שקרים קטנים ולבנים

"גבוה יותר, אן. תעלי גבוה יותר"

נערים במדים כתומים ואדומים התעופפו במהירות לאורך ולרוחב המגרש. גם אן, כמו כל שאר חברי הקבוצה, נמצאה אי שם מעל הקרקע בחיפוש אחר הסניץ המוזהב.

קוודי'ץ היה אחד הדברים האהובים עליה, בכל פעם שאן היתה עולה על מקל העץ הקסום שלה היא היתה מתמלאת תחושה נעימה כזאת שאי אפשר להסביר, הרגשה מחממת כזאת כיאלו היא שוב בבית עם אבא ואמא.

בנוסף לתחושה האצילית והעדינה בלשחק קוודיץ, ישנה גם הרגשה של שליטה וכוח. הילדה ההמתולתלת הרגישה שהיא בלתי מנוצחת כאשר היא על הנימבוס ה 2000 שלה, היא ידעה שמתי שהיא נמצאת באוויר יש לה יתרון מעל כולם, לפחות אז היא היתה גבוה יותר מכל השאר. הכישרון של אן הפתיע את כולם. היו הרבה שקראו לה בשם הארי פוטר בגרסה הנשית אבל היא ידעה שזה כמובן לא נכון, הארי היה משהו יוצא דופן.

בכל מקרה, שליאם גילה את הכישרון שבה זה היה סוג של חידה. אן תמיד הצטיירה בעיני כולם כילדה שאוהבת ללמוד ולדבר יותר מידי, חייכנית ונחמדה יתר על המידה, ושליאם צירף אותה לקבוצה היו הרבה שאלות בקשר לילדה קטנת הממידים. אבל לשמחתה של אן, היא הצליחה להוכיח לכולם שהיא שייכת לקבוצה, היא היתה מאושרת להוכיח שהיא כן יכולה לעשות עוד משהו חוץ מלברבר כל היום ולחרוש למבחנים.

"תרדי חמישה מטרים" צעק לעברה הארי "תגבירי מהירות ולכי על צד שמאל"

הנערה הפלאפית עדיין לא הצליחה להאמין שהארי פוטר הוא זה שמאמן את הקבוצה שלה, האימונים עם ראש נבחרת גרפינדור היו שונים לגמרי מהאימונים עם ליאם.

בכל פעם ששעת האימון היתה מגיעה, לעיניה של אן היתה מופיעה דמותו של אותו נער גדול וחסון עם לב הזהב. היא כל כך התגעגעה אל ליאם, היא לא זכרה שאי פעם התגעגעה למישהו בצורה כזאת.

ליאם היה כמו האח הגדול שמעולם לא היה לה, הוא תמיד עודד אותה ותמך בה, הוא האמין בה בזמנים שהיא לא האמינה בעצמה. ליאם הוא אחד האנשים המקסימים שהיא הכירה בחייה.
אן עשתה כדבריו של הנער הממושקף, היא הגבירה את המהירות ככל שיכלה ונטתה על צד שמאל, לפתע נגלה לעיניה כדור קטן ומוזהב עם כנפיים. אן האיצה את המטאטא שלה עוד יותר ושלחה את יד שמאל שלה לכיוון הכדור.

לאחר כמה שניות הסני'ץ היה מונח בכף ידה הקטנה.

קריאות עידוד ומחיאות כפיים נשמעו וחיוכה של אן התרחב מרגע לרגע. היא אף פעם לא הצליחה לתפוס את הסני'ץ בזמן כל כך קצר.

פעימות הלב שלה התגברו והיא הרגישה מסוחררת, היא לאט לאט הורידה את הנימבוס שלה לקרקע, מצטרפת לשאר חברי ההפלאפף וחברי גריפנדור.

שמחה ואושר בלתי מוסברים פשטו בה, עם אימונים כאלה ומהירות כזאת אולי היא תוכל להביא את הגביע לבית שלה השנה.

"אם תמשיכי ככה, אני מתפטר" אמר לה הארי בחיוך קורן וטפח לה על הכתף בידידות "אני לא מוכן שגריפנדור תספוג הפסד כזה רק בגלל פיה קטנה שבעצם מתגלה שהיא שדונית"

אן צחקה באושר והסתכלה בהערצה על המאמן החדש שלה "וואוו הארי, אין לי מילים, זה היה פשוט כל כך מדהים, אני אף פעם לא הצלחתי לתפוס את הסני'ץ במהירות כזאת. אני לא יודעת מה הייתי עושה אם אתה ל-"

"היי רגע" קטע אותה הארי "זה לא אני שעשיתי את זה, הכל זה בזכותך כמובן. את זאת שישבת על המטאטא והשגת את הסני'ץ, הכישרון נמצא בידיים שלך, את לא צריכה להודות לי" חיוכה של אן התרחב עוד, אם זה בכלל אפשרי, היא מילמלה "תודה" קטנה לפני שרצה למקום בו עמדו חברי הקבוצה שלה שהביטו בה בגאווה.

"אן, היית פשוט גדולה" אמר לה תומס וניגש לחבק אותה. מילמולי הסכמה ומילות עידוד ואהדה נשמעו מסביבה. אן חיבקה חזרה את תומס ואת שאר חברי הקבוצה שלה שהיו לה כמו משפחה מגוננת ואוהבת. היא לא יכלה לבקש ידידים טובים יותר.

"היי חבר'ה" אמר לפתע ליאו פייפרט, נער גבוה עם שיער ארוך כשל ילדה "אני לא רוצה להיות הורס מסיבות אבל מה אנחנו אמורים להגיד לליאם"

החיוכים של כל הילדים במדים הכתומים דעכו. מה הם אמורים להגיד למאמן הנאמן שלהם?

"אני מתכוון" הוא המשיך "אני ממש שמח שאן הצליחה לתפוס את הסני'ץ במהירות כזאת וגם אנחנו עשינו עבודה לא רעה היום, וזה רק האימון הראשון. אבל מה יקרה שליאם ישמע על כל ההישגים האלה? אתם לא חושבים שזה יפגע בו"

שתיקה עצובה השתררה. אן ידעה שיש אמת בדבריו של ליאו. ליאם כמובן יהיה מאושר כשישמע שהקבוצה שלו הצליחה כל כך בזמן קצר מאוד, היא ידעה שהוא יהיה גאה אם הם ינצחו כי הניצחון וההצלחה שלהם זה הניצחון וההצלחה שלו. אבל היא ידעה שהוא ילקה את עצמו בגלל שהוא לא זה שהגיע לכך, אלא מאמן מחליף שבמקרה זה הנער האגדי הארי פוטר. וזה לא הגיע לליאם, לא מגיע לו טיפה של אכזבה ושל עצבות.

ליאם תמיד עשה ונתן את ההכי טוב שלו. הוא היה יושב במשך שעות בכדי לתכן טכניקות ותוכניות, הוא תמיד הצליח להוציא מכל חבר בקבוצה את הטוב ביותר שלו בזמן האימונים, כל הזמן הוא עודד אותם והעלה להם את הביטחון.

הוא היה המאמן הכי מסור לתפקיד שלו, יותר מכל תלמיד אחר. אן גם זוכרת איך בכל פעם לפני שהיו עולים למגרש הוא היה לוחש באוזן שלה בשקט בלי שאף אחד ישמע "אן, את הקמע של הקבוצה הזאת. תביא לנו את המזל, דרקון קטן"

"כשתגיע השעה אנחנו כבר נראה מה נעשה. רק שיחזור כבר" הוסיפה אן בגעגוע.

****

השעה היתה שעת ערב מאוחרת, השעה שבה כולם כבר היו אמורים לשכב במיטה עם עיניים עצומות. אבל לאן גלימור זה לא ממש הזיז.

היא התקדמה בזהירות במסדרונות הארוכים בפיג'מה המצחיקה שלה, עם ציורים שלה קופים הרוכבים על חד אופן, עם שיער הקלוע לצמה ונעלי בית מוזרות בצבע ירוק.

היא ניסתה להירדם עד לפני מספר דקות, אבל כיאלו היה כח משונה שגרם לה לקום מהמיטה שלה לכיוון חדר המוזיקה הגדול.

אן התקדמה בזהירות במסדרון הארוך עד שלעיניה נגלתה הדלת הענקית של חדר המוזיקה העצום. אן הביטה לאחור בכדי לראות אם יש מישהו מאחוריה למרות שהיא ידעה שאין שם אף אחד ופתחה את הדלת במהירות.

בחדר שררה אפלה כבדה ואן מילמלה כמה מילים והניפה את השרביט ולאחר רגע כל הפמוטים בחדר נדלקו, היא ראתה פרופסור טרונולי עושה את זה בשנה שעברה.
החדר היה אולם גדול עם במה בצד המזרחי ואלפי מושבים בצבע אדום. שורות של כיסאות היו מסודרות לאורך החדר אבל בכל זאת היה מרחב בין המושבים לבין הבמה.

על הבמה עצמה היה פסנתר גדול וישן. הוא היה בצבע לבן נקי, כיאלו מעולם לא נגעו בו. אן העלתה על הבמה והתיישבה בכיסא הקטן שהיה מוצמד לכלי הנגינה הענק.

היא עצמה את עיניה וניסתה להיזכר מתי היתה הפעם האחרונה בה היא ניגנה. את הפסנתר הקטן בבית שלה ההורים שלה מחרו עקב החובות שנקלעו אליהם בשנה השעברה, ולכן בחופשים היא היא הפסיקה לנגן בכל ערב.

זכרונות מהפסנתר שלה הציפו את מוחה, היא נזכרה איך בכל פעם שהיתה חוזרת מבית הספר היא היתה ישר רצה לנגן בזמן ששאר הילדים צפו בטלוויזיה ושיחקו במחשב.

הפסנתר היה החבר הכי טוב שלה כשהיתה ילדה, היא יכלה לנגן בעיניים עצומות.

היא העבירה את האצבעות שלה על הקלידים וצמרמורת עברה בגבה, הצלילים היו כל כך יפים ועדינים. אן הביטה פעם אחרונה לאחור לפני שהיא פתחה את פיה לשיר.

If I don't say this now I will surely break
As I'm leaving the one I want to take
Forget the urgency but hurry up and wait

My heart has started to separate

ברגע שפרופסור מקונגל אמרה שגם השנה תתקיים תחרות הכישרונות, ליבה של אן התמלא תקווה שהשנה היא תמצא את האומץ לעלות על הבמה ולהציג את יכולת השירה שלה.

בשנים הקודומות היא השתפנה כמובן, וגם עכשיו הבושה והפחד התגברו על הרצון לשיר. היא לא ידעה מה תהיה התגובה של חברותיה הטובות או של חבריה לקבוצת הקוודי'ץ, אבל היא ידעה שלשיר בקבוצת המוזיקה יגזול ממנה זמן עם חברותיה וזמן מאימוני הקוודי'ץ.

Oh, oh, oh
Oh, oh, oh
Be my baby
Oh, oh, oh
Oh, oh, oh
Oh, oh, oh
Be my baby

I'll look after you

The Fray תמיד היתה הלהקה האהובה עליה. השירים שלהם היו כל כך נוגעים ללב ומיוחדים, היא ידעה שרק ילדים מבתים מוגלגים מכירים את השירים האלה, וגם זה בספק.

There now, steady love, so few come and don't go
Will you, won't you be the one I'll always know?
When I'm losing my control, the city spins around
You're the only one who knows, you slow it down

אן חייכה לעצמה כששמעה את עצמה שרה, הקול שלה כאשר דיברה והקול שלה כאשר שרה היה שונה לגמרי, אף אחד אף פעם לא שמע אותה שרה, אפילו לא ההורים שלה. זה היה דבר שתמיד שמרה רק לזמן המקלחת.

Oh, oh, oh
Oh, oh, oh
Be my baby
Oh, oh, oh
Oh, oh, oh
Oh, oh, oh
Be my baby
I'll look after you
And I'll look after you

If ever there was a doubt
My love she leans into me
This most assuredly counts
She says most assuredly

Oh, oh, oh
Oh, oh, oh
Be my baby
I'll look after you

Oh, oh, oh
Oh, oh, oh
Be my baby
Oh, oh, oh

It's always have and never hold
You've begun to feel like home
What's mine is yours to leave or take

What's mine is yours to make your own

Oh, oh, oh
Oh, oh, oh
Be my baby
Oh, oh, oh
Oh, oh, oh
Oh, oh, oh

אן סיימה לשיר את אחד השירים האוהבים עליה. מי יודע, אולי השנה היא כן תמצא את הגבורה לעלות על הבמה ולשיר. אם היא תעשה זאת, עוד חלום שלה יתגשם.

לילה טוב באני, או שאני צריכה כבר להגיד בוקר טוב?

השעה באמת מאוחרת, כבר ארבע וחצי לפנות בוקר. לא הצלחתי להירדם הלילה, אבל אני מרגישה את העייפות מזדחלת לאט לאט לתוך הראש שלי.

היום היה לי יום נחמד. היה לנו אימון קוודי'ץ מגניב ומלא מרץ, לאחר מכן לוסי אני וויולט עשינו ערמות של שיעורי בית תוך כדי שאכלנו מלא צפרדעי שוקולד ולאחר מכן אפילו הלכתי לנגן בחדר המוזיקה.

אסור לך להגיד את זה לאף אחד, באני, זה סוד. אני עדיין מתלבטת האם לגשת לאודישנים או להישאר בקהל ולראות רק תלמידים אחרים עושים את הצעד הזה. אבל לבנתיים כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה רק ליאם.

אני מתגעגעת אליו נורא, מתי אתה חושב שהוא יוכל לחזור?
                                                                                                          העיניים שלי נעצמות מעצמן ואני חושבת שהראש שלי נהיה כבד יותר.
                                                                                                                                                      לילה טוב באני. שלך בכנות, אן.

קישור לשיר 

https://www.youtube.com/watch?v=Vl7spqkXgpY

הפרק הקודם		הפרק הבא