עידן וולדמורט נגמר

אני מודעת לזה שלא עדכנתי הרבה זמן, ואני מצטערת על כך. אבל יש לי מחסום  כתיבה ואני לא כל כך יודעת איך להמשיך את זה. ייקח לי כנראה זמן עד שאני אעלה את הפרק הבא אבל אני מבקשת שכן תגיבו.

תהנו!

פרק 6

הארי כמעט  נפל מהכיסא באותו רגע. הוא חשב שהוא לא שמע טוב. הוא הסתכל סביבו וראה שאף אחד מהמשתתפים באזכרה לא מופתע מהמידע הזה.

לשאר הטקס הארי לא השיב, הוא ניסה לפענח את המילים שנשמעו לו כה לא הגיוניות.

---

הוא התסתכל על אימו ואביו, אבל אביו היה מרוכז בנהיגה ואימו הסתכלה החוצה, מבעד לחלון.

"טוב נמאס לי!" אמר פתאום.

אימו הסתכלה עליו ועל פניו של אביו עלתה הבעה שלא ניתנת לפיענוח.

"מה זאת אומרת סבא הרג את וולדמורט? חשבתי שאתם!" האשים הארי את הוריו.

"תקשיב חמוד," פתחה אימו "אתה עוד קטן מדי, סביך לקח חלק גדול בהריגתו של וולדמרט, אבל אנחנו לא יכולים להסביר לך את זה עכשיו..." אמרה.

הארי הסתכל על אימו, לא מאמין.

"אז את רוצה להגיד לי, שכל הזמן הזה שהיתי בטוח שאתך הרגתם את וולדמורט, זה בעצם לא הייתה רק אתם? ששיקרתם לי כל הזמן."

"הארי, תקשיב," ענה לו ג'יימס "אם נסביר לך את זה עכשיו, חצי מהדברים אתה לא תבין. אני יודע שזה מתסכל כשאומרים לך כשאתה קטן, אבל אנחנו לא יכולים להגיד לך את זה עכשיו, כשתגדל אנחנו נספר לך."

"הארי רוצה שח?" שאל רון.

הארי כבר חזר להוגוורטס, וכרגע הוא, רון והרמיוני ישבו בחדר המועדון.
הארי התיישב מול רון והרמיוני לצידם, קראה ספר.

"תקשיבו אני חייב לספר לכם משהו." אמר הארי בלחישה.

הרמיוני עזבה את הספר שלה והסתכלה על הארי.

הארי סיפר להם הכל.

"מה?!?!" שאל רון בשוק, נפל מהכיסא והפיל ביחד איתו כמה חיילים פסולים "אני לא מאמין שהם לא מספרים לך!"

"אני דווקא חושבת שזה טוב שהם לא סיפרו, כנראה שיש להם סיבה. למרות שאף פעם לא שמעתי על זה." אמרה הרמיוני.

"טוב, ברור שאת חושבת ככה." אמר רון והסתכל על הרמיוני.

"מה זה אמור להביע?"

"כלום כלום." מיהר רון להגיד.

"טוב, אני לא חושב שזה נכון לא להגיד לי. אני הבן שלהם!" אמר הארי בצעקה.

"הארי, תהיה בשקט." אמרה הרמיוני.

"ותגן על המלכה שלך." אמר רון.

"טוב, מה אתב רוצה לעשות אם הם לא אומרים לך, אין מה לעשות."

"דווקא יש." ענה רון להרמיוני והזיז את הרץ שלו.

"מה?" שאל הארי  ועשה את המהלך שלו.

"שח," אמר רון "אנחנו יכולים לחפש בעצמינו..."

הארי ורון הסתכלו על רון, שהסתכל על הלוח.

"ומט..."

הפרק הקודם