סאמר פאן

בפרק הזה יש נקודות מבט.

נקודת המבט של ג'יין:

נחתנו בשלום, אני מקווה. מהיום ההוא, תיעבתי את תומאס הזה.

הרגשתי גדולה יותר בהרבה, משום מה. התחלתי להאמין שאני באמת בת 20, כמו שתומאס אמר לי לפני כן.

" את בסדר? " הוא שאל.

היינו באזור יבשתי - ימי כזה, עם אוויר, מתחת למים.

" אני בס - "

התפעלתי למראה הארמון הגדול והלבן. לידו היו מזרקות אש - קרח מיוחדות, 7 מאבטחים עם מין מקלות שדומים לשרביטים ועוד מזרקה אחת גדולה, מזרקת 

אש - קרח, המזרקה הראשית. הרצפה שעמדה ליד הארמון לא הייתה אדמה רגילה. היא הייתה מצופה ביהלומים קטנים וכחולים, הצבע האהוב עליי.

" איפה אנחנו? " שאלתי והסטתי את מבטי אל תום.

" בארסיליון, בלה. "

" ובת כמה אני? "

גופי באמת התארך, בכל אבריי, הרגשתי את זה.

" בת 20, בלה! אמרתי לך כבר. " שמח תום, הוא היה בטח נרגש להראות לי את הארמון.

" כל זה יפה מאוד וזה, אבל - אוה, אני אגיע לשאלה הראשית שלי: מה אנחנו עושים פה? "

" אני גר פה, וגם את. את יודעת כמה חיפשו אותך? המון! כל החיילים והקצינים נשלחו לחפש אותך, כולם! ואת יודעת כמה אבא שלך כעס? "

" אבא? אין לי אבא, תום - זו באמת לא בדיחה. " נזפתי בו.

באמת אין לי אבא... זאת אומרת, היה לי. אבל הוא מת בכדור הארץ...

" בטח שיש לך. הוד מלכותך, בלה פה! "

הוד רוממותו, הוראס קרפנטר, צץ בפתח דלת הארמון ואני אימצתי את עיניי לזהות אותו.

לא זיהיתי. זה לא באמת הוא. לא כמו שקוויתי.

" בלה מריאן קרפנטר, איפה היית? " הוא רץ אליי וחיבק אותי בחום לאהבה כל כך רבים, עד שלרגע חשבתי שהוא באמת אבא שלי.

הוראס הזה היה די צעיר. דווקא, מאוד צעיר, ודי חתיך כזה, קשה לי להודות. הוא בן 39, די דומה לטום קרוז האגדי והישן, מי שהכיר אותו...

הוא לבש בגדים די צנועים. חולצת 'וי' בצבע אדום וג'ינס ארוך בצבע כחול.

" אני... אני לא מכירה אותך. " גמגמתי.

תומאס לקח את הוראס לצד והתלחשש איתו.

שמעתי כל מיני דברים כמו 'זיכרון מחוק' וכל זה.

" מחקו לה את הזיכרון?! מי, בני התמותה הטיפשים האלה? היא אלה, סמית'! היא חצי אלה, טיפש! איך לא הגנת עליה, אתה החבר שלה! "

חבר. חבר. חבר!! לי?! חבר?! אין מצב, בחיים לא! למרות זאת, שאני חושבת על זה, היה די כיף להתנשק איתו, אפילו אם זה היה לשלוש שניות.

תומאס חזר אליי, אחז בידי ולקח אותי לארמון המפואר.

נכנסתי, התפעלתי וכל זה. כמו אחוזה. מטבח גדול, יפה ולבן, די לבן. סלון גדול, ספה שחורה וגדולה. שלושה חדרי אורחים בקומה השנייה, שירותים ואמבטיה.

לא תאמינו מה יש בקומה השלישית. החדר של הוראס, גדול מאוד, מיטה זוגית, מטבחון קטן וזהו. אבל בצד ימין, מול חדרו, שתפס צד שלם, נמצא החדר שלי.

מד שלם!!! צ-ד ש-ל-ם!-!-! אני לא מאמינה! אני עד כדי כך עשירה?!

נכנסתי לחדר, שתומאס אוחז בידי. מיטה גדולה, מיטת 'פתוחה' ולבנה, לא מיטת אפיריון. שידה ענקית שעליה ערימות של ספרים, ספרי לימוד, כמובן.

לומדת בבית. ענק!

ספרייה גדולה מאוד וחלון שמשקיף על הים והשקיעה. אבל איך יכול להיות ים ושקיעה? אנחנו הרי מתחת למים!

הייתה גם טלוויזיה ענקית שהתפרשה על בערך 500 ס''מ! חצי מחשב, - חצי - טלוויזיה לחצי משחק פלייסטיישן. הייתה שם קופסה, ליד השידה שהחזיקה את הטלוויזיה. " משחקי ווידיאו ". זה מה שהיה כתוב עליה. פתחתי אותה, ו הייתה שם אספקה אינסופית של משחקי ווידיאו! ושאני אומרת אינסופית, אני מתכוונת לזה! יחסית לקופסה קטנה, היא החזיקה מינימום 1038203830 משחקי וידיאו חדשים.

החדר נחצה ל-2 חלקים, עם שתי דלתות וקירות מפרידים. חלק של חדר רגיל, לחדר של 'ג'ויסטיק' גדול כזה.

סיימתי להתפעל. וואו, זה היה כיף, לעשות סיור בבית.

" היי, " הוא משך בידי. " את רעבה? "

" כן, " הייתי לא רחוקה מפניו. " איך ידעת? "

" כי גם אני. " הוא צחק וצחקתי איתו.

הפסקתי לתעב אותו. אל תפתחו תקוות.

נקודת המבט של תומאס:

הזמנתי את בלה לפיקניק. היא פשוט יפה, חכמה, מצחיקה, טום - בועת כזאת, הכל! ביקשתי רשות מאבא שלה, הוראס, והוא הרשה לנו לצאת. לקחתי סל - פיקניק גדול, מפה פרחונית, כדור ושמיכה.

" את באה? "

הוצאתי את המטאטא שלי ושלה, לה היה מטאטא די טוב, 'אגרוף הכוח 940', ממש טוב. לי יש את 'קלינופיגל 273', גם טוב אבל לא כמו של בלה.

היא אחזה המטאטא כמו נהגת מקצועית, ועפה איתי אל האגם.

" אולי איבדת את הזיכרון, אבל את זה את זוכרת. " הנהנתי.

עפנו בין העננים, והיא, כמוני, פיתחה הרגל: לנסות לאכול את העננים, בלה תמיד אומרת שיש להם טעם של מרשמלו, היא מתה על זה.

הגענו, נחתנו ופרשתי בעזרתה את המפה והתחלנו לאכול סלט, חביתה חמה ומיץ תפוזים.

" היי, רוצה לשחק? " חייכתי.

" מה, אחרי האוכל? אני אקיא, תום! " נזפה ושנינו צחקנו.

אני אוהב את הצחוק שלה, את החיוך שלה, את הפנים והעיניים שלה...

" טוב, אז בואי ננוח. "

שכבנו בדשא 30 דקות, ובלה רצתה ללכת לשחות. לשחות בחום הזה היה מאוד כיף.

" הבאתי לנו בגדי ים, למקרה ביטחון. " צחקתי והושטתי לה את בגד הים. 

היא הלכה לשירותים הקרובים והחליפה לבגד ים מלא, לא ביקיני כזה או משהו.

אני שמתי בוקסר - בגד ים מיוחד ונכנסו. החזקתי גם את כדור הים שהבאתי, ושיחקנו כדורעף.

היא הפסידה לי 29 - 84. אה, על מי אני עובד? היא נצחה אותי!

הכדור נזרק לצד, ולי או לה לא היה כוח להביא אותו, אז עשינו תחרות שחייה.

שחיתי בצמוד אליה ונתקעתי בה, בטעות...

היא חייכה אליי. שנינו חייכנו. הייתי יכול להישבע שהיא שונאת אותי.

הסתכלתי על הנמשים הג'ינג'ים שלה, והיא הסתכלה על שלי. עיניי התמקמו בשיירה המדהים, ואחר כך בחיוכה.

נקודת המבט של ג'יין:

עד אותו הרגע הייתי בטוחה שאני שונאת אותו. הסתכלתי עליו, על הנמשים הבלונדיני ים האלה שלו שנעשו יפים יותר לאור השמש. השיער הבלונדיני שלו היה אלילי, יפהיפה. הוא היה גבוה מעט, קצת קצוץ כזה, הכל טבעי. החיוך שלו הדהים אותי. כבר לא כעסתי עליו, על הנשיקה.

לפתע, צללתי בחטף - עין ותום צלל איתי. שחיתי מתחת למים והגעתי לקרקעית, אבל יכולתי לשחות מתחת למים כמה שארצה כי יכולתי לנשום מתחת למים, וכך גם תום.

חפרתי בור מתחת לקרקעית. עליתי שוב למעלה, ותום עלה איתי.

" אה, בלה, אפשר לספר לך משהו? " הוא שאל ברוך והתקרב אליי יותר.

" כן? "

" אה, בנוגע לשם שלי. לא באמת קוראים לי תומאס. קוראים לי פטר. "

" אפשר לקרוא לך פט? "

" כן. " הוא ענה ברוך. השמש התמקדה בנמשים היפים שלו.

" גם אני צריכה לספר לך משהו. " התקרבתי אליו יותר. היינו ממש צמודים, ממש.

" כן? " הוא לחש.

" אני מחבבת אותך. "

" מחבבת? "

'אוהבת!!' שנאתי את עצמי. 'ברור שאוהבת! מה זה מחבבת?!'

ראשי נגע במים והיה כבר מתחתיהם, ופטר עשה כמוני.

בלי מחשבה הגיונית, נישקתי אותו נשיקה עזה וסוערת והוא העמיק אותה מאוד.

ידיי נגעו בכתפיו החשופים, וגופי נצמד מעט לגופו השרירי.

התנתקתי בשביל לנשום, שנינו חייכנו וצחקנו. הוצאנו את ראשנו אל האוויר והתנשקנו שוב, נשיקה עזה וסוערת יותר מהקודמת. ידיי התקערו אל ראשו הרטוב, והוא שלח את ידיו אל מותניי.

הוא הכניס את לשונו ואני את שלי. הרוק התפזר במהרה, התנתקנו באותה מהירות ויצאנו.

הוא כיסה אותי בג'נטלמניות במגבת, ואני אותו. התענגנו בנשיקות קטנות ובענבים ירוקים בלי חריצים. נשארנו שם לפחות 4 שעות, שיחקנו, אכלנו והתנשקנו.

הפרק הקודם		הפרק הבא