הפרק יצא עלוב!!!!!
תסלחו לי פלייייייז.
תודה למגיבים היקרים שלי מפרק שעבר, ילד שלד-גל זאב, ו winky הפרק מוקדש לכם.
ועכשיוברצינות, אנישוקלת לנטוש.
הפיק הזה גרוע, ואני מאבדת את זה. סורי, אבל יכול להיות שזה הפרק האחרון בפיק הזה, ואז אניפשוטאעשה ספוילר.
סליחה על שגיאות ההקלדה. אני כותבת מהפלאפון. תנו שם לפרק:
״העלמה גריינג׳ר.״ נכנסה פרופסור מקגונגל לחדר המרפאה. ״כן פרופסור?״ שאלה הרמיוני. מקגונגל נעמדה מול המיטה. ״היות וכבר אין לך התעלפויות והשפעת זעזוע המוח עברה, החלטנו שוב לשבץ אותך לכיתות, כשכל יום נמנה תלמיד אחר לדאוג להביא אותך לחדר המועדון של גריפינדור, ופעם ביום יביא אותך למאדאם פומפרי שתביא לך תרופות. בבוקר אחת מהבנות בחדרך תעזור לך להתארגן ותביא אותך לארוחת בוקר שם תפגשי את התורן שלך. האם הפיתרון הזה מקובל עלייך?״ הרמיוני אמרה באושר, ״כמובן! סופסוף, כל כך התגעגעתי לשיעורים וללמוד...״ ״אז זה סוכם.״ אמרה פרופסור מקגונגל. ״עוד כמה דקות תבוא לונה. היא התנדבה ליום הראשון שלך.״ הרמיוני חייכה. ״אז אני אשאיר אותך כאן. בהצלחה!״ אמרה פרופסור מקגונגל, סבה על עקביה ויצאה מהחדר. דקותיים לאחר מכן נכנסה לונה בצעדים מהירים. היא גררה איתה כיסא ללא רגליים, ונעמדה ליד המיטה של הרמיוני. ״היי הרמיוני.״ היא אמרה בחולמניות. ״תודה שהתנדבת לונה. אני כל כל רוצה לצאת מהמקום החנוק הזה.״ חייכה אליה הרמיוני. ״מסכים איתך שזה מקום חנוק. כיף לך שאת יכולה לצאת...״ מייק נאנח והביט ברגל הקטועה שלו. ״אל תדאג. אני אבוא לבקר אותך כמעט כל יום. מבטיחה.״ מייק חייך אליה. במהלך הזמן שהם שהו במרפאה, הם קשרו ידידות, וצחקו על המרפאה. בזמן שהרציני צחקה, היא כמו הרגישה את הזרועות שלה, את הרגליים שלה, זה נתן בה כוח, והיא צחקה הרבה ככל שהיא יכלה. בשביל זה עמד שם מייק. איתו גם יכלה להתלוצץ בחופשיות. על כל נושא. מאדאם פומפרי, ששהתה בחדרה, יצאה ושאלה למעשיה של לונה שם. ״למה הילדה הזו פה?״ היא זעפה ובאה להעיף אותה החוצה. ״מאדאם פומפרי, היא באה לקחת אותי. בוואדי פרופסור מקגונגל סיפרה לך.״ ״אהההה... כן, זה. אני צריכה רק להעמיד מייצבים על הגב שלך, שלא יקרוס, ואז תוכלי לצאת מפה.״ היא נכנסה למחסן התרופות, או כמו שהרימונים ומייק קראו לו, ׳מחסן המסתורין׳, משום שכל פעם יצאה משם עם תרופה משונה חדשה לתלמידים שחולפים שם. כעבור כמה דקות היא יצאה עם ברזלים שהרמיוני זיהתה בתור אלו שתמכו בה והביאו אותה למצב ישיבה בלי שתיפול. מאדאם פומפרי הציבה את מוטות הברזל, כך שהרמיוני ישבה ישר, ולונה כישפה את הכיסא שירחף, ״אוקנמו״ והתישבה עליו בקפיצה. כשהכיסא לא נפל, והמשיך לרחף, היא זקפה אגודל, וקפצה לעזור למאדאם פומפרי להרים את הרמיוני ולהושיב אותה על הכיסא. באותו הזמן מייק הביט בסקרנות במתרחש, וכשהרמיוני סוף סוף ישבה על הכיסא ויכלה לנוע על ידי שרביטה של לונה, הן התחילו לצאת מהחדר, כשלפתע הרמיוני עצרה אותה. ״רגע, תביאי אותי ליד המיטה של מייק.״ לונה הסתובבה וכיוונה את שרביטה ליד המיטה של מייק. הרמיוני ריחפה לשם, וכשהכיסא היה יציב, היא נשמה עמוק. היא באה להגיד דבר שונה, אתם תבינו בהמשך, אבל בסוף התחרטה ואמרה, ״ביי מייק, לילה טוב.״ היא חייכה אליו והוא חייך אליה בחזרה. הרמיוני ולונה יצאו מהמרפאה סוף סוף, ותלמידים שעמדו מול נדחפו הצידה, כשהארי ורון רצו אליה לחבק אותה. הרמיוני צחקה,ואפשר היה להגיד שהלילה הזה עבר בנעימים, עד ש... *********** לבנדר ופארוואטי ריכלו והתלוצצו. הן ישבו על המיטה של הרמיוני בישיבה מזרחית. מאז שהרמיוני לא איתן, הן לא נאלצו לסבול אותה. הן... מאז ומתמיד לא סבלו אותה. בזמן האחרון, כשלבנדר התקרבה ל׳רוני פוני׳, פרוואטי התחברה קצת אל הרמיוני. הן שוחחו כשלבנדר מחבקת כרית בצורת לב, והיא חופרת. באמת. ״ואז הוא היה מה זה חמוד, הוא הרים לי את התיק וכשמקגונגל צעקה עליו הוא עשה פרצוף כזה מתוווווווווווווווווווק...״ פרוואטי כבר השתעממה, ולפתע נפתחה הדלת של החדר ונכנסו 2 בנות. לונה, המביאה סביבה בסקרנות, והרמיוני. לבנדר ופארוואטי היו בהלם. ״מה את עושה פה?״ שאלה לבנדר בארסיות. ״שיחררו אותי מהמרפאה. מה, מבואסת?״ היא שאלה את לבנדר. ״כן. מאוד.״ אמרה לבנדר בשנאה. הרמיוני פלטה צחוק מריר. ״ידעתי. תודה על הכנות.״
|