הדור הבא

רון למד בבית ספר שבו למדו ג׳ן, לונה, אנדר וארתור.

בזמן שכולם רצו בצרחות, הוא צפה בקרב. הוא ראה את המפלצות ואת האנשים המוזרים. זה התקשר עם החלומות המוזרים שהיו לו, שבהם הופיע איש שטען שהוא אביו. החלומות האלה נמשכו נצח. 

הוא לא היה טיפש. הוא עקב אחרי המונית שלהם, ואיכשהו היה מהיר מספיק, אפילו כשהיא הייתה בכביש מהיר. אם מישהו היה עובר לידו, הוא לא היה רואה אותו מרוב שהיה מהיר.

לבסוף הם עצרו ליד גבעה, ועלו עליה. הוא הבין את העניין. 

הוא קרא למפלצת, שהיתה מיודדת איתו. היה לה ראש של אישה, גוף של אריה, וכנפיים. ספינקס.

״תתקפי אותי. אבל אל תפצעי קשה. שהם ישמעו.״

המפלצת עשתה כדבריו. הוא נלחם בה במורד הגבעה, ולבסוף הגיעו אנשים שהביאו אותו אל המחנה. התוכנית הצליחה. בדיוק כמו שאמר האיש בחלומותיו.

מלמולים עברו ברחבי המחנה. 

״מחר נערוך לך סיור, ונאמר לך מה המקום הזה. עכשיו אנחנו פשוט דואגים.״

הם הכניסו אותו לביתן שכנראה היה ביתן הרמס, והוא ישב באחת המיטות. לישון. ולחלום.

בחלומו שוב הופיע האיש שהיה בכל חלומותיו בזמן האחרון.

״יפה. הצלחת להיכנס למחנה החצויים. מחר אני אשלח אות, שיבהיל את המחנה. 

מחר בערב אני אמות. אתה היורש שלי. כשתישן, אעביר אלייך את כוחי. השתמש בו בחוכמה. היזהר מהיורשים האחרים. המפלצות ששומרות על המעיין לצידך. הן עתיקות כמו הכאוס. הן הוצבו לשמור על מעיין האלמוות, שממנו שתתה אפילו גאיה עצמה. תמנע מהיורשים לשתות ממנו בכל מחיר. אני סומך עליך.״ כך אמר האיש, ורון שקע בשינה עמוקה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ למחרת בערב ~~~~~~~~~~~~~~~

כולם קיוו שהאלים סתם צחקו עליהם. אך זה היה אמיתי. האלים באמת מתו.

המדורה היתה הרבה פחות עליזה ממה שהיתה תמיד. אפילו כירון נעשה עצוב מאוד, ונראה ששקע בדיכאון.

״אתמול הצטרף אלינו חצוי חדש.״ הוא אמר. ״רון.״

רון התקדם קדימה. פתאום סמל הופיע מעל ראשו. אך הסמל לא התאים לשום דבר שהיה אי פעם. הוא היה פשוט כלום. מערבולת בתוך ענן. אפילו זה לא. סמל שאי אפשר לתאר.

הפרק הקודם		הפרק הבא