אני, לונה

טוב, סליחה שלא עדכנתי הרבה זמן..

האמת ששכחתי מהפאנפיק, ואז הוזלי הגדול כתב תגובה והזכיר לי שאנשים מחכים לפרק הבא..

אז הפרק הזה מוקדש לך, ולthis is my world (לונה השנייה לשעבר) שניחשה מי האיש מהפרק שעבר!

ושוב סליחה..

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

דלת הטירה נפתחה, ואישה חמורת סבר בחנה את התלמידים הרועדים שעמדו על מדרגות הטירה. 

"שלום, פרופסור, אני הבאתי פה את התלמידים החדשים," אמר הענק.

"אני רואה," אמרה האישה. "טוב, האגריד, אני אקח אותם מכאן."

הענק, האגריד, הנהן והלך לאיטו אל הקצה המרוחק של אולם הכניסה.

"בואו אחרי," אמרה האישה והחלה ללכת בצעדים זריזים. התלמידים מיהרו בקבותיה, והיא הובילה אותם לכיתה ריקה. מולם הייתה דלת ומאחוריה הם שמעו את קולות התלמידים האחרים.

"ברוכים הבאים. אני פרופסור מקגונגל. טקס המיון יתחיל בעוד כמה דקות, ובו תמוינו לאחד מארבעת הבתים; הפלפאף, גריפינדור, רייבנקלו וסלית'רין.

הבית אליו תמוינו ישמש לכם משפחה פה בהוגוורטס. כל הבתים מכובדים, ומכולם יצאו קוסמים ידועים וטובים. נצלו את הזמן שברשותכם כרגע כדי להתכונן למיון."

פרופסור מקגונגל הסתובבה ויצאה מהחדר, משאירה את התלמידים מאחוריה נרגשים ומפוחדים מעט.

"איך נראה לכם יעשו את המיון?" שאלה לוסי בהתרגשות.

"אני יודעת," אמרה ג'יני וויזלי ברעד. היא נשמה נשימה עמוקה, עצרה כמה שניות כדי להגביר את המתח ואז הטילה את הפצצה. "יכריחו אותנו להילחם בטרול הרים."

"מה?" תלמיד בהיר שיער הביט בג'יני בבעתה. "אבל איך עושים את זה? אני לא יודע! מישהו יודע?" 

כולם שתקו.

"טוב, אם אף אחד לא יודע אז אולי.. יצטרכו למצוא דרך אחרת או משהו.." אמרה תלמידה אסייאתית מקצה החדר בהיסוס.

באותו רגע נכנסה מקגונגל לחדר. "בואו, התלמידים מוכנים," היא אמרה. לוסי תפסה בחוזקה את ידה של לונה ולונה שלחה אליה חיוך מרגיע. ג'יני החווירה ומילמלה לעצמה.

הם נכנסו לחדר האוכל הענק. לונה ראתה את כל התלמידים צופים בהם והעיפה מבט לעבר שולחן רייבנקלו. הם נראו נחמדים. על בימה מוגבהת היה ספסל קטן בעל שלוש רגליים ועליו מצנפת מרוטה.

"איפה הטרול?"שאלה את ג'יני בלחישה. 

"אולי יכניסו אותו בקסם או משהו.."

לפתע המצנפת פתחה את פיה והתחילה לשיר. לונה הביטה בה בהפתעה קלה. היא שרה על הבתים, מה כל אחד מסמל, ועל עצמה: מצנפת המיון. 

"אני אהרוג את רון," סיננה ג'יני. פתאום עלתה על פניה הבעה חרדה. "רון," היא אמרה. "איפה הוא? ואיפה הארי?"היא מתחה את צווארה והביטה לעבר השולחן השמאלי ביותר, שעטה אדום וזהב. 

"את לא תצליחי לזהות אותו מכאן ממילא-" אמרה לונה, אך ג'יני קטעה אותה. "הנה הרמיוני! והיא יושבת לבד! אז הם לא הגיעו!" 

לונה ידעה שזה לא הזמן המתאים לשאול מי זאת הרמיוני, אז היא הסתפקה בלחיצת עידוד על ידה של ג'יני.

לפתע היא שמה לב שכולם השתתקו. תלמיד רזה ומנומש ישב על הכיסא והמצנפת הייתה על ראשו. הוא ישב בשקט כמה שניות, ואז המצנפת קראה "סלית'רין!" הילד הסיר את המצנפת ורץ להצטרף לחבריו החדשים.

הילדה הבאה מוינה לרייבנקלו, וזה שאחריה להפלפאף. המיון המשיך, ולונה החלה לחלום בהקיץ. לפתע הרגישה מרפק ננעץ בה. "מקגונגל קראה לך," לחשה לוסי. "לאבגוד, לונה" קראה מקגונגל שוב בחוסר סבלנות.

לונה ריחפה בצעדים קלילים לבמה, התיישבה על השרפרף והניחה בעדינות את המצנפת על ראשה.

 "טוב, זה ראש שלא נתקלים בו כל יום.." אמר קול קטן בראשה. 

"שלום, מצנפת המיון. נעים להכיר אותך." חשבה לונה. "לאן תשלחי אותי?" 

"הממ.. זה קשה.. הראש שלך לא פועל כמו ראשים אחרים, הוא- שונה.." אמרה המצנפת. "אני חושבת שהבית הטוב ביותר בשבילך הוא רייבנקלו!" את המילה האחרונה היא צעקה.

לונה חייכה לעצמה והסירה את המצנפת מראשה. תשואות סוערות נשמעו משולחן רייבנקלו.

היא התיישבה בקצה השולחן והתבוננה בשלווה בילדה האסייאתית שדיברה איתה קודם מתמיינת להפלפאף.

ג'יני הביטה בה בצער. היא ידעה שאין סיכויים רבים שתמוין לרייבנקלו, והעדיפה את גריפינדור. 

כשהגיע תורה של לוסי, היא מוינה מייד לרייבנקלו, וג'יני אחריה לגריפינדור.

לוסי התיישבה לידה והחלה לפטפט בהתרגשות. לונה הביטה סביבה באושר שליו. היא הייתה משוכנעת שתהיה מאושרת ברייבנקלו.

היא נופפה לג'יני בשולחן גריפינדור והקשיבה ללוסי בחצי אוזן.

כולם פיטפטו בהתרגשות, נרגשים מהשנה החדשה.

 ***

מחוץ לטירה עמד אדם חיוור והתבונן בטירה. ההגנות מנעו ממנו להיכנס, והוא לא היה טיפש מספיק כדי לנסות בכל זאת. אך הוא ידע שהיום בו תדרוך כף רגלו שוב בתוך הטירה אינו רחוק. חדר הסודות ייפתח, הוא דאג לכך.

זה רק עניין של זמן עד שיזמנו אותו כנציג של מועצת המנהלים, ואז הוא יוכל לעשות מה שירצה בילדה ההיא, הבת של אלינור. 

הפרק הקודם		הפרק הבא