מראה שבורה

"המנהל" הרמיוני נעמדה מול דיוקנו של אלבוס דמבלדור דמותו נראתה אוכלת קרמבו ברגע שבו היא הופיעה  לפניו  "במה אפשר לעזור לך הרמיוני" דמבלדור חייך את חיוכו הרגוע והשלו  "הייתי מציע לך קרמבו כמובן, אך לצערי זה לא אפשרי". "יש לי שאלה אדוני" הרמוני נשכה את שפתה "זה בקשר להורוקרוסים, ולוולדמורט"  עיניו הזקנות של דמבלדור התרחבו מעט ופניו הרצינו באותה מידה שהם היו זקנות. "מה בקשר לזה?".                                        
"זה לא אפשרי שיהיו עוד הורוקרוסים של וולדמורט הרי הארי היה האחרון נכון אדוני?"  דמותו הכלואה  של דמבלדור הנהנה בחיוב "אני וידאתי זאת בעצמי, אני לא היית שואלת את זה ללא סיבה נכון?". הרמיוני השילה את הטבעת מאצבעה והניחה אותה בידה כך שעיניו יוכלו לראות את האות החרותה על הטבעת  "זה סיפור ארוך, אבל קיבלתי את זה מדראקו מאלפוי, ההרגשה שנגעתי בטבעת זהה להרגשה שענדתי את התליון של סליתרין, היא  אפילו גרועה יותר".            
הרמיוני החזירה את הטבעת לאצבעה והפנתה את עיניה בחזרה אל המנהל לשעבר "טום רידל לא היה הקוסם האפל היחיד שלמד בהוגוורטס והוא גם לא היה הראשון שיצר הורוקרוס. אני תיארתי לעצמי שזה קיים הטבעת המכילה את החלק האחרון של נשמתו של  סליתרין".                                                   
ידה של הרמיוני כיסתה את פיה, היא החלה לרעוד  "סזלאזר סליתרין יצר הורוקרוס?" היא הייתה לבדה במסדרון וקולה הדהד. "הוא לא בטח ביורש שלו, אני מניח, את יודעת מה לעשות הרמיוני תשמידי אותו"
היסוס התפשט בפניה של הרמיוני למרות שהטבעת היא הורוקרוס זה היה עדיין מתנה מדראקו, היא תצטרך להסביר לו, האם הוא יאמין לה בכלל?.                                                                            
"כן אדוני" היא החלה ללכת לכיוון היציאה מהטירה, דיוקנו של דמבלדור הביט בה  כממתיק סוד משועשע מעט מהעובדה שהיסטוריה של סוורוס סנייפ ולילי אוונס חוזרת על עצמה בדמותם של הרמיוני ודראקו.

 

דראקו מאלפוי עף  במטרה לתפוס את הסניץ הזהוב אשר הוא הבחין שעף במהירות האופיינית לו אך בגבוה לא רגיל שהיה זהה לאחד מן מגדלי הטירה. הוא השעין את המטאטא כלפי מעלה בשביל להתקרב לסניץ, הוא כבר יכול לחוש את במתכת הזהובה ואת גביע הניצחון שיגיע למועדון סליתרין, אך ברגע מסווים הוא לא  ידע איזה רגע בדיוק, אולי בזמן שבו המטאטא היה בזווית הכי קיצונית הוא חש את ידיו הופכות לחסרות תחושה ובדיוק כמו ההרגשה שמקבלים סחרחורת כל מה שראה מול עיניו השחיר. קול חלקלק לחש דברים שהוא לא רצה לשמוע  וגופו נשמט מן המטאטא שהחזיק אותו באוויר, לא היה מה שיתפוס אותו חוץ מהאדמה הקשה והרטובה שמתחתיו. הוא נשנק וחש איך הדם זורם מפיו כמו  וויסקי אש שזרם לכוסות בחג המודל בביתו,  הוא הרגיש הרגשה חמימה למרות שהאוויר הקר היה אמור לחתוך כל עור חשוף. "עזרו לי" הוא ניסה להגיד  לאנשים שלא ראה, עיניו  היו עצומות והעדיפו להישאר כך "לא" אמר אותו קול חלקלק שמאלפוי הצטמרר מלשמוע אותו "אתה זה שתעזור לי, בן".                                                          

הפרק הקודם		הפרק הבא