחה שהוא לא עזב מרצונו החופשי, ולכן אנו סבורים שמדובר בחטיפה,״ אמר בכיר במשרד הקסמים.
אנו מקווים שיחזור בשלום לביתו, ושיבוא על עונשם של החוטפים.

בסוף הכתבה הייתה תמונה בה נראה אדם בסביבות גיל השיבעים לחייו. אלבוס לא הבין איך מישהו יכול לרצות לחטוף מישהו זקן.
אחרי שסיימו לקרוא, צ׳רלי הנידה בראשה.
״לא הוסיפו כלום בעיתון של היום. בטח מנסים עכשיו להשקיט את הכל. אבל הם לא יצליחו. מה שנכתב כבר אי אפשר להחזיר״, אמרה צ׳רלי, ״טוב, למה מחכים?! יש לנו שיעור עכשיו בחממות!״ הם קמו ממקומם בשולחן גריפינדור, ויצאו מהאולם ומדלתות האלון בכניסה, והלכו לכיוון החממות לשיעור כפול בתורת הצמחים.

שאר היום עבר כרגיל אצל כל התלמידים, מלבד אלבוס, סקורפיו וצ׳רלי. הם הרגישו כאילו הם שומרים סוד ענקי, למרות שידעו שבכל רגע יכול לבוא אחד המורים ולהגיד שמישהו נעלם. אבל שום דבר כזה לא קרה, והם ניסו להמשיך הכל כרגיל.

בתחילת חודש נובמבר החלו לרדת גשמים חזקים, ואפילו לפעמים גם ברד. משחק הקווידיץ׳ הראשון, גריפינדור נגד סלית׳רין, היה אמור להתקיים בשבת השנייה בחודש.
באותו יום, היריבות של גריפינדור וסלית׳רין רק גברה, ומכל מקום נשמעו צעקות בוז.
אלבוס שם לב שג׳יימס נראה קצת חולה, וגוון פניו היה מעט ירקרק. הוא ניגש אל אחיו ועודד אותו:
״ג׳יימס, אתה תיהיה מעולה! אל תדאג!״ אמר אלבוס.
״אני יותר מדי לחוץ... היה פי מיליון יותר טוב אם לאמא לא היה משחק מחר בערב, ואז הייתי יכול לקבל את אש המחץ במקום את הקלינסוויפ 4 הגרוע הזה...״ אמר ג׳יימס, ופניו עטו גוון יותר ירקרק.
לפתע נשמע קול משק הכנפיים, וינשופי הדואר הגיעו דרך החלון הגדול שבאולם. סקורפיו קיבל שוב מכתב, צ׳רלי קיבלה את הנביא היומי וג׳יימס קיבל חבילה ענקית שנשאו ארבעה ינשופים שונים. ג׳יימס פער את פיו בתדהמה, וכל הצבע חזר לפניו.
״אם זה מה שאני חושב,״ אמר ג׳יימס, ולקח את הפתק שהיה מחובר אל החבילה. אלבוס קרא מאחורי כתפו של ג׳יימס, וחבריו של אחיו גם התקרבו כדי לראות מה קורה:
ג׳יימס היקר,
בהצלחה במשחק הראשון שלך!
אנחנו מקווים שהמתנה הזאת תעזור לך לעבור את המשחק בקלילות.
באהבה,
אמא ואבא.
״תודה, אתם ענקיים!״ אמר ג׳יימס ונישק את הפתק. אלבוס הרים גבה.
״קדימה פתח אותו!״ אמר כריסטופר ג׳ורדן, וג׳יימס קרע את העטיפה החומה מהחבילה.
אלבוס ישפשף את עיניו כדי להיות בטוח שהוא רואה כמו שצריך. בחבילה היה המטאטא המושלם ביותר שראה מימיו, בעל ידית בצבע כחול ירקרק, זרדים מסודרים, וכתובת בצבע זהב על הידית אמרה שהוא מדגם...
״נימבוס 3000?!״ צעקו פרד, מישל, פול, צ׳רלי, כריסטופר, רוקסאן, קווין, אלכס, ג׳ונתן וונסה.
״עכשיו בטוח ננצח במשחק!״ קרא ג׳ונתן בשמחה. אלבוס גילגל בעיניו.
לבסוף הגיע הזמן של הקבוצה ללכת למגרש, וג׳יימס, עם הבעת פנים קצת לחוצה, הלך יחד עם כולם לעבר המדשאות.
״כדאי שגם אנחנו נלך, אם אנחנו רוצים למצוא מקום טוב ביציעים״, אמר צ׳רלי, והצטרפו לשאר התלמידים שעשו את דרכם למגרש הקווידיץ׳.
אלבוס, סקורפיו, צ׳רלי ושאר תלמידי השנה הראשונה, מצאו מקום בשורה הראשונה ביציעים, ככה שהיה להם ממש קל לראות את כל המגרש.
מישל ופול היו הפרשנים של המשחק, והם ישבו מאחורי מיקרופון מכושף, וקריינו תחת עיינה הפקוחה של פרופסור מקגונגל.
״והנה באים הקבוצה של סלית׳רין!״ אמר אחד התאומים. ״המחפש היגס!״ רבע הקהל שהיה מקושט בירוק וכסף הריעו, ושאר הקהל שהיה ים של אדום וזהב קראו בקריאות בוז כשהגיב נכנס למגרש. ״החובטים דריק ובול!״ עוד קריאות בוז, ושני בנים בגודל של טרולים נכנסו למגרש. ״השומר בלצ׳לי!״ עוד גורילה נכנסה למגרש.
״תגידו, כולם בקבוצה הזאת קופים?!״ שאל סקורפיו, וחבריו צחקו.
״הרודפים, מונטגיו, מונטגיו ורוברטסון הקפטן!״ קרא אחד התאומים. למגרש נכנסו שני אחים דיי דומים, אחד שנראה מהשנה החמישית, והשני נראה מהשנה השלישית, וגרסה קטנה יותר ויהירה פחות של דייב רוברטסון.
״זה ליאו רוברטסון,״ אמרה צ׳רלי לסקורפיו ואלבוס, ופניה הביאו תיעוב. ״הוא קצת מוזר, אבל בכללי הוא לא כל כך ניבזי כמו אחיו הבכור. אבל אני עדיין לא סובלת אותו.
״ועכשיו נבחרת גריפינדור!״ אמר התאום השני, ושאגות נשמעו מהים האדום זהב.
״המחפש מקלאגן!״ אלכס נכנס למגרש, בשאגות של גריפינדור, רייבנקלו והאפלפאף, וקריאות בוז של סלית׳רין. ״החובטים וויזלי ומון!״ פרד וקווין נכנסו למגרש. ״הרודפים וויזלי, פוטר וווד!״ רוקסאן, וונסה וג׳יימס נכנסו למגרש, ונשמעו קריאות התפעלות כשכולם ראו את המטאטא של ג׳יימס.
״זה הנימבוס 3000!״
״אומרים שהוא פי עשר יותר טוב מאש המחץ!״
״אין מצב!״
״גריפינדור בטוח מנצחים!״
״זה לא נימבוס 3000, זה חיקוי!״ ועוד מלא קריאות נשמעו בקהל.
ג׳יימס חייך קצת כששמע את הקריאות האלו.
״ולבסוף..״ אמר אחד התאומים בדרמטיות, ״קבלו את ג׳ונתן ווד השומר והקפטן!״ שאגות אדירות נשמעו מהיציעים, ואלבוס חשב לרגע שניהיה חרש.
מדאם החוץ׳ נכנסה למגרש ואמרה משהו שלא נשמע בגלל הרעש, ורוברטסון וג׳ונתן לחצו ידיים, לוחצים מעט חזק יותר מהרגיל כאילו מנסים לשבור לשני את היד. מדאם הוץ׳ אמרה עוד משהו, והשחקנים עלו על המטאטאים. מדאם שייראה את הכדורים...
״והם יוצאים לדרך!״ אמר אחד התאומים, שלאלבוס נדמה היה שזה מישל בגלל הקול הקופצני. ״הקואפל אצל ווד, שחקנית מוכשרת למדי מהשנה הרביעית. היא מוסרת לוויזלי... אאוץ׳ זה בטח כאב. פגיעה ממרביתו של בול מסלית׳רין והקוטלות נופל. מזל שיש את פוטר השנה! הוא תופס את הקואפל שנפל וממשיך לכיוון החישוקים. אלבוס נדרך כשראה את ג׳יימס עובר כמה שחקנים ואז...
״עשר נקודות לגריפינדור!״ קראו התאומים באותו הזמן, והקהל שאג בשמחה.
״הקואפל אצל רוברטסון, שמוסר למונטגיו הגדול שמעביר למונטגיו הקטן, ו... פגיעה יפה של מון עם המרביצן, והקואפל אצל פוטר, הוא מוסר לוויזלי ו... רגע, האם ראיתי את הסניץ׳?״ כולם העבירו את מבטם אל התאומים, שאחד מהם הצביע אל עבר מקום כלשהו עשר מטרים מעל החישוקים של גריפינדור.
ואכן, שם למעלה נראה ניצוץ של זהב, והיגס ומקלאגן עפו מיד לשם, אבל עם כל הריכוז בסניץ׳ רוקסאן הפילה את הקואפל.
״אוי לא! יופי מישל זה הכל באשמתך!״ אמר אחד התאומים שהתברר שזה פול.
״אשמתי?! זה אשמתך!״ אמר מישל.
״ומה בדיוק עשיתי?!״ שאל פול.
״נולדת!״ אמר מישל. הקהל התפקע מצחוק.
״אתם מקריינים או שלרוע המזל אצטרך להביא את ג׳ורדן?!״ שאלה פרופסור מקגונגל.
״סליחה, פרופסור״, אמרו התאומים ביחד. בזמן שרבו, סלית׳רין הצליחו לקלוע שתיים, אבל ווד הצליח לחסום את רוב הניסיונות לקלוע.
עברה רבע שעה, והתוצאות היו שלושים- חמישים לטובת סלית׳רין. היגס ומקלאגן איבדו ומצאו את הסניץ׳ כל כמה דקות, אבל ניכר שהמחפשים של שתי הקבוצות לא כל כך טובים.
״אם זה ימשיך ככה זה יקח ימים עד שזה יגמר,״ אמר סקורפיו, והמשיך לעקוב אחר המשחק.
״לפחות לא נצטרך ללמוד,״ אמר מרטין, שהיה מהופנט מהמשחק.
״שכחתי שאף פעם לא צפית בקווידיץ׳,״ אמר סקורפיו. ״אני צופה בכל המשחקים של הגאוות במראת הקווידיץ׳ שיש לי בבית.״
״דווקא גאוות פורטרי?!״ צ׳רלי קראה בתדהמה. ״אתם הבריטים לא מבינים בקווידיץ׳ אמיתי״.
״למה איזה קבוצה את אוהדת?!״ שאל סקורפיו בהתרסה.
״המטאורים ממוס ג׳ו אלא מה?!״ אמרה צ׳רלי.
״זו באמת קבוצה דיי טובה...״ אמר אלבוס. סקורפיו גילגל בעיניו.
״מקלאגן רחוק מדי מהסניץ׳ אבל האם יתפוס אותו?!״ אמר מישל בקול דרמטי, ואלבוס ראה את פלו מגלגל בעיניו.
״מה?! מתי צץ הסניץ׳?!״ שאלה צ׳רלי והתמקדה בהיגס ומקלאגן שעפו במהירות אל עבר ניצנוץ זהוב.
״כשאת וסקורפיו התווכחתם על קבוצות,״ אמר מרטין, עדיין מסתכל על המשחק. ״התוצאות לטובת סלית׳רין, אז כדאי שמקל אגן יתפוס את הסניץ׳.״
היגס ומקלאגן הסתובבו מסביב לכל המגרש בניסיון לתפוס את הסניץ׳.
ואז מקלאגן נשען קדימה, הושיט את ידו ו...
״מקלאגן תופס את הסניץ׳!״ צעקו התאומים. שאגות שמחה נשמעו בכל היציעים, והשחקנים של גריפינדור נראו מאושרים.
השחקנים של סלית׳רין ניסו להתרחק כמה שיותר מהקפטן שלהם.
״בדרך כלל כשהוא כועס הוא יכול להרוג מישהו,״ אמרה צ׳רלי כששמה לב לאן אלבוס מסתכל. אלבוס הנהן והסתכל לכיוון המורים: נוויל לונגבוטום מחא כפיים בשמחה, ופרופסור מקגונגל חייכה. פרופסור סלגהורן, ראש בית סלית׳רין נראה מעט מאוכזב.
אלבוס המשיך להסתכל על המורים עד ששם לב שסנייד לא נמצא שם.
״למה סנייק לא פה?!״ שאל אלבוס.
צ׳רלי וסקורפיו הסתכלו אל עבר המורים.
״מוזר... ״ אמרה צ׳רלי.
אבל הם לא התעכבו על זה הרבה זמן, כי הם ירדן למגרש כדי לשבח את השחקנים של גריפינדור. כשהגיעו למטה ג׳יימס הלך ישר לאלבוס וחיבק אותו.
״אני מקווה שאתה לא מתחנן להציק לי או משהו,״ מילמל אלבוס.
״למה לי?! סוף סוף התקבלתי לנבחרת, וניצחנו!״ אמר ג׳יימס.
״תגיד ג׳יימס, סנייק אף פעם לא מגיע למשחקים?!״ שאל אלבוס בדרך אגב.
״ הוא תמיד מגיע, במיוחד למשחקים של סלית׳רין, כי זה הבית הקודם שלו.״ אמר ג׳יימס, ״למען האמת הוא אף פעם לא הפסיד משחק.״
אלבוס הרים גבה, אבל אז ג׳יימס הלך אל חבריו, ואלבוס חזר אל צ׳רלי וסקורפיו.
״חשוד...״ אמרה צ׳רלי.
״אתם חושבים שהוא זומם משהו?״ שאל סקורפיו.
״אפשר לבדוק...״ אמר אלבוס, ״בעזרת גלימת ההיעלמות״.

הפרק הקודם		הפרק הבא