אם לא היה, יהיה

הארבעה נסעו במכוניתם החדשה (והיחידה). נוסף על עבודתה, מרי הייתה צריכה ללמוד לבצע קסמים והתעתקות. לא היה לה קל להיות מפגרת. תרתי משמע. השכלתה בקסמים הייתה נמוכה, מה שגרם לה הרבה מבוכה ואי נוחות.

"טוב. היום העבודה שלי מתחילה בשתיים עשרה." אמרה מרי לירון. "ככה זה אצל כולם היום, בגלל הנסיעה להוגוורטס." שררה דממה.

"הוריתי לאנג'י לחזור אליכם כל צהריים - כדי לאסוף מכתבים." אמרה לפתע דנה המתוחה.

"אנג'י?" התפלץ איתי. דנה שלחה בו מבט רצחני.

"יש לך בעיה עם השם?" שאלה.

"זה שם של בת!"

"נו, באמת, זה גם וגם."

"בסדר, דן." הדגיש את המילה האחרונה ברוגז. היא שילבה את זרועותיה, שאיימו להישבר מהמאמץ.

"נראה לכם שאפגוש את הבת של הרמיוני וויזלי? היא בטח נחמדה כמוה." שאלה דנה כדי להפר את המתח.

"היא בגילי, דן." גלגל איתי את עיניו. שפתיה של דנה נקפצו והיא התכוננה לזרוק הערה מגעילה לעברו.

"טוב, יוצאים." אמר ירון, שמצא את החנייה הקרובה ביותר - שני רחובות ליד.

"זה רחוק." עיקם איתי את אפו.

"וזה בכל זאת מה שיש." קבע ירון וסגר אחריו את דלת המכונית.

"קר לי" התלונן איתי.

"לי לא." חייכה דנה, שהייתה עטופה בגלימת הוגוורטס החדשה שלה. מרי שמה לב ששרביט הזדקר מכיסו הפנימי. היא לא הצליחה לכבוש חיוך גדול. הם צעדו לעבר רציף 9.

"דנה, את זוכרת אם הרמיוני וויזלי סיפרה לנו איך נכנסים לרציף?" שאלה מרי וחיככה את כפות ידיה הקפואות זו בזו. הייתי צריכה לקחת כפפות, חשבה לעצמה.

"אה…" דנה הסמיקה. מרי ידעה שאם תשאל אותה "אני אדומה?" היא תענה שזה בטח מהקור, היא ממש לא התכוונה למות היום.

"שנחכה לקוסם הבא שיבוא?" הציעה, וקלטה באותו הרגע שני אנשים לבושי גלימות מתקרבים לעברם.

"הנה!" צייצה דנה.

"טוב… תיכנס אתה ראשון, דילן, אחריו את, איימי." אמר האיש.

"סליחה?" שאלה אותו דנה בביישנות.

"כן?" השיב האיש בחביבות.

"איך מגיעים לרציף תשע ושלושה רבעים?"

"פשוט עשי כמו דילן ואיימי"  

"טוב" אמרה, גוררת מאחוריה את מזוודתה. "ההורים שלי יוכלו להיכנס יחד איתי, נכון?"

"אה…." הוא הביט בירון, ומרי הבינה את כוונתו.

"זה בסדר, אני ואיתי נישאר בחוץ." אמר.

"אבל…" מרי פתחה את פיה להתווכח, אך הוא סימן לה בידו לאות השתקה.

"אני יכול גם להיכנס?" התחנן איתי.

"עדיף שאבא ישמור עליך." הציעה מרי.

ברטינות ובכתפיים שמוטות, חזר איתי לעמוד לצד אביו.

דילן, בנו הבכור של האיש שנראה כבן 16, היה לבוש גלימה ארוכה ועניבה צהובה. על גלימו ענד סמל שאותו לא הצליחה לפרש. הפלפאף, אמר קול קטן בראשה. הוא רץ במהירות לעבר המחסום ונעלם. כמו כן, עשתה גם איימי, אחותו הצעירה. מרי הסיקה שזוהי שנתה הראשונה בהוגוורטס - היא לא ענדה סמל לגלימתה ולא ענבה עניבה. מרי עשתה כמוהם ומצאה את עצמה ברחבה אפופת קיטור. חנתה שם רכבת אדומה גדולה ועליה הכיתוב: הוגוורטס אקספרס. אחריה הגיעה דנה, שאיבדה שליטה על מהירותה והתנגשה בה בעוצמה יחד עם מזוודתה.

"סליחה, אמא" התנצלה בפני מרי הדומעת מכאב.

"זה בסדר." השיבה, משפשפת את זרועה החבולה. היא עזרה לה להעמיס על הרכבת את המזוודה והכלוב של אנג'י. לפני שעלתה דנה על הרכבת, מרי חיבקה אותה בחוזקה.

"תחזרי בחופש חג המולד?" שאלה אותה. היא פחדה שבהוגוורטס יהיה מהנה מכדי שתרצה לחזור הביתה.

"ברור." חייכה. מרי הרפתה ממנה בחוסר רצון וצפתה בה נבלעת באד שאפף את התחנה. לאחר כדקה היא קלטה אותה יושבת בתא ברכבת ומנופפת לה לשלום. מרי נופפה לה חזרה. אט אט הרכבת נעה והחלה לנסוע אל מחוץ לתחנה. מרי נופפה ונופפה בידה עד שלא היה בכך טעם. מעכשיו בתה תלמד בהוגוורטס.

הפרק הקודם		הפרק הבא