החיים בגן עדן

״אמא?״ הארי שואל ולילי מהנהנת, דמעות אושר בעיניה.
״אבא?״ הוא מסתכל עליי, ויש לו את העיניים של לילי. העיניים היפות כל כך, מלאות ברגש, באהבה. אני מרגיש בנוכחות הוריי ומשפחתי עומדים מאחוריי, ואני שמח שזה כך, גם אם אני לא יכול להסתובב אליהם. העיקר שהארי רואה אותם. הוא יושב שם במשך שעות, ואני מרגיש שאני יכול לצפות בו כך עד סוף הזמן. אם רק יכולתי לצאת מהמראה הזאת ולחבק אותו... אני מרגיש את הלב שלי מתכווץ באכזבה, אך בכל זאת מנסה להתרכז בחצי הכוס המלאה. אני פה, עם הארי, הוא יכול לראות אותי. הכל טוב עכשיו. הכל יהיה טוב.

אני מרגיש נשיקה על פי ומתעורר מחלום עמום שאני פתאום מתקשה לזכור ברגע שאני פותח עיניים.
״מממ?״
״בוקר טוב״ לילי לוחשת לי וקמה מהמיטה.
״מה נעשה היום? ממש רציתי לראות את המעיינות האלה ליד הים.. אתה יודע, בצוקים?״ היא עצמה את עינייה וכעבור מספר שניות היא לבושה בג׳ינס קצר וחולצה, שניהם לבנים, עם שרשרת גדולה וצבעונית ומספר צמידים.
״העדפתי את המצב יותר לפני שהבגדים האלה הופיעו״ אני מהמהם ומתיישב, משפשף את עיניי. אני שומע את הצחוק המתגלגל שלה.
״מה לעשות שאני חייבת ללבוש בגדים? אני לא יכולה ללכת ערומה ברחוב... אני אביך את עצמי מול כולם! והרי אנחנו פה עד סוף האינסוף של האינסוף...״ היא תופסת מברשת מן השידה ומתחילה להסתרק מול המראה.
״את יכולה לבדוק אם הארי עשה עוד משהו בלוח?״ אני מגחך ומרכיב את המשקפיים, מתלבט מה ללבוש היום. כנראה ג׳ינס וחולצה כרגיל.
״ג׳יימס, תפסיק להתייחס אליו כמו אל עבריין קטן!״
״אני לא מתייחס אליו כמו אל עבריין, אני גאה בו! הוא לוקח את הדרכים שלי , ועכשיו גם עם המפה הוא ממש כמוני״

הרי אנחנו כבר רגילים לדברים שקורים להארי כל שנה. בהתחלה, וזה היה קצת מפחיד, הפגישה עם הכלב בעל שלושת הראשים, ואז עם וולדמורט, ואז עם הגמדון ההוא, והנסיעה במכונית המעופפת, והפגישה עם הערבה המפליקה, ועם העכבישים, והקרב עם הבסיליסיק, ניפוח הדודה, הפגישה עם רך כף זנב תולע וירחוני, וכמובן טורניר הקוסמים המשולש והקרב עם וולדמורט... בקיצור, הארי היה כרגע רק בתחילת השנה החמישית, והוא כבר הספיק להכניס את כל מעשי הגבורה שלו לשגרת היומיום. אנחנו בילינו בחדר ההוא עם המסך השחור אין ספור פעמים, חוזים בהרפתקאותיו כמו בסרט אקשן ומתח.

״אין שום הודעה. עוד יום רגיל״ היא מתבוננת בי כאשר אני מחליף לבגדים הרגילים, ואז הולכת למטבח.
״פנקייקים? או ביצים״ היא צועקת לי משם ואני הולכת בעקבותייה.
״לא אכפת לי, כל עוד את מכינה את זה״ היא מסמיקה מעט ושוברת ביצה אל תוך הבלילה. אני בא ומחבק אותה מאחורה, מתחיל לנשק את הצוואר שלה.
״ג׳יימס אני לא יכולה להכין ככה פנקייק״ היא מצחקקת ואני מסובב אותה אליי.
״וכשתגמרי?״
״אז אני אוכל לנשק אותך.״
נקשתי באצבעותיי לדרמה וערמת פנקייקים מוזהבת ברוטב מייפל הופיעה על השולחן.
״חשבתי שאתה אוהב יותר את הפנקייקס כשהם מוכנים לא בקסם? יותר מתוק? פחות מכני?״ היא מרימה גבה אך מחייכת חיוך קטן.
״את יותר מתוקה״ אני מנשק אותה על האף והיא מצחקקת ומסתובבת חזרה אל הקערה עם הבלילה, בזמן שאני מעלים את הפנקייקים.

״אז... מעיינות?״

אעאעאע הגענו ל700 צפיות!

תודה רבה לכולם, לא הייתי עושה את זה בלי התמיכה שלכם!

מעכשיו אני אעלה בתדירות יותר גבוהה, פשוט היה לי קצת חוסר במוזה חוח

אשמח אם תסתכלו על הפאנפיק החדש אני מתרגמת, ״עליות וירידות״, הוא נמצא בפרופיל שלי ביחד עם כל השאר :)

הפרק הקודם		הפרק הבא