האמת הנוראה מכול

שלום לכולם הקוראים,

בגלל התגובות החלטתי להמשיך את הפיק למחרת.

תהנו!

VI: שנייה אחריי

שנייה אחרי הרמיוני פתחה את עיניה,מסתכלת למעלה אל התקרה שבחדרה מבולבלת מהמצב. בשנייה הראשונה הרמיוני לא כל כך הבינה מה קורה,ולאט לאט הזכרונות הכו בה. עברתי את זה. הוציאו את זה ממני. "גברת גריינג'ר?" נשמע קולה של האחות שנכנסה לחדר. "כן?" הרמיוני אמרה חלושות,מתאוששת מחומר ההרדמה ומהניתוח שעברה,"השחרור שלך יתבצע מחר בבוקר,אם תרצי את יכולה כרגע ללכת לאכול ארוחת צהריים בקפיטריית המסעדה." אמרה האחות. "לא תודה,אני מעדיפה ללכת לראות את גיס- חברתי הטובה,הכי מחכה לי בחוץ." אמרה הרמיוני,"כמובן גבירתי" ענתה האחות ועזרה להרמיוני לקום מהמיטה."האם יש אפשרות שאחריי שאדבר ואחזור לחדר תביאו את האוכל לחדרי?" שאלה הרמיוני. "כמובן." חייכה האחות ועזרה להרמיוני לצאת מהחדר. הרמיוני הסתכלה על ג'יני,היא נראתה חיוורת במיוחד. "אני כל כך מצטערת,אני-" קול ריצה קטע את דבריה של ג'יני. רון הגיע לבית החולים,מזיג ומסתכל על ג'יני והרמיוני לסירוגין.

____

הרמיוני הסתכלה על ג'יני בזעף. איך היא יכלה לעשות לי את זה? איך היא יכלה לספר לא? רון נראה מבולבל לראות את הרמיוני בחלוק בית החולים,כנראה הוא לא הבין בכלל. ג'יני סיפרה לו בכלל? כעת זה לא משנה,הוא הרי ידרוש לקבל תשובות עכשיו כראה אותה. "הרמיוני! ג'יני קראה לי.. מה את עושה כאן?" אמר רון,הוא לא יודע. הוא לא יודע דבר. הרמיוני נשמה לרווחה והסתכלה על ג'יני במבט כועס."זה לא עיניינך! ג'יני עשתה טעות כשקראה לך,לך מכאן עכשיו!" אמרה הרמיוני,כועסת. "מה?" רון אמר כלא מבין,שנייה אחת ג'יני מתקשרת אליו ונשמעת לחוצה במיוחד ושנייה אחריי הרמיוני רוצה לסלק אותו? "האם זה בעלך גבירתי?" שאלה פתאום האחות,הרמיוני לא שמה לב שהיא עדיין שם. "לא! ממש לא! והוא הולך כרגע!" אמרה הרמיוני,פן האחות תספר לו הכול. "מה קרה לך הרמיוני? למה את בחלוק בית חול-" "זה לא עיניינך! תתעסק בעיניינים שלך!" קטעה אותו הרמיוני. "זה כן עיניינו! את לא יכולה לקבוע דבר כזה בלי לשמוע את דעתו!" התפרצה ג'יני לשיחה. "את!את הרסת לי הכול ג'יני,בגדת באמוני! איך עשית דבר כזה?" סיננה הרמיוני. "עשיתי את זה בגלל שעשית את טעות חייך,מנעת מעצמך,מרון, ממני ומכל העולם את הדבר הכי נפלא בעולם!" התרגזה ג'יני. "לא מנעתי ממך כלום,זאת החלטה שלי לחלוטין! לא רציתי את הדבר הזה,לא רציתי ש-" "אבל קיבלת את זה! קיבלת את המתנה הכי יפה בעולם,וככה,את באה והורגת אותו?" קטעה אותה ג'יני,שהייתה כעת אדומה לגמרי. היה נראה שרון התחיל להבין את פניי הדברים. "הרמיוני...?" הוא אמר."אתה.אתה הרסת לי את החיים. אתה בן אדם רע,והשארת לי את התינוק שלך אצלי. חשבת שאני אשאיר אותו? חשבת שאני אגדל את הבן שלך?" הרימה הרמיוני את קולה.

"את רצחת לנו את הילד!" צעק רון,"לא רצחתי שום דבר,בגלל שלא היה שום דבר!זה לא היה ילד!וזאת לא החלטה שלך!" צרחה הרמיוני. "איך יכולת לעשות את זה בלי לדבר איתי קודם?!" צעק רון. "עובדה,שהרגע עשיתי את זה." צרחה הרמיוני,הסתובבה לאחור ופנתה לחדרה. "הרמיוני!" נשמע צרחה. בצרחה היה ניכר לשמוע את הכאב,את הכעס,את הסבל,ואת החרטה של רון.

הפרק הקודם		הפרק הבא