סוד הקסם היהודי

בס"ד

את התחושה שאילון הרגיש הוא לא הרגיש קודם לכן. זה היה כל כך... לא רגיל. רגליו נשאו אותו מעצמן לעבר השולחן עם המפה הסגולה. הוא הרגיש כאילו חי תמנון בתוך הבטן שלו שמתפתל אנה ואנה.

"מעניין אם לקרן, מוחמד ואריאל היה פרס שמתפתל להם בבטן," חשב לעצמו אילון מאוחר יותר, אבל באותו הרגע הוא לא היה מסוגל לחשוב, כאילו פתק המיון הקפיא את המוח שלו.

הוא התיישב בכיסא פנוי. מולו ישב המדריך של בית רהב שלחץ לו את היד. "אני חננאל רגב, אבל אתה יכול לקרוא לי רק רגב," המדריך אמר לו אבל אילון לא שמע.

"מה יש לו?" שאלה את רגב הילדה הג'ינג'ית שאילון נתקע בה מוקדם יותר.

"זה נורמאלי, רננה," רגב ענה לה, "יש כאלה שלוקחים קשה את זה שהם שובצו לבית רהב או את פתק המיון שאוהב להפחיד אותם. אני בעצמי הייתי כזה אך לבסוף התמניתי למדריך. בכל ארבע שנותיי בעפלים, עכשיו זה כבר חמש, תמיד יש כאלה שלוקחים קשה את טקס המיון."

אחרי השיבוץ של "תשובה ירדן" לבית קלוגשפט, המנהלת נעמדה וכולם השתתקו.

"נסכם," היא הכריזה, "זה עתה כולכם עברתם זו השנה ה-48 את ניסוי המיון המקדים, בו פתק המיון סורק את מוחכם כשאתם בטוחים שכבר מוינתם לבית מסויים. תופעות הלוואי מהניסוי, העשויות להיות חרדות למיניהן, יעלמו לכל היותר עד הבוקר."

כל תלמידי בית הספר מחאו כפיים. גם אילון מחא כפיים בל לדעת למה, הרי הוא כלל לא נהנה מהניסוי הזה. האם זה באמת הניב תוצאות מיטביות? האם לולא השיבוץ המקדים הוא היה משתבץ לבית פרס יחד עם חבריו? אילון הביט סביבו: יחד איתו התמיינו לבית הילדה הג'ינג'ית ששמה היה רננה, הילד עם השיער החום והכיפה ועוד שתי בנות, אחת ממוצא אתיופי ואחת חרדית. אילון הרגיש כל כך לא שייך לבית הזה. מה גרם להם לשבץ אותו שם?! איך הוא דומה לחבורת הילדים המוזרים שצוות אליהם? הוא תמיד חשב שהוא ילד סקרן ומלא דמיון ובית פרס היה יכול להיות הבית המושלם בשבילו, אז איך הוא הגיע לבית האומלל ביותר, בית רהב?

"ישנן כמה הודעות נוספות," אמרה המנהלת לאחר שמחיאות הכפיים נפסקו, "אך נדחה אותן לאחרי הסעודה. בתיאבון!" ומיד הופיעו על קערות ההגשה מגוון מאכלים-דגים מטוגנים, צלי בשר, חלה מתוקה, מאכלי עדות שונים וגם כמה מאכלים נוספים. אילון הביט בשאר בני בית רהב וראה שהם מעמיסים מזון לצלחתם. אילון עשה כמוהם במשיכת כתפיים, אם הוא ישבות רעב זה לא יעזור. הוא לא אסיר בטחוני.

"אתם בוודאי שואלים את עצמכם איפה רוחות הרפאים," אמרה נערה בלונדינית מהשנה הרביעית לאילון ושאר התלמידים החדשים, "אז האמת היא שבית הספר הזה כל כך חדש יחסית להוגוורטס שאין בו רוחות רפאים עדיין!"

"האמת שלא שאלנו," אמרה הילדה האתיופית במבטא רוסי כבד, מה שהפתיע את אילון.

"מה קרה? למה אתה מסתכל עליי ככה?" היא שאלה את אילון שכנראה הסתכל עלה בלי לשים לב.

"א...אני אילון מלמד," הוא אמר בשקט.

הילדה צחקה. "אתה אומר את זה כאילו זו אשמתך שככה קוראים לך. אתה יכול לקרוא לי דפנה."

"שלום דפנה," אילון אמר בשקט.

"מה איתך? הכל טוב?" שאל אותו הילד עם השיער החום במרחק של כמה מקומות. אילון הנהן לעברו בנימוס.

"איך אמרת שקוראים לך? אלון מלמד?" שאל הילד.

"אילון," אילון תיקן אותו.

"אהה, אילון..." הילד אמר מהורהר לרגע, ואז הוסיף: "אני עומר." אילון הנהן לעברו במבוכה ומיד כבש מבט בצלחתו.

"אני לא שייך לכאן," הוא חשב, "מחר על הבוקר אדבר עם ניר אליהו והוא יסדר הכל. הם ישנו את השיבוץ. בטח קורים מקרים שבהם הפתק טועה בשיבוץ ולמחרת בבוקר ילדים עוברים בתים. תמיד העניינים האלה לא סגורים עד הסוף עד ראש השנה."

אילון הביט לעבר שולחן הסגל בו ישב ניר שהיה שקוע בשיחה עם מורה אחר עם גלימה לבנה ושיער שחור גולש. היה לו מבט חולמני. לפתע שיערו השחור של המורה השתנה והפך לחום קצוץ.

"אה, זה חיליק, ראש בית פרס. הוא מסטול רצח, אחי, והוא מטאמורפאגוס," העיר רגב כשראה שאילון מביט באדם ההוא.

"ראש בית פרס?" אילון שאל בתוגה. הוא סב על צירו והסתכל על שולחן בית פרס. הוא ראה את אריאל, מוחמד וקרן משוחחים בהתלהבות יחד עם קבוצת ילדים אחרת שנראתה מסבירת פנים הרבה יותר מהתלמידים בבית רהב. אילון סרק במהירות את חבריו לבית. הוא ראה כמה תלמידים מהשכבות הבוגרות יותר שענדו שרשראות מוזהבות ושוחחו בקולי קולות.

"אוי, זה לא הסגנון שלי. בכלל לא הסגנון שלי..." הוא חשב לעצמו כשחלק מהם התחילו לשיר מנגינה מסתלסלת לא מזוהה ולמחוא כפיים.

"מה יש לך?" שאל אותו עומר, "אתה נראה על הפרצוף!"

אילון חייך לעבר עומר בעצב והמשיך לבהות במזון שנח על צלחתו בה לא נגע כל הערב.

"מה, לא כיף לך איתנו?" עומר שאל, "אתה רוצה לעבור לבית אחר? לבית פרס שאתה מסתכל עליו כל הזמן? תראה אותם, הם כאלה מתנשאים. איתנו יהיה לך יותר טוב, באמת," עומר חייך לעברו ועבר לשבת לידו, אך אילון לא שם לב. הוא נשא מבט לעבר שולחן הסגל.

"מי הם ראשי הבתים?" שאלה רננה.

"יש את חיליק גולד שהוא ראש בית פרס," הנערה הבלונדינית מהשנה הרביעית ענתה, "את ליטל טרבלסי שהיא ראש בית קלוגשפט," והיא הצביעה על מורה חייכנית וחיננית עם עיניים בורקות ושיער חום גולש ששוחחה עם מורה גבוה עם מבנה גוף רחב, שפם עבות, משקפיים דקים שהשתלשל מהם חוט כלשהו ושיער דליל מלבד בלורית דלה שהתנפנפה לה ברוח לא מורגשת; "את ראש בית חילא שזה ניר אליהו הסגן שאותו אתם בטח מכירים, ואחרונה חביבה ראש הבית שלנו, שרית גורביץ'," והנערה הצביעה על מורה גוצית שישבה בפינה. היא אכלה לה לבדה והגלימה שלה הייתה צבועה בצבע ירוק שהזכיר לאילון את שיקויי המכשפות מהסרטים המצוירים שראה כילד קטן. היה לה איפור כבד ופנים חרושות קמטים. אילון הביט בה והרגיש איך הוא מחבב אותה ואת בית רהב פחות ופחות. הוא קיווה שתקופת לימודיו תעבור עליו בנעימים.

"אני רומי ואני המדריכה בשנה הרביעית," הסבירה הנערה הבלונדינית, "מכל שנה החל מכיתה י' נבחר מדריך אחד. יש אותי בכיתה י', את רגב בכיתה י"א ואת סתיו מכיתה י"ב,"  והיא הצביעה על בחור מגודל ושעיר עם תסרוקת מוהוק מודגשת שהיה עסוק בלהכות תלמיד אחר בן גילו.

"מדריך, אה?" צחק עומר.

רומי חייכה אליו. "לך תבין את הראש של המנהלת שלנו, היא מינתה אותם יחד עם ראשי הבתים."

"הם גם מינו אותך, אל תזלזלי בהחלטות שלהם," עומר העיר.

רומי צחקה. "תזכיר לי? עומר מה?"

"לוי," עומר ענה, "עומר לוי. ואת רגב אני מכיר, ואת?"

רומי התכוונה לענות לו אבל נשמע קולה של נערה אחרת, בת גילה של רומי: "רומי! מה את מדברת איתם? הם תינוקות!"

רומי צחקה. "הם ממש נחמדים! בואו גם!"

כשחברותיה של רומי צעדו באיטיות לעברם רומי שאלה את אילון לשמו.

"אני?" הוא שאל בהפתעה, והתעששת מהר: "אני אה.. אילון מלמד, זה אני.."

"שלום אילון מלמד, אני רומי אופיר," היא אמרה ולחצה את ידו ברשמיות שלא החזיקה הרבה זמן ורומי פרצה הצחוק מתגלגל כמו צחוקה של קרן. אילון נסכר בקרן ומיהר לסובב את ראשו לעבר שולחן בית פרס. הוא ראה את קרן, אריאל ומוחמד שקועים באכילה. לאחר מספר שניות מוחמד הרים את ראשו מהצלחת ונפנף בחביבות לאילון שהחזיר נפנוף מהוסס.

"מה יש לו?" הוא שמע את קולה של דפנה. הוא גם שמע את רננה מהמהמת בתשובה. הוא העדיף להתעלם. הוא אמנם פגש את מוחמד, אריאל וקרן בו ביום אך הוא כבר התגעגע אליהם.

לפתע כולם השתתקו. אילון הביט לעבר שולחן הסגל וראה את המנהלת עומדת.

"שנה טובה לכולם," היא פצחה בנאום מונוטוני, "השנה ראש השנה יחול מוקדם מהרגיל ולכן מי שרוצה לנסוע הביתה בחופשת ראש השנה מוזמן להירשם מראש אצל ניסים השרת או אצל כל אחד מראשי הבתים.
ברוכים הבאים והשבים לכולם. בהצלחה לתלמידי השנה הראשונה ולארבעת המדריכים החדשים. ברצוני להזכיר שהיציאה משטח בית הספר אסורה ללא אישור מיוחד ממני בלבד. אסור לצאת מהמתחם המגודר ובוודאי שאין לבקר בדימונה מחשש למפגש לא רצוי עם מוגלגים, אלא א כן צוין אחרת.
אנו שמחים לציין שגם השנה המטבח שלנו הוכשר, והשנה התווספה גם כשרות גלאט הרב מחפוד והרב לנדא, לא שזה אומר לי משהו." גל צחקוקים קטע אותה.

"המיונים לקבוצות הקווידיץ' של הבתים ייפתחו בקרוב, פרטים אצל הקפטנים שלכם ובלוחות המודעות. וגם השנה מתקיימת אליפות בתים שבסופה יוכתר הבית שזכה במספר הנקודות הרב ביותר אותן הרוויח בזכות מעשים טובים כמו עזרה לניסים השרת או ורדית הספרנית, עניית תשובות נכונות במבחנים וכדומה. וזהו, אני מקווה שאמרתי הכל, כולם מוזמנים לחדרי המועדון שלהם לשינה טוב ומתוקה ולתחילת הלימודים מחר. המזוודות כבר מחכות לכם ליד המיטות. נסיים בהמנון בית הספר ומיד לאחר מכן נלך לישון. לכל המעוניין, מחר בשעה שש בבוקר תתקיימנה תפילות לבני כל הדתות. לילה טוב." היא אמרה וכל תלמידי עפלים כמו גם המורים קמו על מקומם והחלו לשיר:

"עור קוסם, היה דרוך

צא ולמד ללא סיבוך

החכם גלה, וזאת זכור,

בהשכלתך לא יישאר חור

מכאן תצא קוסם מופלא

תצאי מכשפה, תהיו אגדה

וזאת זכרו, וזאת אימרו,

לאחור כלל אל תחזרו." 

ההמנון הולחן במנגינה שקטה ומאיימת. מיד כל תלמידי עפלים קמו ממקומם לעבר המדרגות, ואילון ראה לעומד זאת שתלמידי פרס נשארים במקומם. הוא הפנה לעברם מבט שואל וקרן החזירה לו מבט תמהה. אילון משך בכתפיו הירד במדרגות עם חבריו לבית, ומשם לגרמי מדרגות אחרים, ומשם למסדרונות וגשרים עמוסי תמונות זזות שהסתיימו במסדרון צר ובסופו אקווריום מלא דגי זהב שגודלו היה כגודל הקיר.

אילון ראה את סתיו מתקרב ונוקש בעדינות באקווריום ואחר כך לוחש את הססמה. אילון הרכין אוזן כדי לשמוע את הססמה החדשה וכמוהו כולם. סתיו נראה כל כך שקט. הוא הזיז את שפתיו לאט ואז...

"לחוח!" הוא צעק ועורר גל צחוקים בקרב רבים מבני הבית, אולי מלבד אילון שראה זאת כטיפשי. האקווריום סב על צירו ונתן לסתיו ולשאר חבי הבית להיכנס לחדר המועדון שהיה סגול כהה ומוחשך. בתוך חדר המועדון היה לוח שעליו הוקרן מצב נקודות הבתים ומצב קבוצת הבתים בליגת הקווידיץ'. הלוח היה מאופס לחלוטין.

אילון עלה בייאוש לחדר השינה של בני השנה הראשונה. כשהוא הגיע לשם הוא 2 מזוודות בכניסה לחדר וגם 2 מיטות ריקות. הוא בחר את זו שנראית מסבירת פנים יותר וצנח עליה בלי להחליף בגדים עם הפנים לכר. לא חלף זמן רב וגם עומר נכנס.

"יום קשה, אה? רק אנחנו פה בחדר," עומר חייך לעבר אילון שהשיב לו המהום. עומר צחק וגרר את מזוודתו של אילון לעבר מיטתו של אילון ואת המזוודה שלו עצמו לעבר מיטתו.

"הכל יהיה טוב," עומר אמר לאילון, אבל אילון חשב שהוא אמר זאת לעצמו. אילון הסתובב על הגב ובהה בתקרה. למיטתו הרכה היו כילות כמו בהארי פוטר.

"לפחות במשהו המקום הזה דומה להוגוורטס," הוא חשב והביט בעומר שלבש את הפיג'מה שלו.

"לילה טוב אילון, אני ממליץ לך גם להחליף בגדים," עומר אמר ונשכב במיטתו לאחר שסיים להתלבש.

"לילה טוב," אילון שמע את עצמו אומר בעצב, מחכה בקוצר רוח שיגיע יום המחר והוא יסדר הכל. הוא ידבר עם ראשי הבתים ועם המנהלת והכל יהיה בסדר. או שכדאי שייוועץ בחבריו לבית פרס קודם? הוא כבר יחליט מחר. עיניו כבדות כל כך שהוא הניח להן להיעצם.

הפרק הקודם		הפרק הבא