כישופי זמן, אהבה וכול מיני שטויות אחרות

תודה על התגובות ובלה בלה ובלה. דניאל120 יש לך נקודה, אני אשתדל שהפרקים יהיו פחות טכנים להלאה למרות שזה עדיין ייקרה מפעם לפעם כי זה באמת פאנפיק לא מושקע. למרבה הצער את צודקת, ☯snow white♥, אם כי הפיק הזה יתרץ עבור בלה חלק מההתנהגות המוגזמת שלה. קצת.

קריאה נעימה!

לה-פוש הייתה הרבה יותר נחמדה מפורקס אבל שתיהן נראו נטושות באותה המידה ואיש לא היה שם כדי לחזות בשני החצויים יורדים מסוס מעופף מול הבית שפרסי אמר שהוא בטוח ב-75% שבו גר ג'ייקוב. פייפר קיוותה שהוא צודק, כי הבית היה ריק ואם זה היה הבית הלא נכון סימן שהם ישבו על המדרגות וחיכו בזמן שהחברים שלהם נלחמים על חייהם במחנה סתם.

פרסי לא היה טוב מיוחד בלחכות, לא עם הפרעת הקשב והריכוז שלו, אז הוא העביר את הזמן בריצה במעגלים סביב הבית, שכיבות סמיכה (פייפר הייתה די בטוחה שהוא פשוט מנסה להשוויץ) ומלמול של שירי מחנה שפייפר זיהתה מהשירה בציבור שניהלו במחנה לפני שהם יצאו למשימה במארה נוסטרום. פייפר מצידה הסתפקה בשרבוט בעזרת מקל באדמה, חלימה בהקיץ ותהיות אודות אסטרטגיות קרב.

בסופו של דבר, מישהו הגיע. לא ניתן היה לטעות בקול המנוע של הטנדר. פרסי הפסיק את שכיבות הסמיכה שלו ופייפר החזירה את המחברת בה קשקשה לתיק. הדבר הראשון שפייפר שמה לב אליו כשהמנוע כבה היה קול הצחוק. היה אחד גברי, ככול הנראה ג'ייקוב, ואחד יותר שקט, נשי, איזי.

שני הנערים יצאו מהטנדר והביטו בשני המבקרים בהפתעה. ג'ייקוב היה גבוה בערך כמו פרנק, אבל לא מוצק כמוהו. מה שכן, הוא גרם לאיזי לידו להראות קטנטנה. נמוכה יותר מפייפר, מטר שישים וחמש, אולי.

"פרסי?" אמרה איזי בהפתעה.

"איזי," אמר פרסי בחיוך. אחד החיוכים היחידים שפייפר לא ראתה אותו עוטה אי פעם שלא בחברת אנבת'. הוא פנה אל אחותו ועטף אותה בחיבוק מוחץ. אם פייפר לא הייתה יודעת, היא לא הייתה חושבת שהם אחים. פרסי היה גבוה מאיזי בראש, הוא היה שזוף בהרבה, למרות שנראה שמאז ביקורו בטרטרוס יש גוון כלשהו של חיוורון לעורו, השיער שלו היה שחור ולא חום, העיניים שלו היו ירוקות ולא חומות, הם פשוט לא נראו דומים.

בכללי, איזי לא נראתה כול כך טוב. פייפר יכלה לראות שהיא יפה, אבל השיער שלה היה מוזנח, העור שלה היה חיוור, היא לבשה בגדים שלא החמיאו לגזרה המושלמת שלה והיא עטתה הבעה של הלם מוחלט אבל אם היא הייתה מנסה, פייפר ידעה שהיא הייתה יכולה לעבור כבת אפרודיטה בקלות. יפייפיה אמיתית.

"מה אתה עושה כאן?" שאלה איזי מיד כשהם התנתקו.

"אמא-" התחיל פרסי להגיד לפני שתיקן את עצמו, ככול הנראה בגלל נכחותו של ג'ייקוב במקום, "אמא שלי שמעה מאמא שלך ששמעה מצ'ארלי שאת במצב לא טוב אז באתי לראות שאת בסדר." איזי חייכה חיוך קטן.

"בלה?" שאל ג'ייקוב, "מי זה?"

"זה פרסי, ג'ייקוב, בן דוד שלי," אמרה איזי (או בלה, כמו שנראה שכול האנשים קוראים לה כאן) ונראה שהוקל לג'ייקוב.

"ואת?" הוא שאל את פייפר מעט בחוצפה, אבל הוא לא נשמע אכזר, פשוט כמו ילד. זה היה מצחיק, הוא נראה ענק ולפי הפרצוף שלו, פייפר שיערה שהוא בערך בן גילה, אבל הוא גם נראה כול כך ילדותי באותו הזמן. זה היה די חמוד.

"זאת פייפר," אמר פרסי מיד, "חברה טובה שלי, היא הציעה לבוא כשסיפרתי לה עלייך," סיפר פרסי את אותו השקר שסיפר לצ'ארלי. טוב, זה היה אמין יותר מאשר להגיד שהוא גרר אותה לשם בגלל שהוא חשב שהיא יכולה לשבור את כישוף האהבה שהוא חושב שהטילו על איזי.

"חברה טובה, אה?" שאלה איזי והרימה גבה, מתגרה. פרסי הסמיק כמו עגבנייה.

"אנחנו לא ביחד," ענתה פייפר בשבילו, לפני שהוא יגיד משהו מטופש, "החברה של פרסי, אנבת', הייתה צריכה להישאר מאחור בפנימייה שלנו כדי לטפל בכמה דברים אז הצעתי להצטרף." פרסי הביט בה בהכרת תודה והיא רק שלחה אליו חיוך משועשע.

בבת הצחוק נעלמה מפניה של איזי לפתע, "פרסי, מה קרה לך?" היא התקרבה אליו ועמדה על קצות אצבעותיה כדי לבחון קצה של צלקת מכוערת שבצבצה מתחת לסווטשירט שלו.

"תאונה," אמר פרסי במהירות, "זה כלום." לראשונה מאז הגיעה, איזי בחנה את פרסי כמו שצריך. הוא היה חיוור יותר מהפעם האחרונה שהיא ראתה אותו. הצלקת שבצבצה על חזהו לא הייתה הצלקת היחידה שעיטרה את גופו והייתה לה הרגשה רעה שהגרועות ביותר מהן מוסתרות מתחת לבגדיו. הוא גם נראה עייף והמבט בעיניים שלו... מבט רדוף כול כך.

"דודה סאלי אמרה שאתה בסדר," היא אמרה בקול רפה.

"אני בסדר," הבטיח לה פרסי. ג'ייקוב סקר את פרסי במבטו, מנסה להבין מה לא בסדר בנער. הוא נראה מעט מיוזע, אבל לאור העובדה שג'ייקוב ראה אותו עושה שכיבות סמיכה כשהם הגיעו זה לא היה מפתיע. הוא נראה שרירי למדי, שרירי יותר מג'ייקוב, אבל לא גבוה כמוהו. הוא חייך חיוך קטן ופשוט ובסך הכול נראה בסדר גמור.

"אולי כדאי שניכנס פנימה?" הציעה לפתע פייפר. נראה היה שאיזי לא שומעת אותו.

"פרסי, אל תשקר לי. מה הסיבה האמיתית שלא ראיתי או אפילו דיברתי איתך כבר שנה?" היא שאלה בחומרה, מניחה את ידיה על כתפיה של אחיה הקטן, לא נותנת לו להתחמק. פרסי התפתל בחוסר נוחות ו... אולי גם קצת מכאב, אם פייפר לא טעתה, הייתה לו תחבושת על יד שמאל שלו מפציעה שעוד לא החלימה לגמרי.

"הייתה לי... התקלות קטנה עם קרובי משפחה מהצד של אבא שלי. את יודעת איזה משפחה פרועה הם," הוא אמר לבסוף בקול רפה. זה אפילו לא היה שקר. איזי שחררה את אחיזתה בו והוא נשם לרווחה.

"אנחנו הולכים למוסך," היא אמרה בקול מעט חלול, "אנחנו מתקנים אופנועים."

הפרק הקודם		הפרק הבא