עתידנו

36 חרטות עלו במוחה של הרמיוני וויזלי בבוקר שקמה.

רון חיבק אותה, ידו על בטנה, ראשה על חזהו. היא לא רצתה להקיא. היא לא רצתה שרון יתעורר, היא רק רצתה להישאר עליו, רדומה מעט.

היא חשבה, איך שלא, על התינוק שבבטנה. היא ידעה שהכל הולך להשתנות, ולמרות אהבתה לרון, היא לא רצתה להיכנס להריון. 

היא שמעה עת פעימות ליבו החמות של הג׳ינג׳י. הוא היה חם ונעים, ולהרמיוני היה קר. אז הוא חימם אותה. הוא השמיע פיהוק קטן ועיניו נפקחו לאט לאט.

"הרמיוני?” נשמעה לחישה.

"היי, רון.” חייכה הרמיוני. "איך ישנת?”

"אני ישנתי מעולה. איך את?” הוא הזדקף במיטה והיא נשענה עליו. הוא הצמיד את ידיה אל מותניו ואת ראשה אל חזהו.

"גם אני ישנתי מצוין, למען האמת. רוצה לשמוע סיפור?”

הוא השמיע צליל אישור.

"היה היה פעם ילד שאהב ילדה. הוא גרם לה לצחוק, וצחוקה היה שאלה. הוא רצה לבלות את כל חייו בלענות.”

"אני מניח שאת מתכוונת אליי.” אמר רון.

"כן, אני גם חושבת.” אמרה הרמיוני בקלילות. "זה בא סתם ככה.”

"את רעבה?” רון מיד עבר נושא.

"אתה רעב?”

"אני תמיד רעב,” גיחך רון והרמיוני צחקה והסמיקה. "אני הולך להכין ארוחת בוקר, הרמיוני.”

"מה מר וויזלי הולך להכין?”

"זוהי הפתעה,” אמר רון, התנתק מהרמיוני ונשק לה. "אני הולך. תישארי פה.”

הוא חזר לאחר עשר דקות. הרמיוני סידרה את המיטה ונשכבה עליה. לא היה לה כוח לכלום, אפילו שנכנסה להריון לא מזמן. אני שמה את ידה על בטנה והרגישה פעימות לב, לא שלה. היא חייכה ובאותו רגע רון נכנס לחדר.

בידיו היה מגש פנקייקים, המאכל האהוב על הרמיוני, סירופ שוקולד, קצפת ומיץ תפוזים. הוא הניח את זה על המיטה. לצידה והתיישב.

"תודה, רונלד!” אמרה הרמיוני בהתלהבות ונישקה את רון על שפתיו.

"הכל בשביל ההריונית שלי,” הוא חייך.

"אני לא הריונית!” אמרה הרמיוני בכעס.

"אז הכל בשביל גברת וויזלי שלי,” החליף רון את המשפט במהירות.

"גברת וויזלי זה טוב.” נאנחה הרמיוני ושתתה את המיץ.

"עוד מעט יבואו מבקרים.” אמר רון. "הארי, ג׳יני ו...” את המילה הבאה אמר באכזבה. "וג׳יימס.”

"היי, רון, אל תתאכזב. הם הבטיחו שאתה תהיה הסנדק של הבת שלהם,”

"אם תהיה להם בת בכלל!” אמר רון, כעוס ועצוב. "זה לא הוגן. ג׳יימס הוא ילד שתוטניק. הוא מתחבר אליי יותר מאשר אל הסנדקית שלו,”

"מצטערת להודיע לך, רונלד, אבל הארי וג׳יני הסכימו שאני אחראית ממך,” חייכה הרמיוני וליטפה את שיערו האדום של רון. הוא גדל בחודשים האחרונים, וגם זיפים גדלו לו.

"אתה חייב להסתפר, רונלד,” הוסיפה.

"לא אצלך, הרמיוני.” צחק רון. "את הספרית הכי גרועה בעולם, אל תחשבי שאני לא זוכר את התספורת הנוראה של הארי לפני שמונה שנים. זה היה לפני שמונה שנים.” נאנח בזכרונות גרועים.

"אל תכעיס אותי.” נשפה הרמיוני וגמרה פנקייק אחד.

"המתוקה שלי רעבה?” חייך רון.

"המתוקה שלך צריכה מקלחת,” ענתה הרמיוני בעצבנות. 

"אז אחרי שהמתוקה שלי תגמור את האוכל היא תתקלח. ואחרי שעה הארי, ג׳יני וג׳יימסי יבואו לביקור.”

"מוסכם.” ענתה הרמיוני בחיוך.

הפרק הקודם		הפרק הבא