מתי אני יבין מה יש לי בדם???

הפרק כתוב מנקודת מבט מספר כול יודע(אחר כך אני ימשיך כרגיל)

קסילו בואי לפה." קרא האיש השזוף הלבוש חולצת הוואי ומכנסי ברמודה. הילדה הקטנה נפלה בזרועותיו השריריות שהניפו אותה באוויר כשהיא צועקת משמחה, ביום ההולדת השלוש שלה. הילדה הקטנה לא ממש דמתה לאביה, אבל היה ברור שהיא ביתו. לשניהם היה שיער שחור, אבל של הילדה היה מעט כהה יותר, היא היתה הרבה יותר חיוורת ולא שזופה, אבל היו להם אותם הבעות פנים שמחות, מעט מוגזמות. אבל העיניים, העיניים היו שונות לגמרי. עיני האב היו כחולות משתנות, מכחול בהיר לכחול כהה בסערה, ועיני הילדה היו עמוקות ירוקות כמו היער. הילדה לחשה לאוזנו של אביה "אבא, אתה האבא הכי טוב!!!!!". האב לא ענה, אבל היה ברור שהוא שמח על ההערה הזאת. ואז הם עזבו את הפארק ונכנסו לתוך הים כשהגלים בולעים אותם.
***
קסילו: "אבא!!!! זה מטורף. אתה לא רציני.."
הילדה הבת השש, שעמדה ליד אביה תמיד בזמנים קשים, היתה מזועזעת. נכון היא היתה בת שש, אבל כבר השתתפה בשתי מלחמות. ולא האמינה שאביה היה מוכן לשלוח צבא ענק על צבא ענק עוד יותר ענק למוות כמעת ודאי. בליבה האמינה שיש דרך לצאת ולפתור את הבעיה הרצינית שאלי הים העתיקים יצרו.
אביה: "אין מה לעשות, ואת יודעת את זה."
אביה נראה שבור, אבל לא בכה. הוא כמו תמיד דיבר בקול רגוע, אבל קולו הפך לקצת צרוד.
קסילו: "נכון, אבל חייבת להיות עוד דרך!"
הילדה התקשחה. היא כבר בכתה, אבל עמדה על שלה. כמו הילדים שבכו על צעצוע שלא קנו להם, היא בכתה על נשמות שעתידות למות אם לא ישנו את בחירתם.
אביה: "אז מה את מיעצת?"
הוא עדיין דיבר בקול רגוע.
קסילו: "אבא זה בלתי אפשרי, לשלוח צבא שלם למוות ודאי! אתה יודע בעצמך שאולי יחזרו 10, אם לא פחות!"
אביה: "זאת מלחמה ואנחנו צריכים להגן על מה שחשוב לנו."
הילדה בת השש שתקה. היא ידעה שאביה, אל הים, פוסידון, לא ישנה את בחירתו. אבל ממנו היא ירשה את העקשנות, אז ניסתה בכול זאת. אבל לא בדיוק הצליחה.
אל הים פוסידון: "קחו אתה מכאן."
אמר האל. והילדה נגררה על ידי שני ציקלופים.
הילדה- קסילו(=עץ ביוונית), צנחה על מיטתה ובכתה. בכתה בכי מר, שלא בכתה כמוהו בחייה. כשנירגעה, נזכרה שיש לה בחדר קשת ושריון. היא הלבישה את השריון על שמלתה, ואת הקשת עם החיצים הבלתי נגמרים שמה על גבה. לא נשארו שומרים לשמור על דלתה. היו צריכים כמה שיותר אנשים שיעזרו בקרב שכבר התחיל. לכן חמקה החוצה לשדות, שכבר התחילו להתמלא אבק מפלצות ודם אחיה.
היא רצה לאזור הקשתות. הקשתים היו מופתים כשהיא הגיעה, אבל שמחו על עזרתה. הילדה הזאת יודעת לכוון. ככה כינו אותה אחיה, שהיו כל הלוחמים במלחמה הזו. הילדה הורידה מפלצות על ימין ועל שמאל. היא ירתה לכול מפלצת ישר בלב. ואם הייתם עדים לאותה מלחמה נוראית ששררה בתוך הים, הייתם רואים כמה חיים היא הצילה. 

הפרק הקודם