לנשום עמוק

"מה לעזאזל? " לוחש דומיניק, במזל שלוסי ואדמונד לא שומעים.

"ששש..." אצבעתו של אדמונד מונחת על פיו, ואנחנו רק רוצים להבין מה קורה כאן.

הרמיוני מוציאה את שרביטה באיטיות, אין קול ואין שומע.

"בואו נמשיך. " אומר אדמונד, ואנחנו צועדים על העלים היבשים, מנסים שלא ייבקע הרעש המעצבן הזה בכל רחבי היער. זה מה שחסר לנו עכשיו.

הרמיוני נשארת עם השרביט בהיכון. מעניין אם האחים פינווסי יודעים שאנחנו שני קוסמים ומכשפה.

עוד רחש נשמע. שאגה רמה, אנחנו משתתקים, קופאים במקומנו, כנגד האחים. הם רק מחייכים וצועקים 'בואו, בואו!'.

אנחנו רצים אחרי האחים המתלהבים מדי, ואנחנו מחליפים בינינו לבין עצמנו מבטים לא מבינים.

"אסלן? אסלן! " צועקים אדמונד ולוסי, ולנו אין ברירה אלא לעקוב אחריהם.

"קיבינימט, " לוחש דומיניק. הרמיוני דופקת לו מרפק ושלושתינו צוחקים בלחש.

"נו, מה? בנו לחפש פה את גרייס, לא איזה אסלת ישו מהשמיים! " הרמיוני מתעצבנת, ולי אין דבר לעשות חוץ מלצחוק בלחש. אני מנסה להתאפק וזה מצליח. בקושי.

"שקט! " צועקת לוסי על הרמיוני.

"תראי, אין לי את כל היום! אני, דומיניק ואלבוס מתחילים להתעצבן ברצינות! אתם נראים כמו חבר'ה נחמדים וטובים ואני בטוחה שאתם כאלה, אבל אומץ או לא אומץ, פחדנות או לא פחדנות, עצלנות או לא: אני לא רודפת אחרי שאגה של אריה שיכולה לבוא מכל מקום ביער! " הרמיוני נושמת עמוק. אני ודום עומדים בשקט ובמבוכה ולוסי ואדמונד כמו תמיד, לבנים כשלג ורגועים כמו הים.

"אני לא מתכוונת לריב אתכם, הרמיוני. אתם מאוד טובים ונחמדים וגם אני ואדמונד לא מתכוונים... למה אתם לא עושים מה שאומרים לכם, לכל הרוחות? "

"היי, תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב: אני באתי לפה בשביל להציל הרבה מאוד אנשים, ולא רק את התחת שלי ושל דום ואל. "

נשמעת עוד שאגה ואנחנו מסתכלים סביב.

"אני ואד הולכים, " אומרת לוסי. "בחירה שלכם." 

אנחנו מסתכלים אחד על השני ברצינות, מביטים זה בזה במבטי הנהון ומחליטים ללכת אחריהם.

אנחנו הולכים צעדים רבים מספור. כמה זמן לוקח למצוא מקור של שאגה מזורגגת?

אוף, גם אני מתחיל להשתגע פה. אבל למען האמת, די בסדר פה.

על מי אני עובד? זה גיהינום! בחיים לא הלכתי כל כך הרבה זמן ואני לא מפונק כלל!

אני רואה משהו בקצה, לדעתי. משהו זהוב, נושם, כמובן, אך שוכב על הארץ. הוא נראה ללא חיים פתאום, אולם אחר כך הוא נושם, נשימות איטיות וכבדות למדי.

זה נראה כמו...

אריה. נו, באמת. אדמונד ולוסי הולכים אליו במהירות, ההליכה הכי מהירה שראיתי בחיי.

"אסלן. " לוסי מלטפת את האריה ואני וחבריי הטובים מתקרבים.

"לוסי, " מה לעזאזל? - האריה... מדבר. קולו צרוד אך חזק ורעמתו רבה וזהובה.

"מה שלומכם, לוסי? מי החברים שהבאתם? "

"הם מהעולם האחר, " אומר אדמונד בקרירות ואנחנו מחייכים, אך האריה נבהל.

"מה? ומה הם צריכים מפה, לכל הרוחות? נרניה גמרה עם המלחמות, לידיעתכם, בני אנוש מנוו - "

"אסלן, הם חברינו. הם חיפשו את ה'רכבת' לכאן. הם רצו לדעת אם יש כאן מישהי בשם... - "

"גרייס. " אני אומר. "אתה מכיר? "

האריה משתנק (לא ידעתי שהם יכולים לעשות זאת), ואני, הרמיוני ודום עוטים מבט של שמחה. 

"ועוד איך, " האריה קם. "לא כדאי לכם להכיר אותה. "

"בבקשה ממך, " מתחננת הרמיוני. לתחנונים שלה אי אפשר לסרב בעליל.

"קודם כל אתם צריכים לנוח. לאכול, להתארגן, לארוז, להתקלח. ייתכן שהיא כאן בסביבה, אבל אם כן, אתם צריכים לעבור שיעורים בכלי נשק. "

"אה, לא צריך, " אומר דומיניק, וכולנו מוציאים את השרביטים שלנו. "אנחנו קוסמים, אז לא תהיה בעיה. "

"אה, מצוין. " אומר האריה, כנראה ששמו אסלן. "אני אדבר איתכם אחר כך על מה שקרה בהוגוורטס בזמן האחרון, ובכלל... בעולם הקוסמים. בנוגע למישהו מסוים.

עכשיו, עקבו אחריי. "

הפרק הקודם		הפרק הבא