וולדמורט לא נולד!

"ברוכים הבאים !", קרא פרופסור רמוס לופין כשכל התלמידים התיישבו. השלושה התיישבו במקומות

הראשונים בכיתה. הם באמת התאכזבו שראו שהם חולקים עת השיעור עם תלמידי בית סלית'רין.

מאלפיו ומלוויו ישבו בשולחן שהיה במרחק של שתי שולחנות מהארי וחבריו.

"אתם יודעים, תמיד רציתי ללמד את המקצוע הזה.. כמעט אף פעם לא להשתמש

בספר הלימוד, רק לעמוד מול הסכנות בשרביט מורם.." אמר לופין בקול מהורהר.

"אבל עכשיו, לענייננו ! אני רוצה להעביר לכם שיעור ראשון מהנה אז.. להכניס ספרים ולהוציא

שרביטים !"

הכיתה התמלאה במלמולי התרגשות; כמעט אף שיעור לא נפתח בהוראה הזאת. לופין חיכה

שהתלמידים כולם יוציאו את שרביטיהם מתיקם וביקש מהם לעמוד. בתנועת שרביט קלה הוא ערם

(מלשון ערימה..) את השולחנות בפינת החדר. בעוד תנועת שרביט, ארון מעץ הופיע בקדמת הכיתה,

בפניו אל התלמידים.

הארון רעד בחזקה, כמאיים ליפול.

"מי יודע מה נמצא בתוך הארון הזה?" שאל לופין והחווה אל הארון.

"מה, יש שם משהו??", שאל מאלפוי בלגלוג.

"שקט שם ! ועכשיו, מי יוד -"

"בוגארט אדוני ", ענה שיימוס. "נכון מאוד ! 5 נקודות לגריפינדור. ומי יודע מה זה בוגארט?"

וכרגיל, ידה של הרמיוני זינקה באוויר. לופין עבר במבטו על פני כל תלמיד ושאל לבסוף את הארי,

"אולי אתה יודע הארי? "

 הארי ראה בזווית עינו את הרמיוני מקפצת מעלה מטה ולא רצה לאכזב אותה.

"לא פרופסור". הוא באמת לא ידע.

"בסדר, אהמ.. העלמה גריינג'ר?"

"בוגארט הוא יצור שאוהב מקומות סגורים וחשוכים כמו הארון הזה. אף אדם אינו יודע כיצד הוא

נראה משום שבו ברגע שהוא רואה אדם הוא מיד לובש את צורת הפחד של אותו אדם- מה שהופך

את הבוגארט לכל כך מפחיד".

לופין נראה המום. "ציטוט מדויק מתוך ספר הלימוד שלכם ! 20 נקודות לגריפינדור ! "

מאלפוי עמד במקומו. "עכשיו כל דבר שהם יעשו אתה תיתן להם נקודות ?! ", הוא צעק.

"בסדר", אמר לופין ויישר אליו את מבטו "אני אתן לך 10 נקודות אם לא תפריע לי עד סוף השיעור".

כולם צחקו.

מאלפוי ישב ורק אמר "אתה עוד תשמע ממני".

"ועכשיו, אני רוצה שכל אחד יחשוב על דבר שהוא מפחד ממנו הכי הרבה." מי מוכן להתמודד עם

הבוגארט ראשון?". הארי הרים יד.

לופין סקר בעיניו את הכיתה וכשראה שאף תלמיד לא מרים את ידו אמר "בסדר הארי גש הנה".

הארי התקרב אל לופין לצד הארון.

"מה הדבר שמפחיד אותך יותר מכל?", שאל לופין.

"אהמ.. המטאטא שלי נשבר ואי אפשר לתקן אותו".

לופין הנהן ולחש באוזנו דבר מה. הארי חייך והנהן.

"בסדר כולם",  קרא לופין, "כדי להרחיק בוגארט יש לומר את הלחש הבא, רידיקולוס !

ועכשיו, נסו אתם". בן רגע החדר התמלא בקריאות הלחש. כעבור דקה או שניים בקירוב, לופין הרים

את ידו והם השתתקו והביטו בו.

"וכעת, אפתח את הארון והבוגארט יצא. הארי ישמש כדוגמא ואז כל תלמיד יעשה כמותו.

שלוש, שתיים, אחת- " לופין כיוון את שרביטו לעבר הארון.

מתוך הארון יצא פרופסור סנייפ כשהוא אוחז בידו במטאטא של הארי. סנייפ אחד את המטאטא של

הארי בשני ידיו והתכונן לשבור אותו לשניים. בן רגע הארי קרא "רידיקולוס !"

לפתע, אש המחץ קפץ מתוך ידיו של סנייפ, עף לסוף הכיתה וחזר במהירות גדולה לעבר ראשו של

סנייפ. הפרופסור נבהל והחל לרוץ ברחבי הכיתה עד שהמטאטא השיג אותו ונתן לו מכות בראש.

לופין הצוחק (כמו שאר התלמידים) כיוון את שרביטו אל הבוגארט והחזיר אותו לארון.

"זה היה מדהים, הארי ! ", רמוס אמר ברצינות. "לעשות הצגה מהפחד שלך, מבדרת למדי כמובן,

 זוהי כבר מומחיות ! 15 נקודות לגריפינדור !"

לופין הסתכל על מאלפוי ואמר, " אה, וכמובן 10 נקודות לסלית'רין הודות למר מאלפוי".

התלמידים המשיכו להיאבק בבוגארט עד הישמע הצלצול.

הפרק הקודם		הפרק הבא