חשבתם פעם על גיבורים...שהם גיבור אחד?

קודם כול. נורא שמחתי לקבל תגובות ומנויים :) אז תודה. דבר שני הפרק הבא מתרחש בבית של רון והרימיוני אז סתם שתקחו את זה בחשבון.

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

"אחי זה מטורף, איך עשינו את זה?"

רון שתק. "הרמיוני, מה קורה אתכן?"

"היא עדיין לא התעוררה. מה שמדאיג אותי הוא שחיפשתי בספריה שלי אך לא מצאתי שום מידע מועיל על ערפדים" השיבה הרמיוני אחרי שיצאה מאחורי פרגוד לבן. מסירה ככפות מידיה ומסיתה את שערה הערמוני מאחורי אוזנה. "רון-רון, מה יקירי למה אתה שותק? עשינו היום מעשה טוב. וגם אתה הארי, תשמח. שניכם מדוכאים כמו נומים אחרי פינוי"

הארי קרץ לרון "טפשת הריון מה?" וניגב את משקפיו על דש חולצתו. "אל תדאג גם ג'יני יצאה מיזה בסוף"

"כן... היא בהריון.. מימני" ענה רון שקוע במחשבות.

"כן אידיוט. זה מה שקורה לבנות בשלב מסוים בחייהן" השיב הארי פורע את שערו של חברו.

הוא פתח חלון ואור שמש גדול הציף את החדררחב הידיים.                                                                                                 החדר דמה מעט למרפאה שנבנתה בן רגע, מה שהיה נכון. הארי חייך לעצמו כשנזכר בערב לפני כיצד בנה הוא ורון את החדר בצעקות חפוזות על אחד השני. רון, מה קורה לו לאחרונה?...מסתגר בחדרו ללא הסבר, לא אוכל, לא מדבר. אבל כנראה שהוא סתם לחוץ מהריונה הראשון של הרמיוני. חשב הארי.

לפתע נשמע אנקה מאחורי הפרגוד. והרמיוני מיהרה לפנות לעזרתה.                                                      הארי אפילו לא ידע את שמה. את שמה של אותה אחת שהציל מידיו של וולדמורט. "לעזאזל, למה הוא חזר..."לחש הארי לעצמו, משתדל לא לצעוק מרוב תסכול שלפתע תקף אותו. הוא הרי בעצמו הרג את המנוול הזה. ובנוסף גם השמיד כול הורקרוקסים  שהיה קיים. אז למה? למה? שוב פעם הוא יהיה צריך להילחם נגדו. עדיף היה שהארי ימות. שמישהו אחר ייקח את הנטל, רק לא הוא. אבל אין ברירה הוא לא ישאיר את כולם חסרי הגנה. לא  כשראה את מעשי ההתאכזרות של וולדמורט  שוב לנגד עניו. כמו תזכורת נוראית שלא תרפה ממנו לעולם... בלי לשים לב ידו נגעה בצלקת הברק שלו...וליבו נמחץ בין הרצון להיות גיבור לבין פשוט, לבכות...

"רון!" צעקה הרמיוני מאחורי הפרגוד. "ביקשתי ממך להתעתק כבר בפעם השנייה, לחנות הבגדים בשביל לקנות בגדים נקיים לבחורה הזאתי. למה אתה מתעלם ממני?!" גם ככה קשה לי ואתה יודע את זה! אז תפסיק כבר עם הדיכאון ותתחבר למצב הנוראי הזה שנקלענו אליו"

"כן, סליחה יקירתי  אני מיד יוצא" ענה בתשובה רון. והפנה מבט להארי "היא קצת מתחרפנת מההיריון"      

"אל תדאג, תוך תשעה חודשים זה נגמר" ענה הארי מנסה לעודד את מצב רוחו של חברו. וגם להדחיק את מחשבותיו שלו עצמו.

"בוקר טוב" חייכה הרמיוני לדמות ששכבה על המיטה הלבנה "רק אל תזוזי, הפצעים רק התחילו להסגר. פשוט תנוחי"

"מי את?" שאלה אירנה מופתעת לגלות עצמה במקום חדש.

"אוי, שחכתי להציג את עצמי? אני כזאת סנילית. סלחי לי על זה. אני הרמיוני. ואת?"

לאחר שנייה של מחשבה. הבינה אירנה שמרבית הסיכויים שמי שעומדת לצידה. אינה אויבת. שכן, טיפלה בפצעיה. "שמי אירנה". אמרה. תוך כדי כשניסתה להתיישב במיטה. על מנת לבחון את סביבתה. אך טעם מתכתי עלה בפיה וראייתה החלה להיטשטש.

"אמרתי לא לזוז" אמרה הרמיוני והרימה את שרביטה אליה "שתק" אמרה "אני מתנצלת אבל זו הדרך הבטוחה ביותר שלא תזוזי, או תצעקי. כי אני מודה...לצערי אני הולכת להכאיב לך"

הפרק הקודם		הפרק הבא