שנה ראשונה בהוגוורטס

אני מתוסכלת, אין לי קצה חוט בכדי להבין מי היו אלה ששלחו לי את ההודעות..

אני מגלגלת את עיניי ומחליטה לעזוב את זה לרגע.

סקרנית לדעת אם אלמוג כבר ענה לי.

אני מוציאה במהירות את הטלפון שלי מהטעינה.

אני מדליקה את הטלפון- אני מתאכזבת.

לא קיבלתי שום הודעה בוואטצאפ.

אני נכנסת לשיחה בכל זאת- אני רואה שהוא מחובר.

אני נושכת את שפתי התחתונה קלות.

הוא מחובר.

אני ממשיכה לבהות בשיחה עוד כמה דקות נוספות והוא עדיין היה מחובר במהלך כל הזמן הזה.

הוא מחובר והוא עדיין לא עונה לי.

אני מסתכלת על תמונת הפרופיל שלו עוד הפעם- אני לא יודעת למה אני עושה את זה

אני כזאת סתומה!

אני מדליקה טלוויזיה ומנסה להסיח את דעתי.

להסיח את דעתי מאלמוג ולהסיח את דעתי מההודעות..

למרות שעכשיו בעיקר מאלמוג.

אני בודקת בכל שתי שניות שעוברות האם הוא שלח משהו. ומתאכזבת בכל פעם, כמובן..

לאחר שעברו עשר דקות נוספות אני בודקת אם הוא עדיין מחובר לוואטצאפ-

כן, הוא כן.

אני נאנחת.

עיניי מיד נעשו כבדות.

כיביתי את הטלפון.

יאפ.. אני מניחה שהוא לא יכתוב לי משהו בזמן הקרוב... , אני אומרת לעצמי בייאוש.

אני מעבירה לערוץ דיסני בטלוויזיה, הפעם מתמקדת בתוכנית.

עוברות להן במהירות כשלוש שעות נוספות..

הטלפון שלי עדיין כבויי.

אני מחליטה לבדוק האם קיבלתי הודעות נוספות.

אני מדליקה את הטלפון אך עד שהוא נדלק זה מרגיש כאילו עובר נצח.

הוא סוף כל סוף דלוק.

אוקיי... אז יש לי הודעה בוואטצאפ...

אני מתקרבת עם האצבע אל המסך בשביל ללחוץ אך אני מקבלת מיד שיחה.

המספר חסום.

אני עונה: 

"הלו?"

ושומעת קול נערי-גברי עונה בחזרה:

"היי אני מדבר עם הדס, נכון?"

"כן...?" אני אומרת, דבריי נשמעו כשאלה.

"את לא נשמעת בטוחה שכך במיוחד, אני חייב להודות..."

הקול שלו היה נשמע לי ממש מוכר... אני מנסה לחשוב מאיפה אני מכירה אותו.

רגע אחד- יכול להיות שהוא..? לא.. אני בטוחה שלא...

איך יכול להיות שידבר איתי עכשיו בטלפון הנער מהחלום?

למרות שככל שעובר הזמן אני מטילה ספק בעובדה שז באמת היה חלום.

הפעם יותר החלטית, אני אומרת:

"לא פשוט... מי אתה?"

"את לא יודעת..? , הוא השיב, אני דיי בטוח שאת מזהה.."

"בסדר אוקיי אתה צודק.. , אני אומרת בשנית , אבל.. מה אתה רוצה ממני?"

"אולי תתני לי הזדמנות להסביר?"

לא אמרתי דבר, רק הנהנתי בראשי לחיוב, אך הוא המשיך ואמר והפעם ביותר התלהבות:

"יופי! מעולה!! אז אני מבין שזה חיוב.. אני אשלח לך את הכתובת עוד מעט!!!"

וניתק.

אני המומה במעט מהשיחה, אני מרגישה כאילו אני קפואה במקומי.

פי פעור.

האם אני אמורה לבטוח בנער ההוא? אחרי הכל, אני לא מכירה אותו במציאות..

הוא יכול להיות גם פדופיל או אנס באותה המידה..

אך קול מוזר בתוכי אמר לי שעלי לבטוח בו, שעלי לבוא אל כל כתובת שהוא יגיד.

אני מתנערת קלות ובודקת את ההודעה בוואטצאפ-

מאלמוג מלפני כמה דקות..

הוא אמר:

ברור מה רצית?

מאותה הדקה ואילך הוא לא היה מחובר.

אני נאנחת, חושבת על כך שאני נאנחת דיי הרבה בזמן האחרון- בעיקר בגללו.

אנחה מיואשת נוספת נפלטת מפי ואני מצחקקת.

אני בווודאי נשמעת עכשיו כמו מטומטמת או משהו..

שיהיה.. לא היה לי אכפת...

אני מקבלת הודעה נוספת, מאסמס רגיל.

אני פותחת את ההודעה ואפילו לא טורחת לבדוק מי שלח לי אותה- אני כבר יודעת.

התחלתי לקרוא את ההודעה:

אז הדס- תשמחי לדעת אבל מצאתי קיצור דרך אל הכתובת ההיא!!! פשוט תלחצי על הקישור!

וזה היה כל מה שהיה רשום בהודעה.

היה כמובן גם קישור מצורף.

אני מחליטה שהוא כנראה דיי משוגע, אותו הנער..

מה הקשר בין זה לבין קיצור דרך?

אי מחליטה ללחוץ על הקישור בכל מקרה, כאילו- מה כבר יכול לקרות?

כמה שטעיתי..

למרות שאני מניחה שאף לא אחד יכל לצפות לדבר הבא-

לפתע קול המכוניות מהרחוב השתתק והוחלף בקול שאיפה מוזר ועוצמתי.

הכל התחיל להסתחרר.

הרוח שרקה בחוזקה ועלים נתלשו מהאדניות שבמרפסת ומהעצים אשר ברחוב וריחפו היישר אל כיווני.

הכל התחיל להתבלגן- הצבעים, הצורות, הכל!

הכל נהפך במהירות למערבולת צבעונית אחת גדולה ששאבה בעוצמה דברים לכיוון שקישור ההוא בטלפון שהנער שלח לי.

אני לא קולטת בדיוק מה קורה, לא היו מחשבות בראשי.

רק בהיתי במערבולת בערפול ואחזתי בחוזקה בזווית הספה, מנסה לא להישאב אל המערבולת גם כן.

אבל.. רק שנייה אחת, אני חושבת... ופתאום מחליטה בחופזה לעזוב את ידי,

לתת למערבולת לסחוף אותי.

אני נשאבת אל המערבולת ואחרי גם הטלפון שלי איתי. מוזר..

המערבולת נעלמה.

אני במקום כמעט ריק לגמרי- הדבר היחיד אשר נראה כאן היה עלים.

המון עלים היו פזורים בחלל והתנוענעו ברוח.

אני מבחינה בדמות רחוקה, המתחילה להתקרב אליי.

אני לא שולטת בעצמי ומתחילה להתקרב אל הדמות, מרוב סקרנות.

ועכשיו אני רואה אותו.

את הנער ההוא מהחלום, יודעת שעכשיו אני אקבל את התשובות.

הוא מתקרב עוד שני צעדים אל כיווני.

אני קולטת שהוא ממש צמוד אליי.

אני שמה לב שיש לו ריח נעים.

הוא מריח כמו פרחים.

הריח המתקתק של הפרחים אשר עטף אותו היה שונה בהרבה מריח הדאורדדורנט המסריח שרוב הבנים שאני מכירה משתמשים בו.

זה היה שינויי מרענן.

לא היה אכפת לי שהוא רואה, אני עוצמת את עיניי ושואפת בחוזקה את ריחו.

הוא הריח כל כך טוב ואני לא בטוחה שחשבתי לפני שעשיתי את זה.

אניי רואה חיוך על פניו.

הוא מצחקק.

ריח הפרחים הריח כל כך אמיתי, כל כך חיי.. 

כאילו הוא עצמו שדה פרחים ענקי.

אני שואפת את הריח בשנית.

אני מסוחררת במעט מעוצמתו של הריח.

אני מישרת את מבטי אל כיוון הנער.

עיניי פוגשות בעיניו.

אני לא יכולה לזוז, אני רק בוהה בעיניו של הנער.

הוא מזיז את שפתיו באיטיות ומבטא את שמי:

"הדס..?"

הממ כן סורי אם לקח לי הרבה זמן עד שהעלתי את הפרק הזה..

פשוט לא היה לי רעיון אז השארתי את זה בצד והתמקדתי בכתיבה של דברים שכן היה לי רעיון אליהם..

בסוף החלטתי לנסות לכתוב גם בלי רעיון מלחתחילה וזה מה שיצא...

הפרק הקודם		הפרק הבא