קיקו וקורו - בכתיבה

פרק 6

הלילה שלפני

אלבוס נפרד מלילי בחיוך והתרחק מחדר המועדון הסלית'ריני. השיחה של לילי וקיקו בלבלה את אלבוס אפילו יותר. מצד אחד היה את קיקו שנראתה לו נערה רגילה לכל דבר, מלבד יכולותיה בקסמים. מצד שני היה את קורו שהצליח לעזור לו כשאפילו מדאם פומפרי לא ידעה מה לעשות ובגלל זה עכשיו הוא שוכב במרפאה. בכל פעם שראה את קורו או דיבר איתו, הוא קיבל תחושה רעה מהבחור. קורו לא חיבב אותו, אולי אפילו שנא אותו, ולאלבוס לא היה מושג מה הוא עשה.

לאחר שהציץ בשעון, החליט אלבוס לקחת את גלימת ההיעלמות מחדרו וללכת לבדוק מה שלום קורו. מאחר והשעה כבר הייתה מאוחרת, הוא ידע שמדאם פומפרי לא תאפשר לו להישאר שם, או בכלל להיכנס, לכן העדיף מראש לא ליידע אותה על בואו.

בשעה שהלך במסדרונות, מחשבותיו נדדו אל קורו. למרות ההסתייגות של הנער, היה בו משהו שמשך את אלבוס. מבלי לשים לב, דמיין מה תהיה ההרגשה להעביר את ידו בשיערו הארוך של קורו, להוכיח לבחור שהוא לא רע כמו שנראה לו.

כשהגיע לחדרו, ניער את ראשו ורוקן את מחשבותיו. הוא מיהר לקחת את הגלימה ויצא מהחדר כשאף אחד לא רואה אותו.

הפעם הוא לא נתן לעצמו לשקוע במחשבות והתרכז בלהקשיב לקולות שסביבו, לוודא שאין אף אחד בסביבה. נעליו השמיעו תיפוף רך על הרצפה כשהלך, שריון אחד חרק כשהוא חלף על פניו, ושני גברים עבי כרס דיברו באחת התמונות על קבוצות הקווידיץ' בהוגוורטס.

אסיר תודה על כך שהיה קשוב מספיק, אלבוס נעצר במקומו בצמוד לקיר כשהקשיב לקול צעדים מהירים.

דמות התגלתה מעבר לפינה והמשיכה לרוץ לאורך המסדרון, פונה ימינה בסופו. הדמות הייתה נמוכה מאלבוס, ולבשה את גלימת הוגוורטס. הברדס כיסה את ראשה ולכן אלבוס לא הצליח להבחין בצבע החלק הפנימי של הגלימה.

כשהדמות פנתה מעבר לפינה, אלבוס מיהר אחריה והספיק לראות אותה רגע לפני שהיא נכנסה למרפאה בריצה.

אלבוס התקרב לדלת וחמק פנימה, נשאר קרוב לדלת למקרה שיאלץ לצאת במהירות. הדמות הסירה את ברדסה והוא זיהה את קיקו, אחותו התאומה של קורו. היא התקרבה למיטה בה שכב אחיה והתיישבה על הכיסא.

אלבוס זז ממקומו בדממה כדי לקבל נקודת תצפית טובה יותר על השניים. "שתית את השיקוי בזמן?" קיקו שאלה את אחיה בקול שקט.

קורו התרומם על מרפקיו בגניחת כאב ואז התיישב באיטיות, מותח את שריריו כשפניו מעוותים בכאב. "כן, שתיתי אותו לפני שלוש שעות, כמה דקות לפני השקיעה."

קיקו הנהנה ואמרה, "בסדר גמור. איך אתה מרגיש?" שאלה.

"טוב מספיק כדי שאני אוכל לצאת מחר." הוא אמר בקול מאופק מעט. קיקו רכנה לפנים בדאגה ותפסה בבת אחת את ידו של קורו. כמו בפעם הקודמת, החושים של אלבוס התחרפנו והוא נאבק בדחף לברוח. קיקו החלה למלמל מילים בשפה הלא מוכרת, רק שהפעם זה נשמע כאילו היא ממהרת.

"תפסיקי!" קורו צעק עליה וניסה למשוך את ידו מאחיזתה. לאחר מספר שניות שבהן הוא נאבק, היא עזבה את ידו והתנשפה ברוגז.

"אתה פשוט לא מוכן לתת לי לשמור עליך, נכון?" היא שאלה בתסכול. "למה אתה לא מוכן לשבת בשקט ולהתרפא? למה אתה חייב להתערב כל הזמן? אתה מנסה להרוג את עצמך?" הפעם גם הכאב והדאגה הופיעו בקולה.

"קיקו," הוא אמר ואז עבר לדבר בשפה אחרת שאלבוס לא הכיר. השפה נשמעה לו מוכרת למחצה, ואלבוס היה בטוח שמדובר באיזושהי שפה אסייתית, ככל הנראה שפת המקור שלהם.

"בסדר, בסדר." היא התנשפה כשסיים לדבר. "אבל אתה מוכן להיזהר מחר בשינוי? הם לא יודעים שאתה איש זאב והם לא אמורים לדעת, אף אחד לא אמור לדעת."

אלבוס הוכה בהלם. קורו הוא איש זאב? למרות ששמע את קיקו אומרת זאת במפורש, הוא החל להטיל ספק בשמיעתו. מבוהל ומופתע, הוא מסתובב אל הדלת כדי לחמוק מהחדר לפני שהם יגלו אותו. בהתחשב בתוכן השיחה, הוא לא היה בטוח שיסלחו לו על הריגול, במיוחד בהתחשב בגישה של קורו.

"אני יודע, אני אזהר." קולו של קורו נשמע מרוחק לפתע. "עכשיו לכי, מה שעשית עכשיו עזר לי מאוד, אין לך מה לדאוג, אני אוהב אותך."

הצהרתו של קורו הפתיעה את אלבוס כל כך שהוא קפא במקומו. קורו תמיד היה מרוחק, באופן כלשהו הוא נראה מרוחק גם מאחותו. בגלל שעצר במקומו הוא הבחין בתנועה בצד השני של הדלת, אך כשמצמץ ראה שלא היה שם דבר. כשהביט שוב על המקום, שם לב שאור הירח לא מאיר את הנקודה על הרצפה.

אלבוס התנשם בשקט, מבין שיש עוד מישהו חוץ ממנו ששמע את השיחה. הוא בלע את רוקו בנוקשות וחמק מהדלת, נחוש לברוח מהמקום לפני שמישהו יבין שהוא היה שם, אם אלה התאומים או אם זו הדמות בצללים.

"גם אני אוהבת אותך," המילים האחרונות ששמע היו של קיקו. אלבוס מיהר לפנות במעבר הסודי שלא טרח להשתמש בו בדרכו לשם ורץ במסדרון המאובק.

רק כשהגיע למעונות המדריך הראשי הוא הצליח לנשום כמו שצריך, אך עדיין מיהר להיכנס למיטתו ולהעמיד פני ישן, לא מצליח להירגע עד הסוף.

*~*

לילי נאנחה והמשיכה לעבור בין הקומות, מאחר ולא מצאה את דרק שאמור היה לעשות איתה את הסיורים. הבחור היה נעלם לעתים קרובות מספיק כדי שלילי תתרגז, והיא החליטה שאם הוא יעלם עוד פעם אחת, היא תספר לסקורפיוס ואורורה, שהיו המדריכים הראשיים.

מזמזמת לעצמה את אחד השירים האחרונים של הלהקה המוגלגית שהיא אהבה, לילי התהלכה במסדרונות, מקווה לסיים מהר את הסיורים.

כשסיימה לסייר בקומה השלישית, נאנחה בהקלה והחלה עושה את דרכה חזרה למעונות סלית'רין. לרוב אהבה לסייר בערבים, אם זה לבד ואם זה עם מישהו, אפילו אם מדובר בדרק.

היא אהבה ללכת במסדרונות השקטים כשצעדיה מהדהדים למרחק, היא אהבה את תחושת הקרירות שהייתה במסדרונות כשהם לא היו מלאים תלמידים. תחושת השלווה שפשטה עליה הייתה ממכרת, ולפעמים לילי נהגה לצאת גם אם זה לא היה היום שבו הייתה צריכה לסייר.

הפעם היא הייתה עייפה והיה עליה להכין עוד עבודה לפרופסור לונגבוטום על הצמח הנדיר מימבלוס מימבלטוניה, וטדי היקר, הקרוי פרופסור לופין החליט שמתחשק לו להרוג אותם כבר ביומם הראשון בסיכום ארוך על ההבדל בין אנימגים, אנשי זאב, ומטאמורפמאגים. כששמעה על נושא העבודה לילי לא יכלה שלא לפרוץ בצחוק, הרי שטדי היה מטאמורפמאגוס, אביו היה איש זאב, וחבריו הטובים ביותר היו אנימגים.

לילי ידעה שעליה להשלים את העבודות עוד בימים הקרובים ולא לדחות אותן לרגע האחרון אחרת היא תשקע בערמות של שיעורי בית בסופי השבוע, מה שימנע ממנה לצאת להפסקה מהלימודים. לכן מיהרה לחזור אל חדר המועדון ולהתיישב באחת הספות עליה הניחה לפני כן את תיקה שהיה מלא בספרים שהייתה צריכה על מנת להתחיל את העבודות.

לילי נאנקה בייאוש כשהביטה על ערמות הקלף וכמעט צרחה מתסכול כשרעם התגלגל בחוץ. כשהברק הבא האיר את החדר, דמות שחורה הופיעה ליד הווילונות ולילי צרחה בפחד.

"לילי!" שניות לאחר שצרחה הופיעה חברתה, לוסיה במדרגות, שועטת לעברה. "מה קרה?"

"הוא... היה... היה שם מישהו!" היא צרחה והצביעה אל המקום בו ראתה את הדמות. לוסיה מיהרה אל המקום אליו הצביעה לילי וחשפה שריון מצוחצח.

לילי נאנקה אבל פחדה לא פג. מה שזה לא יהיה, שריון, זה לא. 

הפרק הקודם		הפרק הבא