אבן תכלת,אזמרגד ופלטינה

הפרקים הבאים, בייחוד הפרק שאחרי הפרק הזה, יהיו קצרים,ומדי פעם ייתכן ופרק אחד ישלים את החסר למשל,בשבוע, שהלא הוזכר, אז.. מצטערת.. פשוט חשבתי על זה רק אחר כך...

-דראקו מאלפוי-

כשראה אותה לראשונה לאחר מקרה המיון, הוא רצה לצחוק עליה: "לא שייכת לשום מקום" ועוד כל מיני דברי לעג.

אבל משהו עצר בו, כאשר הסתכל עליה בשנית, הוא ראה מה שהיה בעיניו "התגלמות היופי". אך לא נראה שהיא שמה לב אליו

בכלל. כאשר גילה את חוכמתה הרבה, רצה לצחוק אליה, לקרוא לה חנונית אך שוב, משהו בו עצר בו מלפגוע בה.

ואז כאשר הגיעה לאוזניו השמועה על היותה יהודייה, הוא רצה לקרוא לה יהודונת מסריחה, כמו חבריו,

אך לא היה מסוגל להוציא את המילים האלה מפיו כאשר חשב עליה. הוא הבין שהוא מתאהב בה, בעיניים העזות האלה,

שנראו כאילו צורפו מאזמרגד, מאבן תכלת ומפלטינה. השיער המרדני, שהחמיא לה כל כך, ולמרות שהייתה נמוכה לגילה,

כמטר שישים, ובכל זאת, בשבילו היא תמיד התבלטה. יום אחד כאשר הסתכל עליה לפני שנכנס המורה ללחשים לכיתה,

הוא שמע כל מוכר באזנו: "תוריד ממנה את העיניים, היא שלי" לחש הארי פוטר באזנו. "כבר מכריז שייכות?" שאל אותו. "כן" השיב לו הארי.  

"בכל זאת, מבין שנינו היא תבחר בי." הוסיף. "מאיפה לך?" שאל דראקו, "אתה כל כך בטוח בעצמך, שאתה שוכח שיש יפים ממך בבית הספר"

"אתה מגזים נמייה," אמר הארי, "לעומתך, אני יכול לומר, שאני דוגמן" "אתה באמת חושב כך, ראש צלקת?" שאל אותו מאלפוי. שניהם השתמשו בכינויים ישנים.

  "אז נראה מי ישיג אותה ראשון" קבע דראקו ושניהם הנהנו.

הפרק הקודם		הפרק הבא