אדמונד פיוונסי בהוגוורטס

השבועות המשיכו לחלוף להם בנחת. אדמונד המשיך לקום בבוקר השכם, וסדר היום שלו נמשך כרגיל, חוץ מדבר אחד: עכשיו, כל ערב, לפני השינה, הוא היה משוחח עם ריפיצ'יפ על דא ועל הא. שום סימן לתוקפנות הראשונית שהייתה בו לא נותר. הוא היה איש – סליחה, עכבר – שיחה טוב מאוד. וככה השבועות חלפו, עד שהגיע היום האחרון לפני המשחק הראשון בעונה של קווידיץ', שהיה, כידוע, גריפינדור נגד סלית'רין.

“... ומחר אספר לך איך היה משחק הקווידיץ' של פיטר.” חתם אדמונד את השיחה בינו לבין ריפיצ'יפ. “לילה טוב, ריפ.” “אדמונד.” אמר ריפיצ'יפ. “אולי בכל זאת תיקח אותי לראות את המשחק מחר?” “כבר דיברנו על זה, ריפ.” אמר אדמונד בעייפות. “לא. זה עלול לסבך את פיטר בצרות. אתה רוצה לסבך את פיטר בצרות?” “לא,” אמר ריפיצ'יפ. “אבל -“ "סיימנו. הנושא סגור.” אמר אדמונד והלך לישון.

למחרת בבוקר, החולצה של אדמונד הייתה קצת כבדה מהרגיל, וכשהוא לבש אותה, הוא הרגיש כאילו יש משהו בכיס. זה לא הדאיג אותו במיוחד. יכול להיות שהוא שכח שם משהו אתמול. הוא המשיך את היום כרגיל, עד למשחק הקווידיץ', שאז, אחרי ההבקעה הראשונה (10:0 לגריפינדור) נשמע קול מנומנם מכיסו של אדמונד. “פיספסתי משהו?” שאל ריפיצ'יפ. “ריפ, מה אתה עושה כאן?!” לחש אדמונד, אחרי שהתאושש מהתדהמה. “אתה תסבך את פיטר בצרות!” “אל תדאג, אף אחד לא רואה אותי כאן.” אמר ריפיצ'יפ. “וממש רציתי לראות את פיטר משחק. זה נשמע לי מעניין.” ברקע גריפינדור הבקיעה עוד גול. “עוד יתפסו אותך!” לחש אדמונד. “אוך – פשוט חזור לכיס שלי!” ריפיצ'יפ חזר לכיס וצפה משם.

כשגריפינדור כבר הייתה בפער של 50:0 סלית'רין הבקיעו גול ראשון. תרועות נשמעו מהצד של סלית'רין.

“אחיך כנראה לא כזה אגדה, מה?” אמר סלית'ריני אחד מאחורי אדמונד.

ההתרעה היחידה שאדמונד קיבל לפני שריפיצ'יפ תקף היה הבזק אדום קצר בעיניו, שיכל להיות באותה המידה גם ההשתקפות של מדי הקווידיץ' של שחקן כלשהו של גריפינדור. מיד לאחר מכן, ריפיצ'יפ זינק מהכיס של אדמונד ותקף את הסלית'ריני. אדמונד ניסה בכל כוחו לעצור את ריפיצ'יפ אבל נכשל. "מה יש לך שם?” שאל הסלית'ריני בלעג. “כדור פרווה?” אם ריפיצ'יפ היה יכול, הוא היה מתעצבן עוד יותר מהמילים הללו, אבל נראה היה שהוא לא יכול להיות כועס יותר. הוא תקף את הסלית'ריני. “מה זה?” נדהם הילד וכמעט וחטף חרב לפרצוף. מכאן העניינים רק הידרדרו. הסלית'ריני וכמה מחביריו נאבקו בריפיצ'יפ בזמן שאדמונד ניסה לעצור אותו בלי לפגוע באף אחד אחר. המאבק נמשך עד שאדמונד קלט שאין ברירה וירה אקספליארמוס לעבר הכדור שהיה הילדים והעכבר שנאבקו זה עם זה. כולם עפו לכל הכיוונים. אדמונד ירה עוד אקספליארמוס אחד – על ריפיצ'יפ, רק ליתר ביטחון – ואז כיבה אותו. חבורת הסלית'רינים הקטנה – שמנתה ארבעה אנשים – שכבה על הרצפה, המומה. בדיוק אז נשמעה צעקה מהמגרש:”וג'יימס פוטר תופס את הסניץ' וגריפינדור מנצחת עם 200 נקודות!” הסלית'רינים נראו די מאוכזבים.

בזמן מסיבת הניצחון שנערכה בחדר המועדון של גריפינדור – שניתנה באופן חד פעמי רשות לאדמונד וסוזן להיכנס לשם, יחד עם עוד כמה הפלפאפים ורייבנקלואים – אדמונד הושיט לפיטר את ריפיצ'יפ. “הוא נהיה קצת תוקפני לקראת סוף המשחק.” אמר אדמונד. לאחר בדיקה קצרה אמר פיטר:”אל תדאג. הכל בסדר. זו כנראה הייתה רק פשלה זמנית.” אדמונד נרגע, אבל לא לגמרי, והוא הלך לחדר המועדון לישון בעודו מודאג. “מהי תחילת כל דבר ואחרית כל ארד?” שאל מקוש הנשר כאשר אדמונד נקש על הדלת. לרגע זה נשמע מוזר, אבל אז ענה אדמונד:”האות ד'.” ונכנס. הוא עלה לחדר השינה והלך לישון, בעודו טרוד מעט.

הפרק הקודם		הפרק הבא