אז מה אם קוראים לי מאלפוי?!

אנבל חזרה בפחד למגדל גריפינדור,שם רון חיכה לה.
"אנבל."לחש,כל פני הגריפינדורים הופנו עליהם.
"תעזוב אותי."
"אנבל."אמר שנית מתקדם לעברה.
""לא,תשאר במקום שלך.תתרחק ממני!!!"היא הלכה לאחור ואך נתקעה בקיר.זה לא מנע ממנו להמשיך ללכת.
"אנבל אני לא רציתי לפגוע בך."
"בסדר אני מבינה.תעצור!"
"לא.אני רוצה שתסלחי לי."
"נדבר על זה מחר.תעצור במקום שלך."
"לא.היום.עכשיו."הוא היה קרוב עליה קרוב מדי.
"רון תתרחק ממני."
"לא!"הוא צעק הוא היטה את הפנים שלו כלפיה אבל היא היסתובבה
"מה את עושה לעזעזל?!"רגז עליה
"אני לא רוצה להיות איתך."לחשה
"למה?"
"כי פגעת בי."
"אוי!"הוא החזיק את פניה וכמעט נישק אותם
"לא!"נכנס תלמיד שנה שביעית לסיפור,קראו לו פיט.
"מה?"אמר רון
"תעזוב אותה עכשיו."
רון היסס,פיט היה תלמיד שנה שביעית שרירי וחזק והוא לא רצה להיסתבך איתו.
"תעזוב אותה עכשיו"אמר שנית ורון התרחק,הוא הביט באנבל במבט כאוב ועלה כפוף לחדר השינה.
"תודה תודה לך."לחשה אנבל וכרסה מעולפת על ריצפת החדר.
הרמיוני נבהלה,היא קמה מיד ממקומה ליד פרד והלכה לשם,פרד מיד אחריה.
"בואי הרמי.פיט יודע מה הוא עושה."
"אבל.."
"בואי כבר.."הוא משך אותה
פיט הרים אותה בידיו החזקות,(אם היא לא הייתה מעולפת היא בטוח הייתה מתעלפת.)
אנבל היתעוררה במרפאה,פיט היה לצידה.היא ראתה את אביה מדבר עם דמבלדור ואת אימה ודראקו לידו. היא שמעה את אביה אומר משהו כמו "השמצת המשפחה.."
"היתעוררת@!!"שמח פיט
"כן.."חייכה לא יודעת מה להגיד
"או.יופי.אן,לכי איספי את דבריך וגם אתה דראקו.אתם תלכו היום איתי ועם אמא הביתה,כמו חופשה מוקדמת."
"בסדר."הילדים צייטו.
אנבל ופיט יצאו מהמרפאה.
"אז,בעצם למה רצית לעזור לי?"
"מזאת אומרת?"
לפתע היא שמעה את דמבלדור אחריהם.
"רק רציתי להגיד לך בן,שאני מאד גאה בך."
"תודה אבא."
דמבלדור נעלם.
"את..אתה הבן של דמבלדור?!"
"אה כן..קוראים לי פיט דמבלדור..נעים מאד להכיר."

הפרק הקודם		הפרק הבא