לא סתם חצוי דם

תודה ל - ayala refaeli pinkass שהזכירה לי שיש לי עוד מה לכתוב :) והיחיד שהגיבה כבר הרבה זמן!

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

-6 ליולי ניו אורלינס-

'נו, איפה היא כבר. אולי היא לא מתכוונת להגיע בכלל?' חשב סוורוס בלחץ בדיוק כשילדה בעלת שיער ג'ינג'י הופיעה מעבר לפינה.

"סוורוס!" קראה וניפנפה בידה. סוורוס החזיר נפנוף והתחיל ללכת לקראתה. "לילי! תחזרי לכאן! למה את נפגשת איתו? אנחנו אמורות להישאר ביחד!" קראה מאחוריה נערה צנומה עם שיער ארוך.

לילי גילגלה עיניים וחיבקה את סוורוס שהסמיק מעט.

"לילי! תחזרי לכאן!" המשיכה הנערה בזמן שסוורוס ולילי נכנסו לבר של לורי.

הם התיישבו בשולחן זוגי בפינה. סוורוס הכיר את הצוות מכיוון שרובו היה חצויים. חלקם היו חצויים יווניים וחלקם חצויים רומאים.

"איפה את גר?" שאלה לילי אחרי שהזמינו שתי כוסות מילקשייק שוקולד ועוגת בננות. "אממ..." התחיל סוורוס.

הוא לא ידע מה להגיד לה, אם היא תגלה שהוא נסע עד לפה מלונג איילנד והוא ישן בפונדק של המסעדה רק בשבילה, זה יהיה מביך...  

למזלו בדיוק באותו רגע התנפצה כוס על הרצפה ואנשים התחילו לברוח. "תתכופפי מתחת לשולחן!" ציווה סוורוס בעצבנות. הוא שנא שתקפו אותו מפלצות.

"פטרפיקוס טוטאלוס" לחש סוורוס וכבל את המפלצת. רוב הלחשים לא השפיעו על מפלצות, אבל תמיד טוב לנסות.

"רוצי!" קרא כשהמפלצת התחילה להתקדם לעברם. צד אחד שלה היה קפוא, מה שלא הפריע להתקדם בקצב מהיר מאוד, והיא השליכה כדורים מגעילים שנראו כמו נזלת.

סוורוס תהה מה לילי רואה בתוך כל זה, אבל החליט שישאל אותה אחר כך. הם התחמקו מכדורי הנזלת ויצאו מהבר בריצה. 

"לילי! בואי עכשיו! אנחנו חייבות לחזור! ותעזבי את הילד הדוחה הזה!" קראה הנערה כשראתה שהחזיקו ידיים.

"סליחה סוורוס, אחותי צודקת. לא בקשר לזה שאתה דוחה,כן? אני חייבת לחזור להורים שלי." היא נישקה אותו על הלחי ורצה לאחותה, שהמשיכה לצעוק עליה כל הדרך.

לילי הסתובבה פעם אחרונה לאחור וניפנפה לשלום. סוורוס החזיר נפנוף  וחזר לתוך הבר.

כשנכנס הרצפה הייתה מכוסה באבק מפלצות והחצויים ניקו חרבות ואספו חצים.

"איך הלך לך, סוורוס?" שאל נער אחד שניקה חרב ארד גדולה. סוורוס משך בכתפיו. הנער הזה היה הדבר הקרוב ביותר שלו לחבר, הוא היה בן האדס.

לפעמים סוורוס בא לנו בביתן שלו כי לא היה שם אף אחד, בניגוד לביתן הפייסטוס שהיה תמיד מלא. "אני חוזר מחר למחנה החצויים. יש לי יומיים חופש. רוצה לבוא?" שאל והכניס את החרב לנדן, מה שגרם לה להתקטן לגודל של מפתח.

הוא תלה אותה על הצוואר ושלף סמרטוט.

"נראה שהיא לא מחבבת את אחותה, אה?" ניסה לפתח שיחה בזמן שניגב את השולחן משאריות האבק.

"מה יפרסמו הפעם? כוס שהתנפצה גרמה לשרפה? היזהרו! כוסות יכולות לגרום למפלצות להופיעה!" ציטט סוורוס, מתעלם מהערתו של ספקט. "הידעתם? זכוכית מתנפצת גורמת לבני אדם רגילים להיבהל!" ציחקק.

הם ניסו להבין את הכותרות המוזרות של העיתון 'החצוי המצוי'. הכתבים שם היו ממש משועממים, וכנראה לא ממש פיכחים. "

אתם יודע מתי ילדי אפרודיטה חוזרים?" שאל ספקט, הם יצאו לחופשה ברומא החדשה והלכו לראות את החוף בקפריסין שמננו אפרודיטה עלתה ליבשה.

"לפני סוף החופש, אני חושב..." ענה סוורוס והתחיל לטאטא את הרצפה.

החברה של ספקט, כאילו שזה אפשרי שתהיה לו בכלל חברה, הייתה מביתן אפרודיטה.

ספקט היה נער רזה ושברירי בעל שיער חום מבולגן ועיינים שחורות מפחידות, הוא לא היה אחד שבחורות מתאהבות בו. גם לא בחורים.

הפרק הקודם		הפרק הבא