ביתו של דראקו מאלפוי

חזרנו להוגוורטס

למחרת התלבש אלבוס בזריזות וירד לארוחת בוקר באולם הגדול. כל המקומות היו תפוסים. לפתע נשמע קול. "אלבוס!" זו הייתה לוסי. היא שמרה לו מקום לידה וליד סקורפיו. אלבוס הודה לה והתיישב בין שניהם. סקורפיו זלל לו בתאבון בעוד שלוסי נעצה את מזלגה בזית או שניים. "תלמידים חדשים, לחממה מספר 3!" צעקה פרופסור ספראוט. היא הובילה אותם לחממה ענקית מלאה בצמחים מוזרים למראה. "ובכן- מישהו יודע להגיד לי מהי מוגלת פרונקלשטרונקלים?" ידה של לוסי קפצה לאויר, והפרופסור ספראוט הנהנה לכיוונה. "מוגלת הפרונקלשטרונקלים מסוכנת אם היא באה במגע עם העור החשוף, זה עלול לגרום לפצעים מוזרים-" אמרה לוסי במהירות, "אבל מצד שני, בדילול המתאים היא מצוינת נגד ריפוי." הפרופסור ספראוט חייכה ואמרה: "חמש עשרה נקודות לסלית´רין!" בהמשך השיעור הם חבשו כפפות מעור דרקון וסחטו מוגלה דוחה למדי אל תוך צנצנות זכוכית. בהפסקת הצהריים הם ירדו לחדר המועדון של סלית´רין. "איכס, אני חושב שיש לי ריח מוזר מהמוגלה", אמר סקורפיו בגועל והלך לשטוף את ידיו. "היי, אלבוס?" אמרה לוסי. "קיבלת מכתב." אלבוס חייך חיוך נבוך, כמו תמיד כאשר נמצא בקירבתה, ולקח את המכתב. הוא היה מהארי.
לאלבוס היקר,שמעתי על השתבצותך בסלית´רין. אני מבין שאתה וודאי מאוכזב, אך נסה לראות את חצי הכוס המלאה. תוכל להכיר לך חברים חדשים - למשל, סקורפיו ולוסי מאלפוי, אני לא יודע אם כבר הכרת אותם. בעבר אני ודראקו היינו יריבים, ואני חושב שאולי רק אתה תוכל לתקן את היחסים העכורים שהיו ביננו- למרות שלבסוף השלמנו וכעת אני ודראקו ידידים- אני הצלתי את חייו, ואמא שלו הצילה את חיי. ותזכור, אלבוס- לי ולג´יני- כלומר, אמא שלך- זה ממש לא משנה אם אתה בסלית´רין. אתה הבן שלנו ואנחנו אוהבים אותך.באהבה גדולה, אבא ואמא
אלבוס הרים את מבטו ועיניו נפגשו בעיניה של לוסי. "אתה רוצה לעזוב את סלית´רין?" היא אמרה בשקט. אלבוס הרהר... סלית´רין היה הבית שהוא הכי שנא. כל קוסמי האופל המרושעים יצאו ממנו. וולדמורט יצא מבית סלית´רין, ואף היה יורשו של סלית´רין בכבודו ובעצמו. אלבוס לא רצה שמקומו יהיה שם. ובכל זאת... הוא הציץ שוב בעיניה האפורות העצובות מעט של לוסי וידע את התשובה. "לא, לוסי. אני נשאר." 

הפרק הקודם		הפרק הבא