עולם קסום

מתוך יומנה של ג'יין פוטר

יומני היקר,

אני מצטערת שלא כתבתי לך, או אולי עליך, חודשים כה ארוכים. בוודאי תרצה לדעת למה, ומה קרה לי בזמן שהתנתקנו. אני אשמח מאוד לספר לך מה קרה. זה כנראה יהיה ארוך, אז אני מציעה לך להתרווח על השולחן.

"טוב, יומן יקר, אני כבר בת 16. בפעם האחרונה שכתבתי לך, אם אתה זוכר, היה זה שמונה ימים לפני יום הולדתי ה-15. גדלתי בזמן הזה, יומן. התבגרתי. העולם כבר לא נראה לי כה ורוד כפי שחשבתי שהוא, אז - כשאפילו לא ידעתי מהו שם המשפחה האמתי שלי.

בשורה מרה בפי, יומן יקר. מעולם עד היום לא דיברתי על כך עם איש, וגם לא כתבתי זאת. אני נמנעת מלנסח זאת באופן מוחלט.

רון מת.

אוי, יומן יקר! אינך מבין את מימדי הסבל, מידות העצב האיומות. נעשה לו עוול, לרון האהוב שלי. הדבר הנורא ביותר הוא שאני יודעת - ואיש לא יצליח לשכנע אותי שאין זה נכון: אני אשמה במותו של בחיר לבי.

הלורד וולדמורט לא ניסה להרוג את רון. כוונתו הייתה להרוג אותי. אני הייתי אמורה למות! ורון הזה, מדוע הוא כה אמיץ? מדוע הרשיתי לו לאהוב אותי? הרי לולא היינו מאוהבים, לא הייתי מגיעה אל מיטתו באותו הלילה, וולדמורט לא היה רוצח אותו. עול היגון רב מדי, יומני האהוב. איני מסוגלת לשאת אותו יותר.

התנתקתי ממך במשך זמן רב מדי.

אני יודעת שאתה מקבל את כל מה שקורה לי, תמיד. אני זוכרת אפילו את היום שקניתי אותך. זה היה היום שבו התאהבתי ברון. בחרתי אותך, מכל היומנים המנצנצים, המבריקים והצבעוניים. אתה היית הכי פשוט בעיניי, הכי אמתי. כרוך עור חום חזק, דפיך מעט זהובים יותר, גסים ועבים יותר מן הדפים הלבנים של יומן החרוזים הורוד, למשל.

אני זוכרת בדיוק מה כתבתי לך באותו יום... זה נכתב כך:

'יומני היקר,

אני חושבת שכך אני אמורה לקרוא לך, אני לא יודעת. מעולם לא כתבתי יומן. קניתי אותך, יומן קטן, מהסיבה הפשוטה שאין לי חברה טובה מספיק לספר לה דבר סודי כמו מה שאכתוב כאן עכשיו (ומזל שיש לך מנעול, יומן מבורך!):

אני חושבת שאני מאוהבת. זה מישהו בשם רון, חבר טוב מאוד שלי. הכרתי אותו מיד אחרי שפגשתי בעולם הקוסמים. הוא הבן של אלארט, האיש שחשף אותי לעולם המדהים הזה. מוזר שקוראים לו רון וויזלי, ממש כפי שאחיינו עתיד להיקרא. הוא אח של ארתור וויזלי, ואני חושבת שהוא גם אוהב אותי. אבל אולי זה רק בדמיון שלי.

יומן יקר, זה דף די קצר. אני מקווה שאשתפר. למען האמת, הופתעתי שכה נחמד וקל לכתוב על הדפים שלך!

מה אתה אומר? ניפגש בקרוב, אה?

שלך באהבה, ג'יין'

כן, זה מה שכתבתי לך בצעירותי.

אולי באמת השתפרתי מאז, בכתיבתי, אבל חיי דווקא לצד ההפוך פנו - הם קרסו לתוך התהום אשר ממנה אין שום מוצא, לבי נשבר והנשמה שלי נעלמה - הלכה לאיבוד בעולם הגדול הזה. היא הותירה אחריה רסיסי קרח אשר ננעצים בגופי שוב ושוב, מביעים את סבלי.

יומן אהוב שלי, כמה שהיית לי לעזר בשנים הללו. אני אוהבת אותך כל כך, יומן יקר שלי. לפני כמה ימים חשבתי על שם בשבילך.

"ת'ז'אנר". זהו שם עתיק למקצוע מקביל לפסיכולוג המודרני, אבל בימים עברו, הת'ז'אנר היה מכובד ומוערץ ממש כמו ראש שבט. "ת'ז'אנר" פירושו "מקבל". החלטתי לקרוא לך כך משום שאני יודעת בוודאות שלא משנה מה יקרה לי, ומה אספר לך, אתה תקבל זאת באותו שתיקה שלווה ודוממת שבה תמיד פעלת.

ת'ז'אנר אהוב, אתה בוודאי תוהה מדוע הכתיבה שלי היום כה טראגית, כמו פרידה עצובה. ועל אף שרק חזרתי אליך, אנו כבר נפרדים, אבל הפעם, לצערי - לתמיד. אתה הדבר היחיד שאתגעגע אליו...

איפה?

בעולם המתים.

אני כה מצטערת, ת'ז'אנר שלי. היגון רב מדי. איני מסוגלת לחיות עוד. אהבתי הושמדה. להט חיי נמוג כמו ברגע.

כבר השלמתי עם הוריי המאמצים, ונפרדתי מהם. גם מהוריי הביולוגיים נפרדי, ומאחיי. הם לא יודעים לאן אני הולכת ומדוע. רק אתה יודע.

יצר הנקמה שלי בלורד וולדמורט בער כל הזמן הזה. אבל לראשונה הבנתי, שיבוא יום והארי פוטר, אחייני היקר שלא אכיר, ינקום את נקמת דודתו, את נקמתי.

אני מאחלת לך, להארי ולכולם חיים טובים, מלאי שלווה.

אם יש לך עיניים, בפעם הבאה שתראה אותי, אני כבר אהיה רחוקה מכאן, ורק גופתי תתנודד על החבל.

אני מצטערת, ת'ז'אנר, פעם אחרונה.

אהבתי אותך.

הפרק הקודם		הפרק הבא